תביעת דמי תיווך בגין רכישת דירה לאחר שכירות

כשנשאלה גב' כהן מה גרם לנתבעים לשנות את דעתם ולרכוש את הדירה בתום התקופה של 18 חודשים היא השיבה כדלקמן: "... עצם זה שנלחצנו גם כלכלית ואמרנו שאנחנו לא יכולים להמשיך לגור בשכירות וצריך כבר למצוא איזה שהיא דירה..., הנושא שיוסי שינה מקום עבודה ....קידם אותנו לסגירת עסקה של רכישה, אבל הגורם המכריע, כמו שכתוב, זה היה עוגמת הנפש מהעסקה בפנחס רוזן. אם את זה לא הצלחנו, אוקיי, אז כנראה מעגל ההתפשרויות שלנו צריך לגדול, ואם בהתחלה לא היינו מוכנים להתפשר על נוף אז עכשיו היינו מוכנים להתפשר על נוף. והשיקולים שהביאו אותנו בסוף לקנות את הדירה במרגלית הם מכלול של שיקולים. כשבן אדם מוציא 3.8 מיליון הוא עושה הרבה חשבונות, ולא רק כן נוף, לא נוף, סלון שאפשר לארח 20 איש או 40 איש, עושה את השיקולים, ובמשך שנה וחצי השיקולים משתנים, כן" (עמ' 53 ש' 17-7) עינינו הרואות כי הסכם השכירות נחתם בסמוך למועד הסיור בדירה עם התובעים, וגם אם הייתי מקבלת את טענת הנתבעים שלפיה התובעים לא היו הגורם היעיל בהשכרת הדירה, הרי הסכם השכירות הנ"ל אינו מאיין את זכותם של התובעים לקבל דמי תיווך בגין מכירת הדירה.

שונה דעתי לעניין זכאות התובעים לדמי תיווך עבור עסקת השכירות בסך של 8,775 ₪, שכן התובעים ידעו כי הדירה היתה מוצעת להשכרה עם אופציה למכירתה בחלוף 18 חודשים, ומשלא דאגו להחתים את הנתבעים על הסכם תיווך בגין עסקת השכירות, לא קמה להם זכות לידרוש דמי תיווך בגין עסקה זו. סוף דבר הנני מקבלת את התביעה באופן חלקי כמצוין לעיל, ומחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד, לשלם לתובעים את הסך של 88,452 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.19 ועד התשלום המלא בפועל.

...

במצב דברים זה הנני קובעת כי התובעים היו הגורם היעיל בביצוע עסקת המכר של הדירה, ולפיכך זכאים הם לדמי תיווך בסכום נומינלי של 88,452 ₪ בגין העסקה הנ"ל מכח ההסכם.

שונה דעתי לעניין זכאות התובעים לדמי תיווך עבור עסקת השכירות בסך של 8,775 ₪, שכן התובעים ידעו כי הדירה היתה מוצעת להשכרה עם אופציה למכירתה בחלוף 18 חודשים, ומשלא דאגו להחתים את הנתבעים על הסכם תיווך בגין עסקת השכירות, לא קמה להם זכות לדרוש דמי תיווך בגין עסקה זו. סוף דבר הנני מקבלת את התביעה באופן חלקי כמצוין לעיל, ומחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד, לשלם לתובעים את הסך של 88,452 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.19 ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובעים אגרת משפט, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המשיבים הגישו לבית המשפט קמא תביעה לחיוב המערערים בתשלום דמי תיווך (הן של שכירת הדירה והן קנייתה), בסך כולל של 119,852 ₪.

עוד נקבע כי הסכם השכירות נחתם בסמוך לאחר מועד הסיור בדירה עם המשיבים, ואף אם תיתקבל טענת המערערים לפיה המשיבים לא היו הגורם היעיל בהשכרת הדירה, הרי שהסכם השכירות אינו מאיין את זכותם של המשיבים לקבל דמי תיווך בגין מכירת הדירה.

...

אכן לא היה מקום להסתמך בנושא זה על עדות בני הזוג ויטנר, שעדותם אינה רלבנטית לשאלה מה נאמר למערערים עובר לחתימה על הסכם התיווך (טרם הביקור בדירה), ברם אין בידי לקבל טענת ב"כ המערערים כי המשיבים (שניהם) העידו כי לא זכרו מה נאמר עובר לחתימת ההסכם.

מכל מקום דומה כי בשים לב לכל האמור לעיל מדובר בטעות חד צדדית עליה חל סעיף 14(ב), שאז מותנה הביטול בשיקולי צדק שלא מתקיימים בענייננו.

לסיכום כל האמור לעיל – דין הערעור להידחות.

לפניי תביעה על סך 29,250 ₪ שעניינה תשלום דמי תיווך בגין רכישת דירה ברחוב זבולון 15 בעיר אשדוד.

טענות התובעים כעולה מכתב התביעה בין הצדדים נחתם ביום 1/7/2019 הסכם למתן שירותי תיווך במקרקעין לפיו התחייבו הנתבעים לשלם לתובעים דמי תיווך בסך 25,000 ₪ בצרוף מע"מ. התובע 2 הציג לנתבעים את הדירה ומיד לאחר מכן היתקיימה פגישה במשרדו ובה הודיעו הנתבעים כי הם מעוניינים ברכישת הדירה ומבקשים שינהל עבורם משא ומתן אל מול הבעלים על מנת להפחית את מחירה ההתחלתי של הדירה אשר עמד על סך של 1,850,000 ₪.

כך, ביום 5/7/19 כותב התובע לנתבע: "דברתי איתו אחרי ויכוחים 1,835,000 פינוי 3 חודש מהחוזה סופי עם כן יום ראשון ניתן לחתום. הוא לא רצה הוא אמר לי הפינוי מידי זה בעיה הוא צריך לשלם שכירות בקיצור זה אחרון ושווה לדעתי". במענה להודעה זו מציין הנתבע: "יקר לי אחי אני מחכה לפידבק מהדירה השניה אני יורד מהדירה הזאת תודה אחי ואם יש משהו חדש דבר איתי והתובע משיב: "טוב גבר ניסתי בהצלחה". עינינו הרואות כי התובעים לא דייקו, בלשון המעטה, בגירסתם שלפיה המשא ומתן נוהל על ידם כימעט עד תום וברגע אחרון, משביקשו לתאם פגישה לסגירת הפרטים האחרונים, החלו הנתבעים להקשות ולהתחמק.

...

בנסיבות אלו שוכנעתי שהנתבע פעל בתום לב ולא מצאתי פסול בכך שפנה למתווך אחר לאחר הודעת התובע כי אלו הם התנאים הטובים ביותר שהוא יכול להשיג אל מול המוכר.

לאור כל האמור לעיל, הנני מורה על דחיית התביעה.

התובעים ישלמו לנתבעים הוצאות בגין ניהול הליך זה בסך 9,000 ₪.

לפניי תביעה בסך 65,520 ₪ עבור דמי תיווך בגין רכישת דירה.

הנתבע רכש דירה לאחר שחתם על הסכם תיווך עם התובעת.

ודוק: אמנם התובעת טענה בסעיף 21 לסיכומיה כי הנתבע יכול היה ליצור קשר ישירות עם המוכרים באמצעות הפרטים שנמסרו לו ע"י השוכרת, אך טענה זו סותרת את האמור בסעיף 2 לכתב התביעה של התובעת עצמה: "על פי הסכם התיווך התחייבו המוכרים כי כל קשר ומשא ומתן בינם לבין רוכשים מיועדים של הנכס יעשה אך ורק דרך התובעת ובאמצעותה". ואף את האמור בסעיף 4 לכתב התביעה, שם נכתב, בין היתר: "בהתאם לכך, פנה הנתבע, בתחילת חודש אפריל 2021, אל התובעת, ככל הנראה על פי הפניה של אחת השוכרות שהיו בדירה בעבר, שהכירה את התובעת כמי שמטפלת בדירה עבור המוכרים ושלא ניתן לפנות ישירות אליהם." יצוין כי הציטוטים האמורים יש בהם אף כדי לדחות את טענת התובעת בסעיף 7 לסיכומיה, לפיה פרטי המוכרים הם חלק מהידע המקצועי שלה.

...

מכל מקום, היות שהתנהגותו של הנתבע מעוררת, לכל הפחות, חוסר נוחות, אני סבור שיש לפסוק לטובתו הוצאות משפט על הצד הנמוך.

התוצאה היא כי התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 1,000 ₪.

התובע העיד כי הוא טיפל עבור מר יפתח ובני משפחתו במספר עיסקאות למכירה, רכישה והשכרה של דירות, אז כיצד ניתן לקבוע , אף בהנתן העובדה כי מדובר בסכום של כימעט עשירית מסכום התביעה כאן, כי מדובר בדמי תיווך בגין העסקה כאן? העסקה המקורית בין התובע לבין הנתבע היא לאיתור דירה לשכירות, פעולה אשר בוצעה, בעוד שהעסקה נשוא התביעה היא של רכישת דירה, שוני מהותי במהות העסקה, התובע לא מסר פרטים כלשהם לגבי עסקת המכירה' רכישה, לא היה מעורב במו''מ, התובע כאן ידע על עסקת הרכישה רק בשל כך שמר יפתח מסר לו על כך לאחר שבקש לברר כיצד להשקיע את כספי מכירת דירתו.

...

חיזוק למסקנה כי התובע איננו מאמין בעצמו כי הוא זכאי לדמי תיווך מהנתבע, היא העובדה, וללא כל קשר באשר לעיתוי ביצוע התשלום, כי הבעלים מר יפתח שילם לתובע סך של 10,000 ש''ח שלטענת התובע הם דמי התיווך בגין מכירת הדירה, או חלק מהם, אך לא הוצג כל הסכם תיווך עם יפתח למכירת הדירה, גובה הסכום ששולם, איננו תואם כלל את מחיר מכירת הדירה, קרוב ל ארבעה מיליון ש''ח, וכי מדוע מר יפתח ישלם סך של 10,000 ש''ח בגין עסקת המכירה בעוד הנתבע כאן נדרש לשלם סכום של למעלה מ תשעים אלף ש''ח? לתובע הפתרונים.

ניסוח ההסכם ע''י התובע נעשה כאמור באופן גורף וכוללני, הוא ישב בחיבוק ידיים ולא נקף אצבע, מה גם שלא נדרש לעשות דבר, לשם שיווק הדירה, ניהול מו''מ , קידום עסקת הרכישה בין הנתבע לבין מר יפתח, פרק הזמן אשר עבר מאז שכירת הדירה ע''י הנתבע ועד לחתימת הסכם הרכישה, העובדה שחוזה השכירות חודש, ללא כל מעורבות של התובע, אז על מה ולמה הוא זכאי לשכר? לסיכום- פרשנות הסכם התיווך הגורף והכוללני שהתובע החתים את הנתבע עליו, לא יכולה לכלול מצב של עסקת רכישה, המנותקת לחלוטין מהתובע, כאשר ההסכם איננו כולל פרטים ספציפיים חיוניים מהם ניתן להסיק מסקנה זו, במיוחד עת הפנייה אל התובע נעשתה לצרכי שכירות ולא רכישה.

מכאן שדין התביעה דחייה, וכך אני קובעת התובע יישא בהוצאות הנתבע בגין הליך זה על סך 15,000 ש''ח אשר ישולמו תוך 30 יום.