תביעת דמי תיווך בגין רכישת דירה בניגוד לחוק המתווכים

התובעת מבססת את תביעתה כלפי כל אחד מהנתבעים כדלקמן: הנתבע 1 – יצחק – הפר ברשלנות את חובותיו כמתווך מקרקעין, הפר את החיקוקים הקבועים בסעיפים 8 (חובת ההגינות והזהירות) ו-13 (העסקת אדם בתיווך ללא רישיון), וזאת בנגוד לחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק המתווכים").

יצחק הצהיר כי התובעת פנתה אליו באמצעות מכר משותף – הנתבע מס' 2 – יעקב מלול, בבקשה לרכוש את הדירה ולשם כך חתמה על טופס הזמנת שירותי תיווך בגדריו צוין מחיר הדירה ע"ס 820,000 ₪, בנוסף לתשלום דמי תיווך.

התביעה שכנגד: יצחק רז הגיש תביעה שכנגד, ובקש לחייב את התובעת לשלם סך של 19,000 ₪ עבור שירותי התיווך בגין רכישת הדירה, המהוים 2% מהתמורה ששולמה בפועל (700,000 ₪) בהתאם לחוזה התיווך, או מינימום של 10,000 ₪.

...

סיכומם של דברים – התביעה שכנגד נדחית.

הוצאות משפט: לא מצאתי מקום לחייב בהוצאות ביחסים שבין התובעת לנתבע מס' 1 – יצחק רז, לאור התביעה שכנגד כפי שהוגשה ותוצאתה וכן מששוכנעתי כי התנהלותו של הנ"ל לא הייתה נקייה מספקות אף אם אין בה עילה לחיוב כספי כמפורט לעיל.

סוף דבר: התביעה העיקרית והתביעה שכנגד – נדחות.

באחרית דבר, היתייחס כב' השופט י.שקד לאי הנוחות שבשלילת דמי תיווך בשל הוראה "פרוצדורלית", לכאורה: "מודע אנוכי לתחושה הקשה של התובעים... אשר חשו כי הנתבעת מנסה לחמוק מתשלום דמי תיווך ע"י עמידה מדוקדקת על החובות והכללים הקבועים בחוק המתווכים במקרקעין. זכורני כי במקרים אחרים שנידונו בפניי עלו אותן תחושות, כאשר נעדר הסכם בכתב מול המתווך, כדרישת המחוקק, למרות שנטען, במקרים האחרים, שאותו מתווך היה הגורם היעיל בבצוע העסקה. יחד עם זאת, תחושות לחוד והוראות החוק, פרשנותו ומטרותיו, לחוד. התובעים היו יכולים למנוע מצב דברים זה, אילו היו מקפידים בבצוע הוראות החוק כלשונן, ומעסיקים במשרדם מתווכים מורשים בלבד, לצורך ביצוע פעולות תיווך..". בנגוד לעמדה בפסיקה שצוינה עד כה, ישנם פסקי דין אחרים, בהם הביעו בתי המשפט עמדה שונה ומקילה, בנסיבות מסוימות ומיוחדות, בהן, על אף שלא היתקיימו התנאים הקבועים בחוק המתווכים, עדיין ניתן לומר שהתכליות הצרכניות שבבסיסו היתקיימו, או לא נפגעו, ועל כן, פסקו לטובת המתווך את דמי התיווך המוסכמים.

בנסיבות העניין, נראה כי טענתו של הנתבע הועלתה למטרה אחת ואחת בלבד: להיתחמק מתשלום דמי התיווך לתובע, וזאת בנגוד להתחייבותו בהסכם התיווך כלפי התובע לעשות כן. ודוק – הנתבע אינו אדם אשר אינו מצוי בתחום הנדל"ן, ואשר ביקש לרכוש לעצמו דירת מגורים והסתייע בשירותיו של התובע המתווך לצורך כך, אדם אשר עליו ביקש החוק להגן, שכן אינו מצוי בתחום ויש לוודא כי הוא מקבל שירותי תיווך מאדם בעל ידע, באופן מקצועי, אשר פעולותיו מוסדרות בחוק אשר קובע סטאנדרט היתנהגות.

סכום דמי התיווך אותו זכאי התובע לקבל כפי שצוין לעיל, תביעתו של התובע לקבלת דמי תיווך בגין העסקה למכירת המיגרש התקבלה, כאשר תביעתו הנוספת של התובע לקבלת דמי שיווק ממכירת הדירות בפרויקט נדחתה, מהנימוקים מעלה.

...

מקבל אני לעניין זה את טענתו של הנתבע.

סוף דבר לאור האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ביחס להסכם התיווך למכירת המגרש ואני קובע כי על הנתבע לשלם לתובע דמי תיווך בסך 222,628 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

התביעה לקבלת דמי תיווך בגין מכירת הדירות נדחית.

כללי עניינה של התביעה בדרישת התובע לקבלת דמי תיווך בגין רכישת דירת הנתבעים ברחוב ארלוזורוב 36 בלוד.

תמצית טענות הנתבעים התובע לא זכאי לקבלת דמי תיווך בגין רכישת הדירה, וזאת בגין מעורבותו בעריכת זיכרון הדברים, לרבות מילוי פרטי העסקה והחתמת הצדדים בנגוד לסעיף 12 לחוק המתווכים, וניהול המשא ומתן המשפטי בין הצדדים.

...

סוף דבר הוכח במידת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי שהתובע ערך את זכרון הדברים.

עוד שוכנעתי בדבר עניין אישי של התובע בקבלת חלק מהמיטלטלין, באופן שתרם לעריכת זכרון הדברים על ידי התובע וכן להתנהלותו בניגוד לחוק המתווכים.

אשר על כן, דין התביעה להידחות.

טענות הצדדים לטענת התובע הוא עומד בכל התנאים המפורטים בסעיף 14(א) לחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו-1996 (להלן- החוק) וזכאי לקבל את דמי התיווך.

הנתבעת סברה כי הגורם היעיל ברכישת הדירה הוא המתווך החדש אשר בעקבות טיפולו הסכים המוכר למכור את הדירה תמות סך של 2,400,000 ₪ והוא הזכאי לדמי התיווך אשר שולמו לו. על כן סברה הנתבעת כי יש לדחות את התביעה נגדה.

באותה תקופה המתווכת מיה הייתה המתווכת הבלעדית והתנהל עימה משא ומתן ממושך על ידי התובע לצורך רכישת הדירה על ידי הנתבעת, כשהתובע הציג את הדירה לתובעת פעמיים, החליף מסרונים על המתווכת מיה, עמד בקשר טלפוני אינטנסיבי עם הנתבעת, והביא בסופו של דבר לתוצאה שהמוכר היה נכון למכור את הדירה תמורת 2,450,000 ₪.

הנתבעת אישרה בעדותה כי בנגוד להסכם התיווך לא דיווחה לתובע כי נוהל משא ומתן על ידי בעלה לגבי הדירה או כי שילמו דמי תיווך.

...

לסיכום סוגיית הגורם היעיל נראה בחינת התנהלותו של התובע במבחני הפסיקה אל מול התנהלות המתווך החדש והתנהלות הנתבעת ובעלה, מובילה למסקנה כי התובע היה הגורם היעיל בעסקה.

סוף דבר לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים וראיותיהם, מצאתי כי התובע עמד בכל מבחני סעיף 14 לחוק ועל כן זכאי הוא לדמי התיווך.

אשר על כן אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 56,160 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (23.8.20) ועד למועד התשלום בפועל, בצירוף אגרת בית משפט כפי ששולמה בסך 1,415 ₪, שכר העדה כפי שנפסק בדיון בסך 300 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 10,500 ₪.

לפניי תביעה להשבת דמי תיווך ולפצוי בגין נזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מהתנהלות הנתבעים.

לאחר שעיינתי בכל אשר הובא לפניי, נחה דעתי כי התובע זכאי להשבת העמלה ששולמה לנתבעים, בהתאם לדרישתם ובנגוד להוראותיו הברורות והחד משמעיות של חוק מתווכים במקרקעין, תשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המתווכים").

כעולה מעדות הנתבע, הנתבעים הציגו לתובע את הפרויקט ופעלו לתיאום הפגישה עם הגורמים הרלוואנטיים אשר במהלכם בוצעה עסקה לרכישת דירה.

לא בכדי התקשה הנתבע להצביע על הבדל בין שתי הפעולות והתחמק באופן שיטתי מכל שאלה שהופנתה אליו בעיניין זה ואף לא בכדי התבלבל הוא עצמו במונחים וטען שהעמלה נדרשה "מטעמי התיווך, על עמלת תיווך". בת"א (ת"א) 31265-11-17 שאמא נ' רילטי אקזקיוטיב שמעון אייזנברג בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים) היתייחס בית המשפט לניסיונות להכתיר את פעולות השיווק בשם אחר וקבע כי: "המדובר ביצירה עוקפת חוק והסכם תיווך בשם: דמי שיווק. צא ולמד מכאן שכל מתווך יכול לנסח "הסכם שיווק" עבור דירה כללית של מספר חדרים " בדרום הארץ......והרי לך יצירתיות מבית היוצר של שבוש תכלית חוק המתווכים". הדברים יפים לענייננו ואין אלא לאמצם.

לאור האמור, לא נותר אלא לקבוע שהנתבעים פעלו כמתווך במקרקעין ולכן מוטלת עליהם החובה המעוגנת בסעיף 9 לחוק המתווכים שקובע כי: מתווך במקרקעין לא יהא זכאי לדמי תיווך, אלא אם כן חתם הלקוח על הזמנה בכתב לבצוע פעולת תיווך במקרקעין, שבה נכללו כל הפרטים שקבע השר, באישור ועדת הפנים והגנת הסביבה".

...

לאחר שעיינתי בכל אשר הובא לפניי, נחה דעתי כי התובע זכאי להשבת העמלה ששולמה לנתבעים, בהתאם לדרישתם ובניגוד להוראותיו הברורות והחד משמעיות של חוק מתווכים במקרקעין, תשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המתווכים").

כאמור, הנתבע לא הכחיש שהתקבל אצלו סך של 20,000 ₪ אלא טען שהעמלה שולמה בגין "שיווק" ולא "תיווך". בכל הכבוד הראוי, דין טענה זו להידחות מכל וכל.

לאור האמור, הנני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע סך של 20,000 ₪.