לאור האמור עתרה בזק לחיוב הנתבע בסעדים המפורטים בכתב התביעה, לרבות תשלום דמי שכירות בגין התקופה שלא שולמה (בנכוי סכום הערבות הבנקאית שחולטה), תשלומי חשמל ומים שלא שולמו, פיצוי מוסכם בגין האיחור בפנוי (ולחלופין דמי שימוש ראויים בגין תקופה זו), פצויי קיום (בגין התקופה שעד סוף תקופת הסכם השכירות), וחיוב בגין עלויות השבת מצב המושכר לקדמותו.
בד בבד עם הגשת כתב ההגנה הוגש ע"י הנתבע כתב תביעה שכנגד, במסגרתו חזר על הטענות שנטענו על ידו במסגרת כתב ההגנה, ועתר לחיוב בזק בהשבת דמי השכירות ותשלומי הארנונה ששילם, החזרת שווי ההשקעות שהשקיע בנכס, אבדן שכר דירה, השבת קנס ששילם במסגרת ההליך הפלילי ופצוי בגין נזק לא ממוני.
בזק הדגישה, כי גם אילו נפל פגם בכריתת ההסכם, הרי שבהתאם לסעיף 20 לחוק החוזים, היה על הנתבע להודיע על ביטולו תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול אך הוא לא עשה כן, ולא זו בלבד, אלא שהוא אף הגיע פעם אחר פעם להסדרים עם בזק בעיניין אי תשלום דמי השכירות, כך שהתנהגותו בזמן אמת סותרת חזיתית את טענותיו היום.
היתנהלות זו יש בה כדי ללמד על כך שחרף הקשיים שהתגלעו, ביכר הנתבע להמשיך בעיסקה, והצדדים הגיעו להסכמות חדשות בעקבות העיכובים בקבלת ההיתר, במסגרתן נטל הנתבע על עצמו לתקן את התכניות שהוגשו לרשות התיכנון כמתחייב על מנת לקבל את אישורה של רמ"י (ראו סיכום הפגישה מיום 29.4.2014 במייל שנשלח ע"י גב' גרשנוביץ, נספח 17 לתצהיר מר פלפל בתביעה העיקרית, אשר תוכנו, כאמור, לא נסתר, וממנו עולה כי בשל טענותיו שקל הנתבע את ביטול העסקה, אך בעקבות ההסכמות שהושגו בפגישה חזר בו מכוונה זו).
...
התביעה שכנגד
מן המובא לעיל עולה, כי משמצאתי כי הנתבע לא ביטל את הסכם השכירות חרף הגילוי אודות זכויות בזק במושכר, ומשלא מצאתי ממש בטענותיו כי בזק הטעתה אותו ברכיבים נוספים, מסרה לו מושכר אשר אינו תואם את המוסכם, הפרה את ההסכם עימו או פעלה כלפיו בחוסר תום לב – הרי שדין התביעה שכנגד להידחות.
סוף דבר
ביתר טענות הצדדים לא מצאתי ממש והן נדחות.
התביעה שכנגד נדחית ללא צו נוסף להוצאות.