תביעת דמי פגיעה ונכות מעבודה בגין תאונת עבודה

כיצד יחושב בסיס השכר לצורך תשלום הגימלאות במקרה בו לא הוגשה תביעה לדמי פגיעה? האם על פי השכר במועד בו בוצעו הפעולות המהוות את התשתית העובדתית הרלבנטית למקרוטראומה או למחלת המיקצוע (הגם שהנכות נוצרה במועד מאוחר יותר) או על פי שכר המבוטח במועד תחילת הנכות שאז הופסקה העבודה עקב תאונת העבודה? כאמור, שאלה זו בעלת חשיבות מעשית מיוחדת עת מדובר בפגיעות שהוכרו מכוח עילת המיקרטרומה או שמקורן במחלות להן תקופת חביון ממושכת או התפתחות לאורך זמן, וכאשר במהלך תקופה זו, חל שינוי בשכרו של המבוטח.

בפסק הדין בעירעור נאמר, בין היתר, בקשר להבחנה הקיימת בין מקרוטראומה לבין ארוע תאונתי בכל הנוגע לדרך קביעת בסיס השכר, היא כך (ההדגשה שלנו): "הוראת סעיף 98(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ''ה-1995, מכוונת לכך שבסיס השכר הוא זה שהיה ערב התאונה ועליו עשויים היו להגיע למבוטח דמי פגיעה. המבחן אינו בתשלום בפועל של דמי פגיעה או גמלת נכות מעבודה. כבר נפסק כי "אין שוני לצורך העניין בין נפגע שנקבעו לו בתחילה 0% נכות בגין הפגיעה בעבודה לבין נפגע שנקבעו לו בתחילה אחוזי נכות גבוהים יותר ולאחר מכן התקבלה תביעתו להחמרת מצב. גם אם נקבעת נכות בשיעור של 0% זוהי נכות לצורך החוק ולצורך הזכאות העקרונית למענק או קצבה" (עבל 8305-07-10 המוסד לביטוח לאומי – שרונה כהן (26.9.11)).

...

טענה זו אין בידינו לקבל.

סוף דבר – דין הערעורים להידחות בכפוף להערה בסעיף 62 לעיל.

בנסיבות הענין, ומשהערעורים העלו שאלה הראויה לדיון – לא מצאנו מקום לחייב בהוצאות.

בנוסף, ביום 13.12.2020 הגיע התובע למשרדה על מנת שתגיש עבורו תביעת נכות מעבודה ודמי פגיעה בגין תאונת עבודה מיום 12.8.20.

...

בהתאם לפסיקה זו, הרי מקום שאין מדובר בהגנת בדים והגנת המבקש היא "אפשרית, ולו בדוחק", והיא אינה "הגנת בדים", כי אז המסקנה המשפטית המתחייבת היא שנכון הוא לאפשר למבקשת את ההתגוננות מפני ההליך" (רע"א 40983-05-19 ערנת-טק בע"מ נ' שלמה מורסיאנו (22.7.2019)) הרי שיש ליתן לו להתגונן מפני ההליך.

נקודה זו איננה מעניינו של עורך הידן עת ההליך הסתיים ואין כל טענה לייצוג כושל בהליך של ההוצאה לפועל משאינו הסמיך אותה לזאת, ועל כן, בנקודה זו אני סבורה, בשים לב לכך שסכום של 35 אלף ₪ לא כולל מע"מ אינו שנוי במחלוקת לגבי ההסכם, גם אם נייחס אותו לשלושה, עת לדבריו שילם על חשבון תיק מל"ל 1668 ₪ מתוך 13000 ₪ שאין חולק ששילם, כי אז בחישוב הכי פשטני של חלוקת סכום שכר הטרחה לשלוש (עת אין מדובר בשלוש תובענות שונות בעלות אופי שונה כמו למשל מזונות, רכוש ומשמורת אלא באותה עילת תביעה ולא ברור אם המסד העובדתי שונה אולם גם אם הוא זהה הרי ש"התועלת השולית" ביחס ליתר העבודה פוחתת כך שהמרבית היא ביחס לנתבע אחד) – עדיין ישנו פער של 2318 ₪ לפחות (בהתאם לקו הגנתו שלו), אם כי אז לכאורה עולה שאלה של שכר טרחה ראוי ומי הוביל לסיום התיק אולם מקום בו יש פסק דין חלוט לטובתו, הרי ששאלה זו מתייתרת משאין משמעות להפסקת הייצוג.

המזכירות תואיל להמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.

התובע ונוכח הפסקת הייצוג על ידי הנתבעת מבקש לחייב את הנתבעת לשלם לו שכר טירחה של $200 לשעה כאשר בכתב התביעה התובע טען כי על הנתבעת לשלם לו בגין הטיפול מול המוסד לביטוח לאומי בגין עבודה של 45 שעות בדמות הגשת תביעות לביטוח הלאומי להכרה בתאונת עבודה ותשלום דמי פגיעה , תביעת נכות מעבודה.

...

באשר לתביעת המל"ל : התובע טען כי הנתבעת הגיעה למשרדו, נתנה הסכמתה להגשת תביעה להכרה במוסד לביטוח לאומי במקרה ההטרדה המינית שחוותה במקום העבודה, ושכתוצאה ממנו נאלצה להפסיק את עבודתה, כתאונת העבודה וחתמה ביום ה 28 ינואר 2020 על התחייבות לתשלום שכר טרחה בגין הגשת התביעה לעיל לדמי פגיעה וקביעת נכות מעבודה-תאונת עבודה בגין הטרדה מינית (להלן : "תביעת המל"ל). התובע צירף התחייבות לתשלום שכר טרחה וייפוי כוח (נספח א'-א'1) וטען כי בהתאם להסכם שכר טרחה סוכם כי הנתבעת תשלם עבור הטיפול בגין פתיחת התיק כולל דמי ייעוץ , ליווי לוועדות הרפואיות כולל ערעור סכום של 3500 ש"ח כולל מע"מ ובנוסף תשלם 17% בתוספת מע"מ מכל סכום שיתקבל וכן סוכם על תשלום שכר טרחה של $200 לשעה.

בגין התכתבויות והטיפול לעיל מול המוסד לביטוח לאומי, מצאתי לפסוק לתובע שכר טרחה בגין שעתיים של עבודה ובהתאם לחישוב התובע לעניין שער הדולר נכון למועד הגשת התביעה, שלא נסתר ע"י הנתבעת, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע שכר טרחה בגין תביעה המל"ל סכום של 2,303 ש"ח. באשר לייצוג מול המעסיקה: לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמכלול הראיות שבתיק ולאחר ששמעתי את העדים ועיינתי בסיכומי הצדדים , הגעתי למסקנה כי דין התביעה לתשלום שכר טרחה בגין הייצוג מול המעסיקה להתקבל בחלקה ואנמק.

נוכח כל האמור לעיל, משהוכח כי התובע ייצג את הנתבעת מול המעסיקה ע"י פגישות, התכתבויות עם המעסיקה ומשא ומתן בניסיון להגיע לפשרה אולם, משהייצוג הופסק והסכם סיום העסקה הושג באמצעות עורך דין אחר והתובע אישר כי לא ייצג בהסכם (עמ' 7 שורה 16-17), ומשלא סוכם בהתחייבות לתשלום שכר טרחה - נספח ב' מהו השכר המגיע לתובע במקרה של הפסקת ייצוג בטרם השגת הסכם פשרה, מצאתי לפסוק לתובע שכר טרחה חלקי בשיעור 30% משכר הטרחה הקבוע בהתחייבות לתשלום שכר טרחה -נספח ב' שהוא 20% מסכום הפשרה בתוספת מע"מ. על כן, זכאי התובע לסכום של 139,051 ש"ח * 20% * 30%*1.17 ובסה"כ 10,846 ש"ח. לסיום אוסיף כי התובע לא נתן כל הסבר מוצדק מדוע בדרישת לתשלום שכר טרחה ששלח לנתבעת ביום 15.11.20 ביקש שכר טרחה בגין הטיפול בשני העניינים לעיל, בסכום של 13,699 ש"ח (לאחר ניכוי הסכומים ששולמו בסך של 4,085 ש"ח) ואילו בתביעה דנן שהוגשה בחודש יולי 2021 הוא מבקש לחייב את הנתבעת בסכום של 75,000 ש"ח .

סוף דבר: אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סכום כולל של 13,149 ₪ וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא.

במהלך האישפוז עבר התובע צינתור; - ביום 16.11.2014 הגיש התובע תביעה לנתבע לתשלום דמי פגיעה ולהכרה באוטם שריר הלב שאותו הוא עבר בחודש 7/2009, כאמור לעיל, ובגין תאונת העבודה מיום 8.7.2009; - ביום 5.2.2015 נדחתה תביעת התובע על ידי הנתבע; - ביום 31.1.2016 הגיש התובע תביעה לבית הדין האיזורי לעבודה על החלטת הנתבע, שנידונה במסגרת ב"ל (ת"א) 60472-01-16 (להלן: "הליך ההכרה"); - ביום 16.6.2020 ניתן פסק דינו של בית הדין האיזורי בהליך ההכרה, אשר הכיר באוטם שריר הלב שעבר התובע בחודש 7/2009 כתאונת עבודה מיום 8.7.2009.

הנתבע הגיש ערעור פורמאלי על פסק הדין ומחק אותו לאחר זמן קצר, ופסק הדין הפך לחלוט (עב"ל (ארצי) 44761-07-20); - ביום 6.9.2020 הוציא הנתבע מכתב לתובע ובו צוינה הכרה בתאונת העבודה שנגרמה לתובע; - ביום 14.7.2020 הגיש התובע תביעה לנתבע לקביעת דרגת נכות מעבודה, בשל תאונת העבודה; - ביום 3.10.2021 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון לתובע את הנכויות הבאות, כדלקמן: בין יום 9.7.2009 ועד ליום 24.7.2009 – 100%; בין יום 8.8.2009 ועד ליום 31.10.2009 – 100%; בין יום 1.11.2009 ועד ליום 31.1.2010 – 50%; בין יום 1.2.2010 ועד ליום 20.10.2020 – 25%; בין יום 21.10.2020 ועד ליום 20.1.2021 – 100%; החל מיום 21.1.2021 ואילך – נכות צמיתה בשיעור 45%; - ביום 24.11.2021 דחה פקיד התביעות את תביעתו של התובע לתשלום רטרואקטיבי של התגמולים, תוך שנקבע כי נוכח השהוי בהגשת התביעה לדמי פגיעה, רק בחודש 11/2014, לא קמה לתובע זכאות לדמי הפגיעה, וכן לא קמה לו זכאות לתגמול קצבת נכות לתקופה רטרואקטיבית עובר ליום 1.11.2013, 12 חודשים עובר להגשת התביעה לדמי פגיעה.

...

גם איננו מקבלים את ההנחה העובדתית של התובע, כי עד מועד זה לא נרשם בפירוש "אוטם" במסמכים הרפואיים, היות שקיימים מספר מסמכים רפואיים מהשנים 2014-2010 שם מצוין כי התובע עבר אוטם לבבי.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

אנו מקבלים את עמדת הנתבע, כי התובע זכאי לגמלה רק החל מיום 1.11.2013 ואילך, לאור הוראות סעיף 296(ב) לחוק הביטוח הלאומי.

מיהות הצדדים התובע הנו גוף צבורי הפועל מכוח חוק הביטוח הלאומי ובתביעה זו מכוח סעיף 328 לחוק, וזאת לאחר ששילם לגב' מרגריטה שפילוב ת.ז. 323282616 ילידת שנת 1956 ( להלן: "המבוטחת") , דמי פגיעה וגימלאות נכות מעבודה, בגין תאונת דרכים שאירעה ביום ה- 12/4/16, עת הוסעה המבוטחת לביתה בהסעה ממקום עבודתה, וכאשר רכב פגע ברכב ההסעה בו נסעה ( להלן: "המל"ל").

לטענת המל"ל, ע"פ ההסכם שנחתם בין המל"ל לנתבעת, ובכפוף למשלוח דרישה מאת המל"ל לנתבעת, ובהיות הנפגעת נוסעת ברכב אשר נפגעה בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה, היה על הנתבעת לשלם למל"ל סך של 80% מסכום הגימלאות ששילם וישלם למבוטחת בגין התאונה ואשר על פי כתב התביעה עמד נכון למועד הגשת התביעה על סך, של 986,008 ₪, וכן עתר לחיוב הנתבעת בריבית הסכמית על הסך של 215753 ₪.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים ובסיכומיהם, הגעתי להכרעה כי דין התובענה להתקבל ולהלן נימוקי: המבוטחת כאמור, נפגעה בתאונת דרכים ביום ה- 12/4/16 ותביעתה הוכרה במל"ל כתאונת עבודה והוועדה הרפואית של המל"ל, קבעה למבוטחת נכות צמיתה בשיעור של 54%.

בע"א 47809-03-20 אשר הוזכר לעיל, נקבע כי אף אם בתביעת הניזוק נסתרה קביעת המל"ל אין הדבר ישפיע על תביעת המל"ל מכוח הסכם, וכי הפתח היחידי לסתירת קביעת המל"ל הינו אם תוכח תרמית או קנונייה, מה שלא ארע בענייננו, והנתבעת לא השכילה להוכיח בפני את אלו: נהפוך הוא, בהחלטתי מיום ה- 10/3/24 קבעתי בעניין זה כי אף לאחר שעיינתי בחומרים החסויים אשר הגישה הנתבעת לעיוני, הבקשה נדחית.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל דין התביעה להתקבל ובשים לב כי הנתבעת לא חלקה על החשבון האריתמטי של המל"ל ועל המפורט בסעיף 6 לסיכומים של המל"ל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם למל"ל סך של 986,008 ₪ המהווים 80% מהגמלאות ששולמו ושישולמו למבוטחת וכן ריבית הסכמית בסך של 215,753 ₪ נכון ליום 10/3/23 ( נספח א לסיכומי המל"ל ) ובהתאם לריבית על פי ההסכם, עד ליום התשלום בפועל.