תביעת דמי פגיעה והכרה באסטמה כמחלת מקצוע

בחוד ש מאי 2015 הגיש התובע תביעתו לתשלום דמי פגיעה בגין אסתמה.

דיון והכרעה ניפתח בכך שמחלת האסטמה אינה נמנית על מחלות המיקצוע המצוינות בתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד-1954, ומשכך, תבחן ההכרה במחלה כתאונת עבודה בלבד, בהתאם להילכת המקרוטראומה.

...

אמנם התובע טוען כי גם בתפקידו כטכנאי רשת נפגע מעבודת הריתוך של הכבלרים (ס' 9 לתצהירו), אולם מעדותו של מר וייצמן (שהיה כבלר בשנים הראשונות) עולה כי רק לעתים – במקרה של תקלה, היה מצב בו הם היו נכנסים יחד לגוב ולרוב באים הכבלרים למחרת או כמה ימים אחרי שטכנאי הרשת מסיימים תפקידם (עמ' 10 שורות 5-6), כך שלא ניתן להסיק מסקנה לגבי חשיפתו של התובע לעבודות הכבלרים.

לפיכך, הגענו למסקנה כי החלטתו של הנתבע לדחות את התביעה מחמת השיהוי בהגשתה, הינה סבירה בנסיבות העניין ודי היה גם בכך כדי לדחות התביעה.

סוף דבר, התביעה נדחית.

לא מצאנו מקום לעשות צו להוצאות ניתן היום, י"ב כסלו תשע"ט, (20 נובמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

תביעתו של התובע לתשלום דמי פגיעה בגין מחלת האסטמה שממנה הוא סובל נדחתה על ידי הנתבע, בציינו כך: "על פי המסמכים שבידינו, לא הוכח קיום ארוע תאונתי/ אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתך, ואשר הביאו ל-מחלת ה"אסטמה". מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתך לבין תנאי עבודתך.

טענות הנתבע – הנתבע הכחיש את כלל טענות התובע, והודה כי במכתבו מיום 2.8.2018 דחה את תביעתו של התובע להכיר באסטמה לה הוא טוען כפגיעה בעבודה.

התשתית הנורמאטיבית – הפסיקה קובעת כי "תורת המקרוטראומה באה למלא חלל ריק שהותיר המחוקק כאשר לא כלל ברשימת מחלות המיקצוע מחלות שונות שהתפתחו לאורך זמן עקב תנאי העבודה, ובכך הותיר את רשימת המחלות "סגורה". מדובר בפיקציה משפטית שמטרתה לפצות את המבוטחים בגין פגיעה מהעבודה, שמחד – אינה מחלת מיקצוע, ומאידך – אינה תאונת עבודה במובנה הרגיל" (עב"ל (ארצי) 57714-11-12 נח – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 22.12.2014).

...

לבסוף, איננו מקבלים את טענת התובע, כי יש להביא בחשבון את העובדה שתחנת הדלק ממוקמת ליד בתי עסק מזהמים, כגון פנצ'ריות ומוסכים, ואשר היו ממוקמים כ-100-50 מטר מהתחנה.

בהתאם לכך, אנו גם לא סבורים כי יש לקבל את טענת הנתבע, כי עצם העובדה שהתובע סבל בעבר וטרם תחילת העבודה בתחנת הדלק, ממחלת האסטמה, וכי גם לאביו ואחותו יש אסטמה, יש בה כדי לשלול את המסקנה בדבר התקיימות עילת המיקרוטראומה ואת הצורך במינויו של מומחה רפואי.

לסיכום – שוכנענו בקיומה של תשתית עובדתית, שיש בה כדי להצדיק מינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין.

ביום 22.7.15 הוא הגיש תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה במסגרתה ביקשה הכרה באסטמה שממנה הוא סוגל כמחלת מיקצוע, שנגרמה מחשיפתו לחומרים מזיקים במשך שעות רבות בכל יום עבודה.

...

תמצית טענות הצדדים התובע טוען כי יש לקבל את התביעה ולהכיר באסטמה ממנה הוא סובל כפגיעה בעבודה, לנוכח קביעתו החד משמעית של המומחה הרפואי אשר קבע קשר סיבתי על דרך של החמרה כתוצאה מהחשיפה לחומרים איריטנטיים נשימים.

אי לכך, טוען הנתבע כי יש לדחות את התביעה.

עם זאת, משהצדדים הסכימו לבחינה על בסיס תורת המיקרוטראומה, ומשמקובלת עלי עמדת המומחה לפיה יש להכיר בפגיעה בעבודה על דרך של החמרה, אזי שאין כל צורך להידרש לסוגיית מחלת המקצוע.

סוף דבר התביעה להכרה במחלת האסטמה שממנה סובל התובע כפגיעה בעבודה, על בסיס תורת המיקרוטראומה, מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט בסך כולל של 5,000 ₪.

התובע, מר מחמד פקיה ז"ל, הגיש תובענה זו נגד החלטת פקידת התביעות מיום 16.3.14, על פיה נדחתה תביעת התובע להכיר במחלת האסטמה ממנה הוא סובל כפגיעה בעבודה מסוג "מחלת מיקצוע" או מסוג "מקרוטראומה". תוך כדי בירור ההליך, ביום 22.9.20, נפטר התובע לבית עולמו.

ביום 28.11.13 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה.

...

ג. האם ידוע לך כי ד"ר עוייד היה הרופא המטפל של התובע עוד לפני 2005 בקופת חולים לאומית משנת 2003 ואילך, ולכן נרשם במסמכים של ד"ר עוייד כי "הנ"ל סובל מאסטמה טופל במשאפים". בהמשך לתשובתך לשאלות ב'-ג' לעיל, האם יש ברישומים הרפואיים של התובע בין שנים 2003-2005 ו/או לתוצאות תפקודי ריאה הספירומטריה מלפני 2008, כדי למבסס מסקנה שהייתה לתנאי עבודתו השפעה כלשהיא על החמרת מחלתו, בהסתברות העולה על 50%? הינך מתבקש לעיין בתיק הרפואי של קופת חולים מכבי בו מתועדות בדיקות שעשה התובע (תפקודי ריאה, צילומי חזה וסינוסים ועוד), מעת הצטרפותו לקופה ביום 25.5.18 ומעקב רופא ריאות, ולהשיב לשאלות אלה: האם קיימת בתיק בדיקת טומוגרפיה ממוחשב של הראות בתיק קופת חולים מכבי? נא התייחס לשאלה אם המשך השיעול והתלקחויות החוזרות של מחלתו, והכל על קרע תיעוד המעקב הרפואי שביצע ד"ר עוייד, אינם תומכים בקביעה כי מחלת התובע כפי שאובחנה בשנת 2003 על ידי ד"ר עוייד, החמירה ב-25.8.08 כאשר התחיל לקבל טיפול סרטייד ומשאפים? האם אין לתנאי עבודתו של התובע אצל ני שר השפעה כלשהיא על החמרה זו, בהסתברות של מעל 50%? אם כן – האם מדובר בהשפעה במנגנון "מיקרוטראומה"? האם נכון לקבוע כי ד"ר עוייד קישר בין החמרת מצבו של התובע לתנאי עבודתו? האם נכון שהתובע אובחון כסובל מרכונכיטיס כרונית רק באשפוז משנת 2012.

בהתאם לכך, דין התביעה להכיר במחלת האסטמה של התובע כ"מחלת מקצוע" – להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית.

התשתית העובדתית ומהלך ההיתדיינות ביום 31.10.16 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה, והודעה על פגיעה בעבודה, וזאת בגין קוצר נשימה.

בנסיבות אלה, בשים לב גם לכך שהמומחית מטעם בית-הדין, בחוות-דעתה כמו גם בתשובותיה לשאלות הבהרה, לא ציינה שהתובע לוקה מחלת מיקצוע ספציפית מבין אלה המנויות בתקנות, ובשים לב לכך שאכן מחלת האסטמה אינה נכללת ברשימה שבתקנות (ראו למשל: ב"ל 18351-11-14 פקיה נ' המוסד לביטוח לאומי (11.5.21, כב' השופט **** גולדברג)), דין התביעה להכרה במחלת מיקצוע להדחות.

עם זאת, לאחר שהצדדים הסכימו על תשתית עובדתית, ואף מונתה מומחית מטעם בית-הדין, שאליה הופנו לא רק שאלות הנוגעות לאפשרות להכיר בתביעה במסלול מחלת המיקצוע, אלא גם במסלול המקרוטראומה, ובשים לב שהפסיקה מכירה כידוע לאפשרות להכיר בפגיעה בעבודה עקב חשיפה לחומרים במסלול המקרוטראומה (ראו: עב"ל 42833-09-14 יעקבי נ' המוסד לביטוח לאומי (25.2.18, והאסמכתאות שם)), מצאנו לנכון לבחון את התביעה גם במסלול זה. לא מיותר לציין, בקשר לבחינת התביעה גם במסלול המקרוטראומה, כי הנתבע לא הביע היתנגדות להפניית השאלות למומחית גם בקשר לכך, ולא טען שיש צורך בתיקון כתב התביעה כדי לפנות למסלול זה. על כן יש לראותו כמי שהסכים לשינוי החזית וכמי שמנוע מלטעון אחרת.

...

התובע טען שיש לקבל את התביעה, על יסוד חוות-דעת המומחית, ובהינתן עדות התובע עצמו כי קוצר הנשימה ממנו הוא סובל החל בזמן עבודתו.

הנתבע טען כי לאור עמדת המומחית, והעובדה שהרישום הרפואי הראשון בתיקו של התובע מאוחר בשמונה חודשים למועד סיום העבודה, יש לדחות את התביעה.

חיבור פשוט בין המסקנה העובדתית, לפיה קוצר הנשימה החל במהלך העבודה, לבין האמירה המפורשת בתשובתה האחרונה של המומחית כי "במידה ויש עדות לכך שקוצר הנשימה החל בזמן העבודה הרי שמדובר באסטמה תעסוקתית" (דהיינו מדובר במקרה שבו הוכחה הן שאלת הקשר הסיבתי, והן מאזן ההשפעות) מוביל אותנו למסקנה כי דין התביעה להתקבל, וכך אנו מורים.

סוף דבר הגענו אם כן למסקנה כי דין התביעה להתקבל.

הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך 5,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.