תביעת דמי פגיעה בגין תאונה שלא אירעה תוך כדי עבודה

ביום 21.10.21 נדחתה תביעת התובע לדמי פגיעה נוכח טענת הנתבע כי התאונה לא ארעה תוך כדי ועקב עסוקו של התובע בעבודתו, ומכן התביעה שלפנינו.

...

סיכום נוכח מכלול הראיות שהובאו בפנינו, לא שוכנענו כי התאונה נגרמה תוך כדי ועקב עיסוקו במשלח ידו.

על כן, דין התביעה להידחות.

התובע בחר לעמוד על תביעתו, ומשעה שהיא נדחית ובמכלול הנסיבות, ישלם התובע לנתבע הוצאות בסך 1,000 ₪, שתשולמנה תוך 30 ימים ממועד פסק הדין.

לפנינו תביעה בה מבקש התובע להכיר בו כמי שניפגע בתאונת עבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשמ"ה – 1995 (להלן: "החוק") בשל ארוע תאונתי שלטענתו היתרחש ביום 27.2.22.

התובע הגיש לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין הארוע הנטען.

הנתבע טען בכתב ההגנה, כי ביום 27.2.22 לא ארעה לתובע פגיעה בעבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק; ביום 27.2.22 לא ארע לתובע ארוע תאונתי כלשהוא; לחילופין, גם לו ארע לתובע ביום 27.2.22 ארוע תאונתי הרי שזה לא ארע תוך כדי ועקב העבודה; ממילא אין כל קשר סיבתי בין הארוע הנטען לבין הליקוי הנטען שהנו תוצאה של גורמים תחלואתיים ו/או של גורמים אחרים.

המסגרת הנורמאטיבית סעיף 79 לחוק מגדיר "תאונת עבודה" כדלקמן: "תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו". בכל מקרה בו נטען כי ארוע תאונתי גרם לפגיעה ולנזק שבגינם נתבעים דמי פגיעה, יש להוכיח כי קיים קשר סיבתי בין הארוע לבין העבודה וכי הנזק אכן נגרם בעטיה של העבודה ולא בעטים של גורמים אחרים שאינם קשורים לעבודה.

...

בטרם נעילה לפני סיום, מצאנו לנכון לציין עוד שתי נקודות שיש בהן, לדידנו, לחזק את המסקנה אליה הגענו: מר סכניני העיד בבית הדין כי ביקש מהתובע שימציא אישור רפואי מאחר שכבר בזמן אמת מנהליו העלו תהיות סביב האירוע הנטען (ראו ע' 14 ש' 1 לפרוטוקול).

סיכום לאור כל האמור לעיל, ובשים לב לתיעוד הרפואי, לעדויות שנשמעו ולראיות בתיק, אנו קובעים כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי אירע לו אירוע תאונתי בעבודה.

לפיכך, דין התביעה להידחות.

ביום 9.1.22 הנתבע דחה את תביעת התובע:"... אנו מצטערים להודיעך, כי עלינו לדחות את תביעתך לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה מתאריך 16/6/21 על פי הוראות סעיפים 80(1) ו-81 (א) לחוק הביטוח הלאומי ומהנימוקים הבאים: על פי סעיף 80 (1) לחוק הביטוח הלאומי, תאונה שארעה תוך כדי ועקב נסיעתו או הליכתו של מבוטח ממעונו לעבודה או מהעבודה למעונו, תיחשב כתאונת עבודה. אולם , אם חלה בנסיעה או בהליכה הפסקה או סטיה של ממש מהדרך המקובלת, שאינן למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של המבוטח כלפי מעבידו, על פי סעיף 80 (1) לחוק, לא תיחשב התאונה כתאונת עבודה. מעיון בפרטי תביעתך ומברורים שנערכו עולה, כי התאונה בתאריך 16/6/2021 לא ארעה תוך כדי הליכתך/נסיעתך לעבודה, כנדרש עפ"י סעיף 80 לחוק, אלא בשעת צהריים בעניינך האישיים. לחילופין, אף אם היית בדרך מהעבודה אחת למעונך ... עיכובך, לא היו למטרה הכרוכה במילוי חובתיך כלפי מעבידך ועל כן הנם בדרך הפסקה של ממש. לפיכך לא ניתן לראות בתאונה זו תאונת עבודה". ביום 7.6.22 ניתנה החלטה לפיה "התיק יועבר להוכחות בשאלת קיומו של ארוע תאונתי מיום 16.6.20 בדרכו של התובע ממקום עבודתו למעונו, בשאלת קיומה של סטיה והפסקה של ממש ובשאלת הקשר הסיבתי בין ארוע כאמור וליקויי התובע". ביום 1.6.22 היתקיים דיון הוכחות בו נשמעה עדות התובע.

...

לא שוכנענו כי מדובר היה רק בהפסקת עישון וכן לא שוכנענו כי התובע הוכיח כי מדובר בהפסקה שהיא אינצידנטלית לדרכו של התובע בחזרתו מהעבודה.

משהגענו למסקנה כי אין להכיר בתאונת הדרכים כפגיעה בעבודה בשל העובדה שחלה הפסקה לא לצרכי העבודה, הרי שאין לנו צורך להידרש לטענת הנתבע כי התאונה לא התרחשה במקטע "הדרך המקובלת" לחזרה מהעבודה.

אשר על כן אין מנוס אלא לדחות את התביעה.

הפגיעה בעבודה תוארה בתצהיר שצורף לכתב התביעה כדלקמן: "לאחר שקשרתי 10 קופסאות נעליים באמצעות חוט, התחלתי בירידה מהסולם כאשר ידי הימנית אוחזת בסולם וידי השמאלית אוחזת את הקופסאות נעליים כאשר אני מציבה את הקופסאות על המדרגה שמתחת לרגלי בכל פעם שאני יורדת מדרגה ולפתע ותוך כדי הירידה כאמור, קופסאות הנעליים החליקו מאחת ממדריגות הסולם וכתוצאה מכך הקופסאות משכו את גופי אחורנית ועל מנת שלא ליפול משכתי בחוזקה את גופי קדימה באמצעות ידי הימנית אשר אחזה כאמור בסולם והרגשתי כתוצאה מכך כאב חד וחזק בכתף ימין ובשל כך נפגעתי בגופי (להלן: "הארוע הנטען").

הנתבע טען בכתב ההגנה כי ביום 19.9.21 לא ארעה לתובעת פגיעה בעבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק; ביום 19.9.21 לא ארע לתובעת ארוע תאונתי כלשהוא; לחילופין, גם לו ארע לתובעת ביום 19.9.21 ארוע תאונתי הרי שזה לא ארע תוך כדי ועקב העבודה; ממילא אין כל קשר סיבתי בין הארוע הנטען לבין הליקוי הנטען שהנו תוצאה של גורמים תחלואתיים ו/או של גורמים אחרים.

המסגרת הנורמאטיבית סעיף 79 לחוק מגדיר "תאונת עבודה" כדלקמן: "תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו". בכל מקרה בו נטען כי ארוע תאונתי גרם לפגיעה ולנזק שבגינם נתבעים דמי פגיעה, יש להוכיח כי קיים קשר סיבתי בין הארוע לבין העבודה וכי הנזק אכן נגרם בעטיה של העבודה ולא בעטים של גורמים אחרים שאינם קשורים לעבודה.

...

בהינתן שלא היו עדים לאירוע הנטען הרי שמלכתחילה קבלת גרסתה של התובעת מחייבת משנה זהירות והנמקה מפורטת, אולם, נוכח ריבוי הגרסאות והסתירות כאמור, לא מצאנו, עם כל הצער שבדבר, שהתובעת הציגה גרסה משכנעת שנוכל לקבל.

סיכום לאור כל האמור לעיל, ובשים לב לתיעוד הרפואי, לעדות התובעת ולראיות בתיק, אנו קובעים כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי אירע לה אירוע תאונתי בעבודה.

לפיכך, דין התביעה להידחות.

לפנינו תביעה בה מבקש התובע להכיר בו כמי שניפגע בתאונת עבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשמ"ה – 1995 (להלן: "החוק") בשל ארוע תאונתי שלטענתו היתרחש ביום 7.12.21.

התובע הגיש לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין הארוע הנטען.

הנתבע טען בכתב ההגנה כי ביום 7.12.21 לא ארעה לתובע פגיעה בעבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק; ביום 7.12.21 לא ארע לתובע ארוע תאונתי כלשהוא; לחילופין, גם לו ארע לתובע ביום 7.12.21 ארוע תאונתי הרי שזה לא ארע תוך כדי ועקב העבודה; ממילא אין כל קשר סיבתי בין הארוע הנטען לבין הליקוי הנטען שהנו תוצאה של גורמים תחלואתיים ו/או של גורמים אחרים.

המסגרת הנורמאטיבית סעיף 79 לחוק מגדיר "תאונת עבודה" כדלקמן: "תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו". בכל מקרה בו נטען כי ארוע תאונתי גרם לפגיעה ולנזק שבגינם נתבעים דמי פגיעה, יש להוכיח כי קיים קשר סיבתי בין הארוע לבין העבודה וכי הנזק אכן נגרם בעטיה של העבודה ולא בעטים של גורמים אחרים שאינם קשורים לעבודה.

...

גם בכך יש כדי לחזק את המסקנה אליה הגענו לפיה התובע לא הצליח להוכיח קיומו של אירוע בעבודה.

סיכום לאור כל האמור לעיל, בשים לב למכלול הראיות בתיק לרבות התיעוד הרפואי ולאחר ששמענו את עדותו של התובע, אנו קובעים כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי אירע לו אירוע תאונתי בעבודה.

לפיכך, דין התביעה להידחות.