בפני בית הדין תביעת התובע, שהוגשה באמצעות אישתו ואפוטרופה החוקית, הגברת לובנה מוסה, כנגד החלטת פקיד תביעות שבה נדחתה תביעתו לדמי פגיעה בגין תאונת עבודה מיום 15.5.17.
של סעיף 80, אין רואים אותה כתאונה בעבודה אם חלה בנסיעה או בהליכה, הפסקה או סטייה של ממש מהדרך המקובלת, כשההפסקה או הסטייה לא היו למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של המבוטח כלפי מעבידו, או, לעניין פסקה (1) האמורה, בעיסוקו במשלח ידו כעובד עצמאי, או אם יש לייחס את התאונה בעיקר לרשלנותו הפושעת של המבוטח ולא נגרם על-ידיה אי-כושר עבודה לארבעה שבועות לפחות, נכות או מוות".
בסתירה לאמור, מוחמד מסר בעדותו כי התובע נהג לרכוש ציוד מדי יום:
"מתי שהוא היה צריך לקנות דברים לעבודה שלו הוא היה חוזר מאוחר. זו עבודה של שיפוצים תמיד צריך לקנות דברים לעבודה. הוא היה משפץ דירות.
...
טענת התביעה כי מדובר בלוח זמנים סביר עקב פקק נדחית.
סוף דבר
נטל ההוכחה והראיה בדבר היותו של התובע בדרך מהעבודה מוטל על כתפי התובע בהיותו עצמאי , על פי החוק.
לאחר ששקלנו בכובד ראש את עניין ההוצאות, לפנים משורת הדין, ובשים לב למצבו הרפואי הקשה של התובע, מצאנו כי אין לחייב את התובע בהוצאות, וכל צד יישא בהוצאותיו.
