תביעת דמי פגיעה בגין קרעים בכתפיים

התובע הגיש תביעה זו כנגד הנתבע, אשר דחה בהחלטתו מיום 18.9.2016 את תביעתו של התובע לתשלום דמי פגיעה בגין קרע ב-SST כתף ימין, ובהתבסס על הטענה שלא נגרמה לתובע תאונת עבודה ו/או מחלת מיקצוע, כהגדרת מונחים אלה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.

...

אשר על כן, ולצורך דיון בשאלת הקשר הסיבתי – רפואי בין הליקוי ממנו סובל התובע לבין תנאי עבודתו כמתואר לעיל, אנו ממנים מטעמו של בית הדין את ד"ר דוד יפה, כמומחה רפואי בתחום הכירורגיה האורתופדית, והוא מתבקש להשיב על השאלות הבאות – מהן המחלה/ות או הליקויים שמהם סובל התובע בכתף ימין? האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקוי/ים מהם הוא סובל? גם החמרת מצב הליקויים עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השניים.

ככל שלא תוגשנה בקשות להפנות למומחה שאלות הבהרה, יקבלו הצדדים ארכה נוספת בת 15 ימים להגיש סיכומיהם או להשלים סיכומים שהוגשו, שאם לא כן הם יחשבו כמסכימים למסקנה העולה מחוות הדעת ולמתן פסק דין בהתאם.

ככלל, המומחה אשר מונה על ידי בית הדין, אינו בודק את בעל הדין שעניינו הופנה אליו, אלא אם המומחה מבקש זאת, או אם בעל הדין הגיש בקשה מנומקת בעניין זה לבית הדין ובית הדין נעתר לבקשה.

ביום 2.2.16 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין קרע בכתף שמאל בעקבות הארוע הנטען מיום 30.1.13.

...

דין התביעה להידחות מחמת שיהוי.

הכרעה: לאחר ששמעתי את העדויות, עיינתי במסמכים שהוגשו ובחנתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש מקום למנות מומחה רפואי לקביעת הקשר הסיבתי בין הפגיעה בכתף לאירוע הנטען.

" סוף דבר – הוכח ע"י התובע האירוע הנטען.

ביום 1.10.2017 דחה הנתבע את תביעת התובע לתשלום דמי פגיעה בגין קרע בשרירי כתף ימין כתאונת עבודה על פי תורת המקרוטראומה, וזאת מחמת העובדה שלא הוכח קיומם של אירועים תאונתיים תוך כדי ועקב עבודת התובע; לא הוכח מבחינה רפואית קיום קשר סיבתי בין המחלה לתנאי העבודה; וכן כי מחלת התובע התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה.

...

גם אם נניח כי פנייתו הראשונה לרופא ביחס לכתף הייתה בחודש 1/2016 לאחר שכאביו בכתף החמירו, הרי שבמועד זה לא ציין כי נפל במהלך עבודתו אלא רק לאחר מכן, ואף צוין כי סבל מהכאבים בכתף מזה חודש, כשהאירוע אירע לכאורה כשבועיים לפני כן. אשר על כן, לאור הסתירות בראיות ביחס לדרך הנפילה; מועד ושעת האירוע; והפנייה המאוחרת והלוקה בחסר לטיפול רפואי – הגענו לכלל מסקנה כי התובע לא הוכיח תשתית עובדתית הדרושה להוכחת קיומו של האירוע התאונתי.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל התביעה נדחית.

בשים לב לעובדה כי מדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי, לא מצאנו לחרוג מן הכלל ולפיו חרף דחיית התביעה, אין צו להוצאות.

ביום 2.2.16 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין קרע בכתף שמאל בעקבות הארוע הנטען מיום 30.1.13.

...

תשובה: "התובע לקה באותו פרק זמן בשני חוליים האחד הנו פגיעה בשרוול המסובבים בכתף שמאל והשני אירוע מוחי עם פגיעה בחצידור הימני של המוח. הפגיעה בשרוול המסובבים היא תוצאה של התאונה ב 31.1.13. הפגיעה המוחית, לעומת זאת ולמרות מה שארעה באותו פרק זמן כמו הפגיעה בכתף אינה תוצאה של חבלה ולא ניתן לטעון כי יש קש"ס. עם זאת השפעתו התפקודית של האירוע המוחי, מטבעה שהיא מסתירה במידת מה את ההשפעה התפקודית של הפגיעה בכתף. נוכח כל אלה נראה לי כי נכון יהיה לקבוע שהשפעת האירוע על הפגימה בכתף השמאלית היא משמעותית, כמשמעותה לפי הפסיקה." טענות הצדדים: טענות התובע: הוכח כי בנוסף וללא קשר לאירוע המוחי שעבר התובע אובחנה אצל התובע פגיעה אורתופדית של קרע חלקי בכתף שמאל.

מצאנו את חוות דעתו של המומחה מנומקת ומפורטת ואנו מאמצים אותה.

סוף דבר: על יסוד חוות דעתו של המומחה – התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובע שכ"ט בסך 7,500 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪.

תביעתה של התובעת הוגשה בגין מכתב הנתבע מיום 24.11.2020, שבו הודיע הנתבע לתובעת על דחיית התביעה לתשלום דמי פגיעה בגין קרעים בכתפיים, ומשעה שלא הוכח שניגרם לה ארוע/ים תאונתי/ים זעירים תוך כדי ועקב עבודתה, ואשר הביאו לכאבי גב וצואר.

...

ככל שלא תוגשנה בקשות להפנות למומחה שאלות הבהרה, יקבלו הצדדים ארכה נוספת בת 15 ימים להגיש סיכומיהם או להשלים סיכומים שהוגשו, שאם לא כן הם יחשבו כמסכימים למסקנה העולה מחוות הדעת ולמתן פסק דין בהתאם.

כמו כן, המומחה אשר מונה על ידי בית הדין, אינו בודק את בעל הדין שעניינו הופנה אליו, אלא אם המומחה מבקש זאת, או אם בעל הדין הגיש בקשה מנומקת בעניין זה לבית הדין ובית הדין נעתר לבקשה.