תביעתו של התובע הוגשה בגין מכתב הנתבע מיום 28.2.2019, בו הודיע הנתבע לתובע על דחיית התביעה לתשלום דמי פגיעה בגין כאבים בכתפיים, שנגרמו לו לטענתו תוך כדי ועקב עבודתו.
בדומה למומחה הנוסף בהליך שלפנינו, גם ד"ר ריבלין הפנה למחקרו של Luenda ("מאמר 2018", באותו פסק דין) ולמחקרים נוספים בהקשר זה. ראו גם בסעיפים 10-9 לפסק הדין:
"9. במסגרת תשובותיו לשאלות ההבהרה (סבב שלישי), ושנשלחו אליו לאור בקשה נוספת של הנתבע, קבע המומחה כי בעיתוני הרפואה התעסוקתית ישנם עוד מאמרי סקירה, הנשענים על מאמרים נוספים, המוצאים קשר סיבתי בין ליקויים בכתפיים לבין חשיפה לויברציה כל גופית (WBV). מלבד מאמר 2018 ושאליו כבר היתייחס המומחה דלעיל, הפנה המומחה למחקר נוסף מאותה השנה, כשמדובר במאמר סקירה שנשען אף הוא על מאמרים נוספים. במחקר זה צוין כי אצל עובדים החשופים לויברציה כל גופית במקצועות נהיגה על משאיות תובלה או ציוד מכאני כבד, נמצא סיכון מוגבר לכאב ופגיעה בכתפיים.
...
מן הכלל אל הפרט – במקרה שלפנינו, לא מצאנו בטענות הנתבע במסגרת סיכומיו, כל טעם חדש ו/או אחר אשר מצדיק סטייה מחוות הדעת של המומחה הנוסף מטעם בית הדין, אשר חזר והתייחס בהרחבה ובפירוט רב, כאמור לעיל, לעניינו של התובע.
דין טיעון זה להידחות בשתי ידיים.
לסיכום – בהתבסס על חוות הדעת המפורטות והמנומקות של המומחה הנוסף, עולה כי קיים קשר סיבתי בין ההפרעה של התובע בכתפיים לבין אופי עבודתו.
על כן, ולאור כלל האמור לעיל, דין התביעה להתקבל.