תביעת דמי פגיעה בגין נפילה מסולם בעבודה

בבית החולים ובשאר המסמכים הרפואיים וכן בתביעה לתשלום דמי פגיעה אין אזכור של רכב או ירידה מרכב וסיבת התאונה מתוארת בפשטות כנפילת מטען כבד/ארגז כבד על רגלו (אין חולק שכך נרשם באותם מסמכים) ואף נשללה "תאונת דרכים" עת סימן התובע בשלילה גורפת אפשרות זו בסעיף 5 לטופס אותה תביעה למל"ל (מוצג נ/3) .

בנקודה זו הנוגעת לרישומים החלקיים הרחיבו הצדדים בסיכומיהם ברם הכרעתי פשוטה, אילו הייתה מופיעה גרסה מפורטת שונה מהותית (למשל פגיעה עקב נפילה מסולם) היה הדבר פועל במידה לא מבוטלת כנגד התובע, מה שמתואר בחומר הרפואי ובתביעה הראשונה למל"ל הוא תימצות של הפגיעה ובהחלט חלק מהגירסה עליה חוזר התובע גם היום, הוא אכן נפגע לטענתו מארגז כבד שנפל עליו.

אין לי אלא להביא דוגמה אפשרית, שונה בעובדותיה (ובכוונה נבחרה גם כזו פשטנית מאד) אך דומה לחלוטין במשמעותה המשפטית בה אדם מגיע עם רכבו לאחר יום עבודה במהלכו התלכלך הרכב ומחנה אותו כדין בחניית ביתו, הוא מבקש לנצל את שעות האור שעוד נותרו, לנקות הרכב מבפנים ולשם כך הוא יוצא וניכנס מהרכב פעמים רבות ועוד לפני שסיים את הניקוי ועלה לביתו כדי לנוח מעמל יומו, נפל בעת היציאה מהרכב ונפגע.

...

ב"כ התובע הפנה לפסק דיני בתיק 34072-03-19 אך גם בנקודה זו עלי להבהיר כי הבסיס העובדתי לפסק הדין שניתן על ידי שם הוא שנפילת התובע ארעה תוך ירידה לצורך נסיעה ותוך כדי ביצוע פעולה הדרושה לביטחון אותה הנסיעה, אין קשר בין הנסיבות שם לכאן ואצטט פסקה מהרישא לעמ' 8 בפסק הדין כאשר ההדגשה נעשתה במקור(!): "שוכנעתי ולמצער במאזן ההסתברות הנדרש שהתובע אכן עלה לארגז המשאית לצורך חיזוק החבלים ולוודא שהמטען אינו מהווה סכנה תחבורתית טרם הנסיעה כפי שמחייב החוק. עיגון המטען לצורך הגבלתו באופן בטיחותי במהלך ולקראת הנסיעה קשורה באופן הדוק לתהליך ההובלה והיא מקיימת את מטרות התחבורה שכן נועדה לשמור על שלמות המטען ולאפשר הובלתו בבטחה. זו הייתה מטרת העלייה וממילא הירידה בתום חיזוק החבלים הייתה לצורך הנסיעה." ולאחר שהדברים נאמרו, אפנה לרע"א 8744/18.

ולסיום, הגם שהדברים ברורים, אדגיש כי בסעיף 1 לחוק הפלת"ד הרחבת הפירוט של המונח "שימוש ברכב מנועי" כוללת סך הכל פירוט של פעולות הטמונות במונח זה המופיע ברישא- בשורה הראשונה המגדירה "תאונת דרכים" ואשר דורשת שה"שימוש ברכב מנועי" יהיה "למטרות תחבורה". לכן כל אחת מהפעולות שבהגדרת "שימוש" צריכה קודם כל לענות על הדרישה "למטרות תחבורה", המקרה כאן איננו עונה על דרישה זו. העלייה והירידה מהרכב נעשו ע"י התובע למטרת "פריקה וטעינה" ורק למטרה זו ולמעשה מדובר בתאונה שארעה תוך כדי ובגלל הפריקה ולא משום סיבה או סיכון תחבורתיים היכולים ליצור עילה לפי חוק הפלת"ד ומשכך דין התביעה להידחות.

סיכום התאונה איננה תאונת דרכים כמשמעה בדין ולכן נדחית התביעה.

בכתב התביעה טענה התובעת כנגד החלטת המל"ל לדחות את תביעתה לדמי פגיעה בגין תאונת עבודה מיום 19.6.17.

לתיק בית הדין הוגש מיסמך הפניה לחדר מיום של בית החולים וולפסון מיום 19.6.17 בשעה 13:57 שם נרשם: "לדבריה לאחר נפילה מקומה 1 חבלה בבירכיים. שוללת חבלת ראש...". במכתב השיחרור מבית החולים מיום 13.7.17 נכתב: "... נפלה מסולם על כפות הרגליים... מגובה 2 מטר...". התובעת נחקרה על ידי חוקר המל"ל ביום 27.12.17.

...

משהנתבעת עמדה על המשך ניהול ההליך כנגד הנתבעת 2, ניתנה החלטתי על שינוי סיווג ההליך לסע"ש, והתיק הועבר לדיון כתביעה לפסק דין הצהרתי בעניין קיום יחסי עובד ומעסיק בין התובעת לנתבעת.

סוף דבר, התביעה נגד נתבעת 2 מתקבלת.

רקע התובע הגיש למוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") טופס תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין תאונת עבודה אשר ארעה, לטענתו, ביום 27.7.17.

אשר לתאור הארוע התאונתי – בטופס התביעה שהגיש התובע לנתבע (נ/1) טען התובע כי הנפילה הייתה מקיר: "נפלתי מהקיר (בנייה) וקיבלתי מכה בכתף שמאל". בהודעה שמסר התובע לחוקר המוסד ביום 25.4.18 טען "...עמדתי על סולם הרגל שלי נחלקה מהסולם בגלל שירד גשם ואז נפלתי מהסולם על האדמה קבלתי מכה בגב בצד שמאל...". עם זאת, בעדותו בבית הדין שינה גירסתו וטען שעמד על הריצפה ונפל בשל סחרחורת: "הייתה לי סחרחורת ונפלתי. נפלתי על הגב שלי ואני עדיין עם כאבים בגב"[footnoteRef:3]; וכן "אני עמדתי על הריצפה ונפלתי. אני הייתי במצב עמידה על הריצפה, הרמפה הייתה לצידי, אני קבלתי סחרחורת ונפלתי על הגב"[footnoteRef:4].

...

] לזאת יש להוסיף, כי בהתאם לסיכום הביקור במלר"ד בית החולים סורוקה מיום 28.7.17, נכתב כי "לדבריו, בבוקר 27.7.17 נפל, נחבל בכתף שמאל" (ההדגשה שלי – ר.ג.).

לסיכום, בעדויות התובע ומר אמין, כפי שפורטו לעיל, נפלו סתירות באופן שלא ניתן לבסס עליהן ממצאים עובדתיים כלשהם.

סוף דבר   התביעה נדחית.

התובע, מר נדאל מנסור, תושב הרשות הפלסטינאית, נפגע עת נפל מסולם כאשר עבד בבית פרטי בישוב גבעת זאב.

את התביעה שלפנינו הגיש כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי לדחות את תביעתו לדמי פגיעה בגין הפגימות עמן היתמודד בעטיה של הנפילה.

התביעה למוסד לביטוח לאומי: בראשית חודש מאי 2017 הגיש התובע לנתבע (להלן: המוסד), באמצעות בא כוחו כאן, תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה בגין התאונה.

...

דין הטענה דחייה.

סוף דבר לנוכח המסכת הראייתית שנפרשה לפנינו, אנו קובעים שביום התאונה שבה נפגע התובע, 24.1.2017, הוא לא הועסק על ידי תושב ישראל או תושב ישראל באזור, ובכלל זה לא הועסק על ידי חברת הדבש ישירות או במשותף עם אחר.

בנסיבות אלה התובע לא היה מבוטח בביטוח נפגעי עבודה מכוח חוק הביטוח הלאומי, ועל כן אין מנוס מדחיית התביעה.

בהתייחס להסתרת עברו הרפואי מפנה הנתבעת אף לטופס התביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה המלמד כי התובע השיב בשלילה לשאלה האם סבל בעבר ממגבלות או מכאבים דומים, על אף שתיעוד רפואי בעיניינו מלמד אחרת (נספח יג' לבקשה), זאת בשונה מטופס התביעה לקבלת דמי פגיעה שם השיב בחיוב לשאלה זו. השני, תעוד רפואי עדכני בעיניינו של התובע מלמד כי כיום הוא לא סובל מכל מיגבלה בעמ"ש צוארי.

הנתבעת מפנה לסיכום אישפוז בבי"ח ברזילי מיום 24.8.20 בשל נפילתו של התובע מסולם במהלך עבודתו, ובו צוין כי בדיקתו הגופנית בצואר נמצאה תקינה.

...

הנתבעת טוענת כי יש לקבל את בקשתה על מנת למנוע עיוות דין והיא תולה יהבה במספר נימוקים מרכזיים: האחד, הוועדות הרפואיות ובפרט הוועדה הרפואית לעררים, לא היו מודעות לעובדה כי התובע עבר תאונת דרכים נוספת ביום 14.8.17 (להלן: "התאונה הנוספת") בגינה התלונן אף על פגיעה בעמ"ש צווארי.

ומהדין לענייננו – שוכנעתי כי המקרה שלפנינו, שבגדרו הוועדה הרפואית לעררים שקבעה את נכותו הצמיתה של התובע כתוצאה מהתאונה, מושא תיק זה, לא ידעה על אודות התאונה הנוספת, המאוחרת בזמן, בא בגדר החריגים המצדיקים היתר להבאת ראיות לסתור.

עם כל זאת, אין בידי לקבל את טענת הנתבעת לפיה התובע כבר לא סובל מכל מגבלה בעמ"ש הצווארי.

הערת ב"כ התובע לגבי אין צורך בכך מחמת שאינו מייחס את אלו לתאונה דנן, אינה רלבנטית שכן המטרה היא לבחון בסופו של דבר מהו חלקה של הנכות שמקורה בתאונה דנן בכלל מגבלותיו של התובע ומהי "תרומת" המגבלות שאינן מהתאונה, לקשייו התיפקודיים.