תביעת דמי פגיעה בגין נזק נפשי בעבודה

בסוף חודש 9/11 זומנה לשימוע לקראת פיטורין לאחר שסירבה להתייצב לעבודה במקום חדש שנקבע לה. התובעת טענה להיתנכלות של מעסיקה לאחר שלטענתה חשפה שחיתויות, וביקשה צו מניעה נגד פיטוריה וזה לא ניתן לה. התובעת הגישה בנוסף לצוו המניעה הליך עקרי נגד הדסה (12042-10-11) שם טענה לפצויי בגין נזקים שונים מכח טענתה לפגיעה בה על רקע הגשת תלונה למבקר הדסה, וכן לצוו מניעה נגד פיטוריה.

(ע"ע 60706-01-16) בחודש 5/2016 הגישה התובעת תביעה לדמי פגיעה בגין פגיעה נפשית שלטענתה נגרמה לה בחודש 9/2011.

...

(היינו משתמע מכך שלאחר כמה ימים שוחזרה התיבה בשלמותה , כולל אותם מכתבים למבקר- באופן שכשלעצמו אולי שומט את הקרקע תחת טענת הפריצה)) אם כן , שוכנעתי כי באותו יום, בראשית ספטמבר 2011, כאשר פתחה התובעת את המחשב שלה במקום העבודה, מצאה כי תיבת המייל ריקה.

הדבר לא נטען לכתחילה בטופס התביעה אלא תואר כרקע, כך גם הוברר כי בסופו של דבר פוטרה בנובמבר- כפי שציין הנתבע בסכומיו.

סוף דבר אני קובעת כי לתובעת ארע ארוע תאונתי כאשר על רקע תלונות שהיו לה כלפי מעסיקתה ומתיחות רבה עמה, גילתה בבוקר יום אחד בראשית ספטמבר 2011 כי תיבת הדאר האלקטרוני שלה , שבה אוכסנו כלל ההתכתבויות שלה ובכלל זה עם מבקר הדסה, נמחקה כולה.

התובעת עותרת לפצוי בסך 20,000 ₪ בגין נזק נפשי, הפסד מקום עבודה קבוע, הוצאות פגיעתה הפיזית והוצאות התייעצותה עם עורך דין.

ביום 25.8.19 הגישה תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה.

...

יש בכך הגיון רב, אולם מקבל אני את הסברה של התובעת כי בשל הפגיעה והדימום מידה, הפסיקה את עבודתה ובעזרת העד הגיעה לביתה ומשם לבית החולים קפלן.

כפי שלא ניתן לסמוך על עדותו כשציין כי התובעת נפגעה בכתפה בעודנו יודעים כי הנשיכה הייתה בידה, כך לא ניתן לסמוך על עדותו שענין זה. לאור האמור לעיל, אני קובע כי כלבם של הנתבעים נשך את התובעת וגרם לה לנזק.

בהתייחס למסמכים שהוגשו על יד התובעת, בהתעלם מטענותיה של התובעת לקשר שבין האירוע לבין פיטוריה, בהתייחס לכאב והסבל שעברה התובעת ונזקיה הממוניים (שחלקם נסמכו על המסמכים שהוגשו לבית המשפט,) אני קובע, כל פי הערכתי כי על הנתבעים לפצות את התובעת בסך 5000 ₪ בתוך 30 ימים.

בשל ניזקי הגוף שנגרמו לתובעת במהלך התאונה היא הגישה תביעה זו לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים).

בשל מצבה הרפואי של התובעת לאחר התאונה, היא פנתה לועדה רפואית של המל"ל ונקבעו לה לכתחילה נכויות זמניות כדלקמן: 100% מיום 26/12/2011 ועד ליום 23/03/2012 (במסגרת תביעה לדמי פגיעה), 50% נכות זמנית מיום 24/03/2012 ועד ליום 30/03/2012 ו-100% נכות זמנית מיום 31/03/2012 ועד ליום 31/01/2013 (מוצג ט' למוצגי התובעת).

נכותה הרפואית הצמיתה של התובעת במל"ל נקבעה החל מיום 01/02/2013, שהנה נכות על פי דין לפי סעיף 6(ב) לחוק הפיצויים, כדלקמן: 20% נכות לפי סעיף 34(ב)(3) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: "התקנות"), בגין הפגיעה הנפשית (PTSD).

התובעת ציינה בתצהירה כי עד התאונה היא אהבה מאוד את עבודתה במוסד הסיעודי אך בעקבות הפגיעות מושא התביעה ומצבה הרפואי היא התקשתה לתפקד בעבודה זו. נטען כי בתחילה חזרה התובעת לעבוד בהקף מצומצם (לאחר תקופה בת 13.2 חודשים במהלכה הייתה באי כושר מלא) ובהמשך נוכח העידר תיפקוד מספיק, היא פוטרה.

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים נחה דעתי שאין מקום להורות על ניכוי רעיוני של המענק ואף אין ליתן בפסק הדין כל הוראה עתידית הנוגעת לסוגיה זו. הנטל להוכיח שהמענק האמור ישולם לתובעת מוטל על כתפי הנתבעת (בהיות הטענה מקדמת את עניינה של הנתבעת (רע"א 8744/08 קרנית נ' דוד ויצמן (מיום 21/11/2010)).

סוף דבר התביעה מתקבלת.

סה"כ נזקי התובעת הם כדלקמן: הפסד שכר בעבר (כולל הפסד פנסיה) גריעה מכושר ההשתכרות (כולל הפסד פנסיה) הוצאות רפואיות וניידות 278,248 ₪ 115,631 ₪ 5,000 ₪ נזק לא ממוני 45,613 ₪ עזרת צד ג' 60,000 ₪ סה"כ פיצוי 504,492 ₪ ניכוי תגמולי המל"ל והתשלום התכוף סה"כ פיצוי לאחר הניכויים 130,312 ₪ 374,180 ₪ אחר כל האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובעת, סכום של 374,180 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד כדין וכן הוצאות משפט בהתאם לקבלות (לרבות בגין הוצאות העדה מטעם התובעת) ובתוספת הצמדה מיום התשלום.

התובע הגיש לנתבע ביום 4.10.18 תביעה לתשלום דמי פגיעה בעבודה והודעה על פגיעה בעבודה להכרה במחלת הסכרת בה לקה כפגיעה בעבודה.

הכרה בנזק נפשי כתאונת עבודה מחייבת ארוע טראומטי, ברור ומובהק ובסמוך לו פניה לטפול רפואי ואיבחון רפואי כאמור.

לעניין טענת הנתבע לפיה הפרויקט אותו התבקש התובע לנהל במקביל למנהלו הנו פרויקט אשר כבר ניכשל בעבר, דבר המצביע כי התובע צפה את הקושי הגלום בניהול הפרויקט, הרי שדוקא הכישלון הקודם אמור לעורר ציפיה שהוא לא יחזור על עצמו דבר שעלול לגרום ללחץ נפשי רב. לעניין עתוי הגשת התביעה, כ-15 שנים לאחר האירועים, הרי שמצאנו לקבל את גרסת התובע לפיה הוא התפנה לעסוק בכך לאחר שפרש מעבודתו.

...

לעניין טענת הנתבע לפיה הפרויקט אותו התבקש התובע לנהל במקביל למנהלו הינו פרויקט אשר כבר נכשל בעבר, דבר המצביע כי התובע צפה את הקושי הגלום בניהול הפרויקט, הרי שדווקא הכשלון הקודם אמור לעורר ציפיה שהוא לא יחזור על עצמו דבר שעלול לגרום ללחץ נפשי רב. לעניין עיתוי הגשת התביעה, כ-15 שנים לאחר האירועים, הרי שמצאנו לקבל את גרסת התובע לפיה הוא התפנה לעסוק בכך לאחר שפרש מעבודתו.

לעניין בחינת הקשר הסיבתי בין האירועים בעבודה למחלת הסכרת, הדבר ייבחן ע"י המומחה שימונה ע"י ביה"ד. סוף דבר: בנסיבות אלו אנו קובעים כי האירוע מיום 15.9.03 היה אירוע מיוחד וכן שגרת העבודה בתקופה שמיום 15.9.03 ועד ליום 18.9.03 הייתה אירוע מיוחד.

לנוכח כל האמור, יש מקום למינוי מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי.

בהחלטתו שבנידון דחה הנתבע את תביעת התובעת לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה שארעה לה ביום 17.12.2020, במסגרת עבודתה של התובעת ככוח-עזר סיעודי במחלקת קורונה בבית חולים רמב"ם (להלן: "בית החולים"), ושגרמה לה לפי הנטען לנזק נפשי.

...

טענות הנתבע – הנתבע טוען, כדלקמן: - לתובעת לא אירע אירוע תאונתי כלשהו בעבודה ביום 17.12.2020, וגם לא אירעה לה תאונת עבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"); - אין קשר סיבתי בין הליקויים להם טוענת התובעת לבין האירוע מיום 17.12.2020, והליקויים של התובעת התפתחו עקב תחלואה טבעית; - לחילופין, השפעת העבודה – אם בכלל, היות שהדבר מוכחש – היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, לרבות מצבה הבריאותי של התובעת; - לאור כלל אלה יש לדחות את התביעה בכללותה.

בהתאם לכך, טענה זאת נדחית במלואה.

] "... אותה אני חולמת הכי הרבה. הכי הרבה. כי אני הרגשתי, שלא עשיתי בשבילה מספיק, כאילו יכולתי לבוא, אולי להרים לה את הראש של המיטה, אולי לתת לה כן מים, אולי כאילו כן לשמוע אותה, כן להבין מה המצוקה שלה. אותה אני חולמת מלא, מלא, מלא. היא כאילו הכי, הכי, הכי הרבה, אבל לא יודעת למה. כאילו, אני באמת הייתי מנסה לעזור, אני כאילו אני חולמת שדווקא היא מנסה לחנוק אותי, כאילו עשיתי לה משהו רע". גם כאן, עדות התובעת נתמכת בסיכום השיחה עם עינת, שם נכתב כי "בפנימית א' ממשיכה לחוות קשיים, שיתפה אותי באירועים שגרמו לה לנזק נפשי נוסף – מתמודדת עם זיכרונות של מטופלת שנפטרה". התובעת אף הדגישה כי באותה העת, היא הרגישה שהיא נמצאת ב'סוף העולם': "... אתה מרגיש שאתה בסוף העולם, אתה מרגיש שזה קץ העולם, זה לא משנה מי, כאילו ממש כל הזמן אתה הבא בתור, כאילו אין מנוס, כולם, כולם...". כפי שכבר צוין דלעיל, מדובר באירועים שהיו סמוכים לקריסה הנפשית שהובילה להפסקת העבודה בפועל של התובעת.

] סוף דבר לסיכום – בית הדין ימנה מומחה רפואי בתחום בריאות הנפש על מנת שידון וישקול את הקשר הסיבתי בין מצבה הנפשי של התובעת לבין התשתית העובדתית הבאה: התובעת נחשפה בעבודתה לתנאי עבודה קשים מאוד, במסגרת פעילות של טיפול והצלת חיי אדם, ובמהלך עבודתה כסייעת בבית החולים.