תביעת דמי מחלה בגין פיטורים בחופשת מחלה

התובעים הם בעל ואשה שיעבדו יחד אצל הנתבעת, חברת "הראשון בניקיון בע"מ", בעבודות ניקיון בבורסת היהלומים שברמת גן. הם הגישו כנגד הנתבעת תביעה בגין פצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, פדיון חופשה ודמי מחלה.

תביעה בגין דמי מחלה התובעת הגישה אישור מחלה בגין 17 ימים, מיום 14.6.17 ועד ליום 30.6.17.

...

מכאן שדין התביעה לדמי מחלה להידחות.

לסיכום נוכח האמור לעיל, אנו מחייבות את הנתבעת לשלם סכומים כדלקמן: לתובעת – גב' נטליה סנקוב: סך של 1,034.88 ₪, בגין פדיון חופשה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.8.17 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בכתב התביעה נתבעו בנוסף לפצוי בגין פיטורים שלא כדין גם תשלום דמי מחלה והפסד שעות נסיעה.

יש לדחות את טענת התובע כי אסור היה על הנתבעת לפטרו בשל היותו בחופשת מחלה בגין תאונת עבודה שכן, הגם שככלל, אין לפטר עובד בתקופת ימי מחלה, הרי שאין איסור לפטר עובד בתקופת חופשה בגין תאונת עבודה.

...

לפיכך, הגענו לכלל מסקנה כי אין לכלול את זמן הנסיעות כשעות עבודה בשכר ודין התביעה ברכיב זה - להידחות.

סוף דבר על הנתבעת לשלם לתובע בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין הסכומים כדלקמן: סך של 30,000 ₪ בגין פיטורי התובע שלא כדין.

כמו כן, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך 7,500 ₪.

] התשתית הנורמאטיבית ביחס לפיטורים בזמן חופשת מחלה – סעיף 4א(א) לחוק דמי מחלה, תשל"ו-1976 (להלן: "חוק דמי מחלה") עניינו ב"פיטורים בתקופת הזכאות לדמי מחלה", ובו נקבע כי "(א) מעסיק לא יפטר עובד שנעדר מעבודתו עקב מחלתו, במהלך תקופת הזכאות לדמי מחלה הצבורה לו לפי חוק זה או לפי הסכם קבוצי, וזאת עד לתקופת הזכאות המאקסימאלית לפי סעיף 4". סעיף 4א(א) לחוק דמי מחלה הוסף בתיקון מס' 3 לחוק[footnoteRef:18], כאשר בהצעת החוק נכתב כי "אין בתיקון המוצע כשלעצמו כדי להשליך על המועד לעריכת שימוע לעובד שנעדר מעבודתו עקב מחלה לגבי כוונת המעביד לפטר אותו, או כדי לקבוע את המועד שמותר למעביד להודיע על כוונתו לפטר את עובדו"[footnoteRef:19].

בעיניין זה נפנה לעניין מלכה, שם נדחתה בבית הדין האיזורי התביעה לתשלום דמי מחלה בגין ימים שבהם העובדת היתה חולה, לאחר נתוק יחסי עבודה.

...

מנגד, הנתבעת התכחשה לכלל טענות התובעת, וטענה כי דין התביעה להידחות במלואה.

] "פיצוי בגין אי מתן אישור העסקה –סעיף 8 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות קובע, כי מעסיק ייתן לעובדו, בסיום העבודה, אישור בכתב בדבר תחילתם וסיומם של יחסי עבודה. הפרת סעיף 8 לחוק אינה מזכה בפיצוי כספי בגין אי מתן אישור העסקה, אלא קובעת קנס פלילי אשר אופן חישובו מעוגן בתקנות העבירות המנהליות (קנס מינהלי- אישור לעובד על תקופת עבודתו), תשס"ב-2002. החוק אינו מקנה סמכות לפסוק פיצוי כספי בהליך אזרחי בגין הפרת ההוראה ליתן אישור על תקופת ההעסקה. כך גם, ככל שהתובע מבקש פיצוי מכח הפרת חובה חקוקה, התובע לא הצביע על הנזק שנגרם לו כתוצאה מאי מתן אישור העסקה. לפיכך, התביעה לפיצוי בגין אי מתן אישור על תקופת העבודה נדחית." לסיכום – עילת התביעה למתן פיצוי בגין אי-מתן אישור על תקופת העסקה דינה להידחות במלואה.

סוף דבר לסיכום – לאור כל האמור לעיל, תביעתה של התובעת דינה להידחות במלואה, ביחס לכלל רכיבי התביעה.

על כן, אנו קובעים בזאת כי התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך של 5,000 ₪.

בזיקה לכך יוער, כי התובעת הבהירה בסעיף 28 ו-29 לסיכומיה כי "לא כללה בתביעתה תשלום בגין ימי מחלה, שכן התובעת החליטה ביום 2.8.2021 (רטרואקטיבי) שהתובעת כבר לא עובדת אצלה החל מיום 30.6.2021, למרות ששהתה בחופשת מחלה כדין והייתה זכאית לתשלום דמי מחלה...לנוכח פיטוריה בתקופה המוגנת ועפ"י חוק עבודת נשים היא זכאית לתשלום שכר עבודה מלא החל ממועד הפיטורים ביום 3.6.2021 ועד למועד הלידה ביום 7.9.2021. לכן התביעה לא כללה תשלום בגין ימי מחלה שאז היה מדובר בכפל פיצוי". אמנם התובעת לא פוטרה עובר ליציאת לחופשת לידה והיא אינה זכאית לסעד המבוקש של הפסדי שכר בגין פיטורים שלא כדין, בשיעור של 150%, בתקופה שבין 1.7.2021 ועד ליום 7.9.2021, אך בשים לב לעובדה כי נתבקש סעד לתשלום שכר עבודה החופף בחלקו לתקופת ימי המחלה, מצאנו בנסיבות העניין כי יש לקבל את טענת התובעת (אליה לא התייחסה הנתבעת בסיכומיה) במובן זה כי על הנתבעת ליתן לה תשלום שכר עבודה על חשבון ימי המחלה, בהתאם למכסה הצבורה שהיתה לה באותה עת. לפיכך, התובעת זכאית לשכר עבודה בעד השליש הראשון והשליש השני בחודש יולי 2021 על חשבון ימי מחלה, בסך כולל של 4,250 ₪ (17*250 ₪).

...

דא עקא, כי לא זו בלבד שטענת הקיזוז נזנחו בסיכומיה, אלא כי בסעיף 38 לסיכומיה נטען על ידה כי "כבר במכתב התגובה שנשלח לב"כ התובעת ערב הגשת התביעה הנתבעת הסכימה לשלם לתובעת סך של 14,700 ₪ שהם כוללים 16% ואשר בתוכם כלול רכיב הפיצויים וההבראה והחופשה המגיעים לתובעת. מעבר לסכומים אלה אין התובעת חייבת דבר ואם התובעת לא היתה מגישה את התביעה לא היינו מבזבזים את זמנו של ביה"ד". למעלה מהנדרש יוער, כי לא הוכח כי התובעת קיבלה דמי אבטלה בתקופה המוגנת ולפיכך לא מצאנו להורות על קיזוז בעניין.

לפיכך טענת הקיזוז נדחית בזאת.

סוף דבר אשר על כן, התביעה מתקבלת בחלקה, כך שעל הנתבעת לשלם לתובעת, תוך 30 יום מהיום, את הסכומים כדלקמן: חלף הודעה מוקדמת בסך כולל של 3,625 ₪.

בכתב התביעה נכללו גם סעדים לא ממוניים, והם: פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ופצוי בגין אי מתן חופשת מחלה.

התובעת שינתה את רכיב התביעה שעניינו דמי מחלה.

...

בהתאם להלכה הנוהגת ובאיזון שבין המחדל הדיוני של התובעת ובין האינטרס לנהל דיון יעיל, ממצה וענייני בבית הדין, תוך חידוד כל המחלוקות התלויות ועומדות נכון להיום בין הצדדים - אני סבורה כי יש לאפשר את התיקון המבוקש.

סוף דבר: אני נעתרת לבקשה וכתב התביעה המתוקן מתקבל לתיק בית הדין.

התובעת תשלם לנתבעת שכר טרחת עו"ד בסך 3,500 ש"ח, וזאת בתוך 30 ימים מהיום.