תביעת דמי לידה: יחסי עבודה בין תובעת לגיסה

דיון והכרעה לאחר שעיינתי במלוא החומר שבתיק ושמעתי את עדות התובעת ועדיה, מצאתי כי לא היתקיימו יחסי עבודה בין התובעת לחברה.

העובדה שתביעותיה ללידות מ-2014 ו-2016 נדחו כמו גם העובדה שהיא לא ביקשה להשיג על קביעה זו, מצביעה על כך שבמועדים אלו לא היתקיימו יחסי עבודה בינה לחברה.

אף על פי כן, כאשר נישאלה התובעת אם היא מסרה לחוקר הנתבע, במסגרת תביעתה לדמי לידה משנת 2014, שעובדת בשם "יפית מנור" החליפה אותה בזמן יציאתה לחופשת לידה, היא ענתה – "אני לא יצא לי להפגש איתה, זה בזמן של חופשת הלידה שלי" (עמ' 17, ש' 3 לפרוטוקול).

לבסוף, בסתירה לעדותה של התובעת ובעלה, העיד מר דוד סלם (גיסה של התובעת) כי טליה עבדה גם ממשרדי החברה (עמ' 51 לפרוטוקול): "ש: מכיר את נחשון טליה?

...

סיכום לאור כל האמור, ולאחר ששמעתי את התובעת והעדים מטעמה וכן התרשמתי מחומר הראיות שלפניי כמתואר לעיל, לא מצאתי כי טעה הנתבע בהחלטת הדחייה.

משכך מסקנתי היא כי לא הוכחו יחסי עבודה בין הצדדים מעבר לעזרה משפחתית הדדית שנתנה התובעת לבקשת בעלה כשהדבר נדרש.

סוף דבר התביעה נדחית.

טענות הצדדים התובעת טוענת כי היא עבדה כפקידה אצל מוחמד עיסא עראר, שהנו אחיו של בעלה (גיסה), בתקופה הרלוואנטית לתביעה, החל מחודש 6/2017, וכי בינה לבינו היתקיימו יחסי עובד – מעסיק לכל דבר ועניין.

הנתבע הכחיש מנגד את כלל טענות התובעת, וטען כי לא היתקיימו יחסי עובד-מעסיק בין התובעת לבין גיסה מוחמד, וכי התובעת כלל לא היתה בגדר "מבוטחת" לדמי לידה, לפי סעיף 40(ב) לחוק, בגין עבודתה הנטענת.

] בעיניין יהלום קבע בית הדין הארצי לעבודה, באשר להתקיימותם של יחסי עבודה בין קרובי מישפחה, כדלקמן[footnoteRef:2]: [2: עב"ל (ארצי) 20105/96 יהלום – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לו 603.

...

] רביעית, ואשר לשכרה הנטען של התובעת, הרי שמקובלת עלינו טענת הנתבע, כי הטענה ביחס לתשלום השכר בפועל לא הוכחה, והיא גם לא גובתה במסמכים.

] סוף דבר לסיכום – לאור כל האמור לעיל, עולה כי התובעת לא הוכיחה את עבודתה אצל מוחמד בתקופה הרלוונטית לתביעה, והראיות והעדויות מעלות כי המדובר בעזרה משפחתית גרידא, לכל היותר.

בהינתן כלל האמור לעיל, דין התביעה להידחות, וכך אנו מורים.

בעב"ל (ארצי) 26582-06-15 ימית אתר נגד המוסד לביטוח לאומי (19.4.17) סיכם בית הדין הארצי את ההלכה בעיניין שאלת קיומם של יחסי עבודה בין קרובי מישפחה לעניין זכויותיהם מול המוסד לביטוח לאומי [הדגשות הוספו]: "בעיניין מדלסי [עב"ל (ארצי) 59047-10-13 רחל מדלסי – המוסד לביטוח לאומי (20.1.2015)], שבו נדונה תביעה לדמי אבטלה, אולם האמור בו יפה גם לעניין התביעה לדמי לידה, סקר בית הדין את ההיבטים והשיקולים הרלוואנטיים לסיווג בן מישפחה כ"עובד", כמפורט להלן: "..., ניתן להבין את ההגמשה שהגמיש המחוקק בתיחום גבולות ההגדרה של המונח "עובד" שבחוק משהוא "ביקש להקל במשהו עם 'העובד' בעסק המשפחתי", בהגדירו את המושג "עובד" שבסעיף 1 הימנו "לרבות בן מישפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחס של עובד ומעביד ובילבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאלולא עשה אותה הוא, הייתה נעשית בידי עובד. ...

כמו כן, התובעת לא הזמינה את חמותה, גיסתה או שכניה לעדות, על אף שטענה כי הם שמרו על ילדיה בזמן שלא היו מסגרות חינוכיות עקב מגיפת נגיף הקורונה והתובעת עבדה כ- 8 שעות ביום [עמ' 6 לפר' ש' 32-35].

...

" התשובה לשאלה האם התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים היא מסקנה משפטית הנגזרת ממערכת עובדות המקרה כהווייתן, ונבדקת מבחינה מהותית ולא על פי המוסכם בין הצדדים או הכינוי שנתנו למערכת היחסים ביניהם.

משלא הוכיחה התובעת כי התקיימו יחסי עבודה בינה לבין מעסיקה הנטען, מצאנו כי דין תביעת התובעת להידחות.

לפנינו תביעת הגב' רבקה איזנברגר (להלן – התובעת) כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע) , אשר דחה את תביעתה לתשלום דמי לידה בנימוק כי אינה עונה על הגדרת המונח עובד.

התובעת לא הניחה תשתית ראייתית להוכחת טענתה בדבר יחסי עובד ומעסיק, למעט תלושי שכר מהעסק, אשר נמצא בבעלותה גיסתה, אשר בהם חסר משמעותי מבחינת רכיבי השכר.

דיון והכרעה לאחר עיון חוזר ושב בחומר הראיות, העדויות שהובאו בפנינו וכן כתבי הטענות , באנו לכלל מסקנה כי התובעת לא הוכיחה כי היתקיימו יחסי עבודה בין הצדדים על כן, דין התביעה להדחות.

...

דיון והכרעה לאחר עיון חוזר ושב בחומר הראיות, העדויות שהובאו בפנינו וכן כתבי הטענות , באנו לכלל מסקנה כי התובעת לא הוכיחה כי התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים על כן, דין התביעה להידחות.

לעומת זאת, בחקירתה בפני הנתבע מציינת היא, בין היתר, כי התעסקה בשירות לקוחות אך ש: "מי שעבד מול הספקים זה יותר גיסתי". סוף דבר לאור כל המקובץ, לא שוכנענו כי התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים, ולכל היותר עבודתה של התובעת הסתכמה במתן עזרה משפחתית.

על כן, דין התביעה להידחות.

לטענתו, לא היתקיימו יחסי עובד ומעסיק בין התובעת לבין החברה והיא אינה עונה להגדרת "עובד". לטענת הנתבע, בטופס התביעה ציינה התובעת כי עבדה במהלך הריונה אצל שני מעסיקים שונים: · מעסיק 1 - אורן ח.ג.י שיווק ומסחר (חנות קולומביה עודפים) (להלן: "חנות קולומביה").

· מעסיק 2 - "נוי לגן – לוי דורון" וזאת מיום 1.3.19 ועד ליום 19.9.19 (להלן: "המעסיק דורון לוי" ו/או "בעלה של התובעת". הנתבע מציין כי ביום 20.1.20 אושרה תביעתה לתשלום דמי לידה בגין דמי לידה מחנות קולומביה, ונדחתה תביעתה לתשלום דמי לידה בגין העבודה אצל המעסיק דורון לוי, וזאת משלא הוכיחה כי עומדת בתנאי סעיף 1 לחוק: עבודה במפעל של בן מישפחה, עבודה סדירה במקום העבודה, ועבודה שאילמלא נעשתה על ידו היתה נעשית בידי עובד אחר.

אף עדותה של גב' מורן גרוסמן יועצת המס של העסק וגיסתה של התובעת שופכת אור על מידת המחויבות של התובעת כלפי העסק המשפחתי בתחילת הקמתו בשנת 2015 (ר' עמ' 32 שו' 9-17 לפרוטוקול מיום 19.4.23) ואף בתקופה הרלוואנטית לתביעה שבפניי (ר' עמ' 33 שו' 17-29 – עמ' 34 שו' 1-3, ושו' 24-30 לפרוטוקול מיום 19.4.23).

...

את יודעת כמה טלפונים אני מקבל ביום? את חושבת שאניח זוכר בדיוק מה היה שם? אני לא. אני בן אדם.

סוף דבר: לנוכח ריבוי הגרסאות מסקנתי כי אין לתת אמון בתובעת ובבעלה.

לאור האמור בנפרד ובמקובץ, התובעת אינה זכאית לדמי לידה עבור הלידה מיום 21.9.19, משלא לא הצליחה להוכיח כי התקיימו יחסי עובד-מעסיק בעסק של בעלה בתקופה זו. התביעה נדחית.