תביעת דמי לידה לאחר לידה בחברת אב

אלה העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת – התובעת הגישה תביעה לדמי לידה נ/1, עבור לידה מיום 3.7.18 בגין עבודתה אצל "טל - ארז המוסד לבטחון ושמירה בע"מ" (להלן: "החברה").

אמנם התובעת בהודעתה טענה, כי תנאי שכרה סוכמו עם מר צעירי (עמ' 3 שורות 63-64 להודעה) אך בעדותה, בתשובה לשאלה האם קיבלה הודעה על תנאי עבודה אישרה: "גם לא. אבא שלי היה מנכ"ל בחברה, היו לי הקלות. אבא שלי גם דאג לי קצת יותר, אני גדלתי עם אבא לבד מגיל 13, אימא שלי גרה בפריז, הוא היה גם אבא שלי וגם אימא שלי, הוא היה מאד מחובר אלי, תמיד עטף אותי ורצה לעזור לי". (פרוטוקול עמ' 8 ש' 4-6).

התובעת לא הוכיחה מתי החלה לעבוד לפני הלידה ב-3.7.18 ומתלושי השכר עולה כי החלה לעבוד ב-1.1.18 ודהיינו לאחר שהייתה בהיריון ולצורך קבלת דמי לידה.

...

מהראיות עולה כי בתקופה מושא תביעה זו לא התקיימו יחסי עובד מעסיק ודין התביעה להידחות.

כאמור לעיל, בעדותו של מר סברו לא היה כדי לסייע משמסקנתנו הינה כי גם אם התובעת ביצעה עבודה כלשהי עבור החברה, לא הוכחה מערכת יחסים הדדית של חובות וזכויות של עובד ומעסיק, וכן לא הוכחה תמורה כספית, קל וחומר שלא בגין העבודה.

המסקנה אפוא, כי התביעה נדחית.

רקע כללי ותמצית טענות הצדדים: התובעת הגישה לנתבע תביעה לתשלום דמי לידה שנדחתה ע"י הנתבע ביום 3.1.19.

כמו כן התובעת הועסקה בחברה השייכת לאביו של תמיר, דוד בן ישי (להלן – דוד) בעסק לייבוא ושיווק מנועי חשמל לסירוגין בחמש השנים האחרונות.

בעדותה בביה"ד העידה התובעת, כי לאחר הלידה היא עזרה לבעלה כי היא אישתו.

...

לא מצאנו, כי המסמכים שהציגה התובעת מסייעים לה. בתשלומי המקדמות לרשויות המס אין כדי להעיד על קיומם של יחסי עובד ומעסיק; האישורים בדבר הרכישות מחו"ל אינם מעידים בהכרח על קיומו של עסק, לא ניתן להבחין האם מדובר ברכישות עסקיות או רכישת פרטים לשימוש עצמי ואין כל אסמכתא כי אכן תמיר ניהל עסק בתחום של ייבוא מוצרים מחו"ל (ראו עדות התובעת בפני חוקר המל"ל ביום 13.5.18, שורות 17-19 שם פרטה התובעת לגבי מהות העסק: "התקנה של משקופים עיוורים לדלתות פנים, לשלדים, ולפתחי אוורו רק לשלדים וילות חדשות פרויקטים" וכן עדותה בשורות 48-50 שם ציינה, כי תמיר עסק במשקופים ורק התובעת עסקה בעניין האביזרים); הרישום על גבי החשבוניות, אף אם נעשה בכתב ידה של התובעת, אין בו כדי להעיד על עבודה.

המסקנה העולה ממכלול העובדות והראיות המפורטות לעיל היא שהתובעת לא הצליחה להוכיח, כי בינה לבין תמיר או בינה לבין דוד (החברה בבעלותו) הייתה התקשרות לביצוע עבודה תמורת שכר.

סוף דבר: התביעה נדחית.

לטענת הנתבע, דין התביעה להדחות: לתובע ניתנה היזדמנות לטעון בפני הנתבע והוא לא ניצל אותה; אשת התובע לא העידה, ויש לזקוף זאת לחובתו; התובע ואישתו עבדו בחברה משפחתית; התובע קיבל באופן סדיר שכר עבודה מלא גם בתקופת העדרותו ולא טען כי החזיר את הכסף; התובע לא הוחלף בפועל על ידי עובד אחר (אחותו המשיכה לעבוד כששב, אביו היה מעורב עוד קודם ולא הובאה כל עדות אחרת למחליף); התובע לא זימן עדים נוספים אשר יעידו כי שהה בחופשת לידה והיה לו מחליף.

ההדגשה הוספה, מ.נ.ד): "אני קיבלתי משכורת רגיל אבל התחייבתי לחברה להחזיר את הכסף ברגע שאני מקבל את הדמי לידה, בעל החברה אבא שלי חיים הסכים ולדעתי זה היה דבר מאוד חכם לעשות אם הייתי צריך לחכות לדמי לידה זה היה יוצר לי בעיה" אך לא מצאנו בשוני הבדל מהותי לגופם של דברים – התובע לא הסתיר את קבלת התשלום, אך הבהיר לכל אורך הדרך כי מדובר בסכום שנועד לסייע לו בתקופת הביניים והוא נידרש להשיבו לאחר קבלת הגימלה.

...

לטענת הנתבע, דין התביעה להידחות: לתובע ניתנה הזדמנות לטעון בפני הנתבע והוא לא ניצל אותה; אשת התובע לא העידה, ויש לזקוף זאת לחובתו; התובע ואשתו עבדו בחברה משפחתית; התובע קיבל באופן סדיר שכר עבודה מלא גם בתקופת היעדרותו ולא טען כי החזיר את הכסף; התובע לא הוחלף בפועל על ידי עובד אחר (אחותו המשיכה לעבוד כששב, אביו היה מעורב עוד קודם ולא הובאה כל עדות אחרת למחליף); התובע לא זימן עדים נוספים אשר יעידו כי שהה בחופשת לידה והיה לו מחליף.

במקרה שבפנינו הגענו לכלל מסקנה, כי עבודתו של התובע בזמן חופשת הלידה היתה מועטה ושולית, ולכן היא אינה כזאת המצדיקה את שלילת זכאותו לדמי לידה.

סוף דבר בשים לב לכך שהוכח שהתובע יצא לחופשת לידה, בזמן שרעייתו חזרה לעבוד; לכך שהכסף שהועבר אל התובע לא היה שכר עבודה והוכח כי עליו להחזירו לחברה; לכך שהוכחה זמינותו לעבודה במינון זניח תוך שעבודתו היתה מינורית בלבד – אנו קובעים כי אין לראות בתובע כמי שעבד במהלך חופשת הלידה, ועל כן הוא זכאי לדמי לידה.

לאור זאת, התביעה מתקבלת – התובע זכאי לדמי לידה החל מיום 1.1.2018 ועד ליום 15.2.2018.

ביום 9.7.2020 אושרה תביעתה לדמי לידה ביחס למעסיק ל.מ שירותים וכוח אדם אולם נדחתה תביעתה ביחס לחברה שבבעלות אביה, מן הטעם שאין המדובר ביחסי עובד מעסיק והתובעת אינה עונה על הגדרת "עובד" אצל מעסיק זה. על רקע האמור, הוגשה התביעה דנן.

התובעת לא החליפה עובד אחר ולא הוחלפה על ידי עובד אחר לאחר יציאתה לתקופת לידה.

...

ביום 9.7.2020 אושרה תביעתה לדמי לידה ביחס למעסיק ל.מ שירותים וכוח אדם אולם נדחתה תביעתה ביחס לחברה שבבעלות אביה, מן הטעם שאין המדובר ביחסי עובד מעסיק והתובעת אינה עונה על הגדרת "עובד" אצל מעסיק זה. על רקע האמור, הוגשה התביעה דנן.

לאור כלל האמור, לא מצאנו שיש ממש בגרסתה המתפתחת של התובעת.

לאור כל המקובץ, לא שוכנענו כי התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין התובעת לשגיא חברה לעבודות חשמל, אשר בבעלות אביה וכי התובעת עונה להגדרת עובדת החברה.

סוף דבר לאור כלל האמור לעיל- התביעה נדחית.

התובעת טענה כי כחודשיים לאחר שילדה שוחחה עם מי שהיו ממונים עליה בבית האבות: טטיאנה ודימה וביקשה כי יומצאו לה תלושי שכר על מנת שתוכל להגיש תביעה לדמי לידה למוסד לביטוח לאומי, ואולם בקשתה מעולם לא נענתה, ועל כן נפגעו גם זכויותיה לקבלת דמי לידה.

סעיף 12א לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו-1996 (להלן – חוק העסקת עובדים זרים), קובע כדלקמן: כאמור לעיל, התובעת הועסקה בבית האבות מיום 14.09.19 ועד ליום 07.09.19, היינו למעלה מ-9 חודשים, ולפיכך, בהתאם לחוק העסקת עובדים זרים, יש לראות אותה כעובדת של בית האבות, קרי, של נתבעת 2 לכל דבר ועניין, ולעניין חישוב הזכויות, לצרף לה את הותק אצל חברות כח האדם לותק שצברה אצל נתבעת 2.

...

איננו מקבלים את החישוב שערכו הצדדים, שכן מחד גיסא, צודקת התובעת, כי במניין ימי החופשה, יש לקחת בחשבון גם את התקופה המוגנת, בעוד שנתבעת 2 ספרה את מספר חודשי העבודה רק עד מועד הלידה.

מאידך גיסא, מצאנו כי בהתאם לחומר הראיות, התובעת החלה לעבוד ביום 19.09.18 ולא ביום 01.08.18, כפי שטענה התובעת, ועל כן, היא זכאית ל- 14 ימי חופשה ובסה"כ ל- 2,755 ₪.

אחרית דבר לאור כל האמור לעיל, אנו פוסקים כדלקמן: התביעה כנגד נתבעת 1 נדחית.