תביעת דמי חבר לפי הסכם קיבוצי כללי

עניינה של תביעה זו לתשלום דמי טפול אירגוני-מקצועי בהתאם להוראות סעיף 33ז' לחוק הסכמים קבוציים, ולתקנות הסכמים קבוציים (תשלום דמי טפול אירגוני מקצועי לאירגון מעבידים).

יתר על כן, בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי ממילא יש להורות על הפסקת גביית דמי טפול אירגוני לאור הודעת המדינה שבכוונתה לתקן את תקנה 3(11)(א)-(ב) בתקנות הסכמים קבוציים (תשלום דמי טפול אירגוני-מקצועי לאירגון מעבידים), אשר בנתיים ניתן צו ביניים שעתיד היה להכנס לתוקף ביום 10.3.15 הקובע כי תופסק גביית דמי טפול אירגוני-מקצועי להתאחדות התעשיינים ו/או להתאחדות מלאכה ותעשייה זעירה מכוח התקנה הנ"ל אף אם אותו מעסיק משלם דמי חבר לאירגון מעסיקים אחר (וזאת אם לא יתוקנו התקנות הנ"ל עד לאותו המועד).

(1) כל המעסיקים בענפי היבוא ו/או הסיטונאות ו/או השירותים ו/או חברות היצוא הכלליות ו/או סוכני סחר חוץ המפורטים בענפים שבנספח 1 המצורף להסכם זה, החברים בלישכת המסחר בשעת חתימת ההסכם או שייעשו לחברים תוך תקופת ההסכם ולמעט מי שהם כבר צד להסכם עבודה קבוצי מיוחד.

...

נוכח כל האמור – אנו קובעים כי דין התביעה להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 3,500 ₪ בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין.

בהתאם לכך, הגיש תביעה לתשלום זכויות, מכוח ההסכמים הקבוציים המיוחדים של הנתבעת 1, ההסכמים הקבוציים הכלליים וצוי ההרחבה בענף ההובלה (כאמור בסעיף 5 לכתב התביעה).

התובע דרש בכתב התביעה המקורי - הפרישי שכר גמול שעות נוספות, עמלות נהגים (שכר עדוד לפי נסיעה ראשונה, שנייה ושלישית או שכר עדוד לפי טון), תוספת מקצועית, הוצאות אש"ל, הפרשים בגין פדיון חופשה שנתית, פיצוי בגין ביצוע הפרשה בחסר לתגמולים ולקרן הישתלמות, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין והחזר דמי חבר.

כך למשל, בנוגע לרכיב "תוספת מקצועית" (שנתבע בסעיף 6.9 לכתב התביעה המקורי), התובע תבע זכויות בגין 7 השנים שקדמו להגשת התביעה מכוח הסכם קבוצי בענף ההובלה מיום 5.2.2013 וכעת הוא מבקש לתבוע זכויות בגין כל תקופת ההעסקה שלו (משנת 98' ואילך) לפי הסכמים קבוציים שונים שלטענתו היו בתוקף באותן השנים ביחס לרכיב זה (כאמור בסעיפים 200 – 205 לכתב התביעה המתוקן)[footnoteRef:13].

...

לאחר שעיינתי בבקשה לתיקון כתב התביעה, בתגובה ובתשובה לה, להלן החלטתי : רקע כללי ביום 4.12.2017 הוגשה התביעה דנן על ידי התובע בטענה כי הועסק על ידי הנתבעות 1 ו-2 משנת 1997 ועד לפיטוריו בתאריך 3.5.2017, בתור נהג הובלת גז במיכלית.

." (סעיף 24 לבקשה דנן). הנה כי כן, נראה כי התיקון המבוקש בעניין השמטת התביעה בגין גמול שעות נוספות וטענת הקיזוז[footnoteRef:14] מותנה בקבלת הבקשה דנן. משכך, הואיל והחלטתי כי יש לדחות את הבקשה במלואה, הרי שאם נלך לשיטת התובע – במקרה שכזה, הוא אינו מעוניין בתיקון כאמור. [14: כאמור בסעיפים 320 – 328 לכתב התביעה המתוקן. ]

] במסגרת השיקולים לדחיית הבקשה דנן, סבורני כי יש לקחת במסגרת האיזונים גם השיקול כי תיקון כתב התביעה בשלב זה מקנה לתובע יתרון דיוני בלתי נאות הואיל וכל ההגנה והראיות של הנתבעות פרוסה כעת לפניו.

] סוף דבר הבקשה נדחית.

בתגובה המשלימה טענה טירה כי צו ההרחבה בענף המוסכים שינה את הוראות ההסכם הקבוצי משנת 1993 לאור ההערה מופיעה בתחתית טבלת השכר כדלקמן: "על הסעיפים הנ"ל יתוספו תוספות שכר ותוספת יוקר החל ב – 1 באוקטובר 1993. עוד נטען כי ההסכם הקבוצי הכללי משנת 1996 יצר טבלת שכר חדשה/מעודכנת שלא הורחבה בצו הרחבה. לפיכך, אין צו הרחבה תקף בענף המוסכים מאז שנת 1996 ואין צו הרחבה ענפי הקובע שכר עבודה. טירה טענה כי יש לידון בהיבטים העובדתיים והמשפטיים של הסכם 1996 וכי עליה לחקורה את נציגי האגוד וההסתדרות על מנת לברר האם הסכם 1996 מחליף את הסכם 1993 במלואו או רק את טבלת השכר, האם נעשו ניסיונות להרחיב את טבלת השכר החדשה ומה עלה בגורל אותם הניסיונות, האם טבלת השכר לפי הסכם 1996 תקפה עד היום או שקיימת טבלת שכר עדכנית יותר? מהי טבלת השכר התקפה בענף, אלו עדכונים הפיץ האגוד לחבריו בכל השנים 1996-2019, כיצד הופצו העדכונים, אילו עדכונים לטבלת השכר הפיצה ההסתדרות וכיצד הופצו העדכונים. לאור העובדה שטבלת השכר בהסכם 1996 נמוכה משכר המינימום מה התשובות שאיגוד המוסכים וההסתדרות נותנים לחברי האגוד בכל הנוגע לטבלת השכר התקפה כעת בענף המוסכים. עוד צוין כי בכוונת ב"כ טירה לחקור את הממונה על יחסי עבודה בנושאים הבאים: האם כאשר משתנה סעיף מסוים בהסכם קבוצי שהורחב בצו הרחבה ואותו סעיף תוקן בהסכם מאוחר, האם רק הסעיף בצו ההרחבה בוטל או שמא כל צו ההרחבה מבוטל, האם האגוד וההסתדרות הודיעו לממונה על יחסי העבודה כי טבלת השכר שהורחבה בהסכם 1993 שונתה, מי אחראי לפירסום שינויים או ביטול צוי הרחבה באשר ההסכם הקבוצי אותו הוא הרחיב שינה את אחד הסעיפים שהורחבו בצו ההרחבה, מה תפקידו ומה אחריותו של הממונה בהקשר זה, מה היו לדעת הממונה טבלאות השכר בענף המוסכים משנת 1993 ועד היום, האם וכיצד פירסם הממונה את השינויים בטבלאות השכר ומה משמעות הדבר אם הטבלאות לא פורסמו, מה הבסיס לקביעת הממונה כי צו ההרחבה עדיין תקף לאור השינויים בטבלאות השכר.

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי הבקשה שלפנינו באה בגדר אותם מקרים חריגים שבהם ברור שיש מקום לסילוקה על הסף וזאת בהיעדר עילת תביעה ובהיותה של התובענה מבוססת על הנחות וטענות העומדות בנגוד לעמדות הצדדים להסכמים הקבוציים בענף המוסכים (איגוד המוסכים וההסתדרות הכללית), לעמדת הרגולטור – הממונה על יחסי העבודה ולאבני היסוד לפיהן מיתנהלת מערכת יחסי העבודה הקבוציים בישראל.

הא ותו לא. ביום 9.8.2001 נחתם הסכם קבוצי המסדיר גבייה מרוכזת של דמי חבר ודמי טפול אירגוני מהעובדים עבור ההסתדרות הכללית בדומה להסכם המסגרת שבין לישכת התאום של הארגונים הכלכליים לבין ההסתדרות הכללית מיום 9.1.1995.

...

כך גם, לא מצאנו ממש בטענת טירה ולפיה הסכם 1993 וצו ההרחבה שניתן מכוחו אינם מסדירים את שכר העבודה בענף.

מהמקובץ עולה כי ההסכם הקיבוצי משנת 1993 וצו ההרחבה שניתן מכוחו תקפים לכל דבר וענין ולפיכך, האיגוד רשאי לגבות דמי טיפול ארגוני מקצועי ממוסכים שאינם חברים בו על פי תקנה 1(א) לתקנות דמי טיפול ארגוני.

אשר על כן, הבקשה לאישור התובענה הייצוגית נדחית מחמת העדר עילה.

במסגרת ההסכמים הקבוציים הוסדר עניין גביית דמי החבר ודמי הטיפול, כך שדמי חבר מנוכים משכרם של העובדים החברים בהסתדרות הכללית ודמי טפול מנוכים משכרם של עובדים שאינם חברים בה. לבקשת התובע במשכורת חודש ספטמבר 2016 בוטלו הנכויים להסתדרות הכללית החדשה ובחודש אוקטובר 2016 קיבל התובע הפרשים רטרואקטיביים בגין החודשים מאי-אוגוסט 2016, בהתאם לבקשתו.

התובע לא הוכיח בראיות כי ביקש לבטל את תשלומי דמי חבר להסתדרות בשל הצטרפות לאירגון אחר במועד מוקדם יותר ולכן נדחית התביעה ברכיב זה. החזר הוצאות משתביעתו של התובע נדחתה במלואה, אין התובע זכאי להחזר הוצאות בעד בדיקת תלושי שכרו בחברה פרטית.

...

התביעה בהקשר זה נדחית.

התובע לא הוכיח בראיות כי ביקש לבטל את תשלומי דמי חבר להסתדרות בשל הצטרפות לארגון אחר במועד מוקדם יותר ולכן נדחית התביעה ברכיב זה. החזר הוצאות משתביעתו של התובע נדחתה במלואה, אין התובע זכאי להחזר הוצאות בעד בדיקת תלושי שכרו בחברה פרטית.

סוף דבר התביעה נדחית.

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי העובד אינו זכאי לתשלום בגין רכיב זה. בהתאם לפסיקה, היקפה של הזכות לביטוח פנסיוני המוקנית לעובד, שאינו נהנה מהסדר אישי עדיף, נקבע בהוראות ההסכם הקבוצי החל עליו ועל מעסיקו או בצו הרחבה שהרחיב הוראות הסכם קבוצי כללי.

העובד טען מנגד כי צו ההרחבה הפנסיוני מחיל את סעיף 14 א לחוק פצויי פיטורים על כלל העובדים ובנוסף, בהסכם העסקה עליו חתם נכתב כי הסכומים שיופקדו על ידי החברה יבואו על חשבון פצויי פיטורים על כן טען כי יש לדחות את תביעת החברה.

סעיפים 16 ו- 17 לחוק פצויי פיטורים קובעים כי: "16. לא יהיה עובד זכאי לפיצויים או יהיה זכאי לפיצויים חלקיים בלבד, הכל לפי הענין, אם פוטר בנסיבות, שעל פי הסכם קבוצי החל על המעסיק והעובד – ובאין הסכם כזה, על פי ההסכם הקבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף – מצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים בלבד.

...

עם זאת, לא מצאנו מקום להורות על שלילת הפיצויים שנצברו לזכות העובד בקופת הגמל וזאת מכמה טעמים.

שלישית, אף כי אין להקל ראש כלל ועיקר במעשים אשר עשויים לפגוע בקניין המעסיק, הרי שבנסיבות שבהן לא הוכח שנגרם נזק מחד גיסא ונוכח התכלית הסוציאלית של פיצויי פיטורים מאידך גיסא, הרי שאנו סבורים כי המדובר בסעד שאינו מידתי בנסיבות העניין ועל כן אין בידינו להיעתר לו. נציין, כי במקרה אחר בו נפסק כי עובדת ביצעה עבירה חמורה של גניבה ממעסיק נפסק כי יש לשלול את השלמת פיצויי הפיטורים ולא את הכספים שנצברו ברכיב הפיצויים בקופת הגמל.

כללו של דבר תביעת החברה למתן צו הצהרתי – נדחית.