הנתבע תמך את טענתו בכך שבין התובעת למעסיק לא היה הסכם עבודה; לא היה פקוח על עבודת התובעת; לא נערך מעקב אחר שעות עבודתה, ולא שולם לה גמול בגין שעות נוספות; לא הובאו ראיות על תשלום שכר מחשבון העסק לחשבון התובעת ולא הוכח כי אכן בוצעו הפרשות לפנסיה; איש לא החליף את התובעת בעסק עם עזיבתה, שכן העובדת שלטענתה נשכרה על מנת להחליפה, התקבלה לעבודה מספר חודשים קודם לכן; בתקופות בהן הייתה התובעת לכאורה מובטלת, היא התייצבה לעבודה והמשיכה לבצע את אותו תפקיד ממנו פוטרה, והדבר מעיד על מעמדה כשותפה בעסק, ועל כך שלא הייתה עובדת מן השורה; שכרה של התובעת היה זהה לשכרו של בעל העסק, עובדה נוספת שיש בה כדי להעיד על מעמדה כעצמאית בעסק; חיוניות תפקידה של התובעת בעסק מעידה דוקא על היותה שותפה בעסק של בעלה, ולא להיפך, שכן מוטת השליטה המיוחסת לה חורגות מגדר עובד מן השורה ועולה כדי החובות המוטלות על בעלים; העובדה ששני בני הזוג החליטו על פיטורי התובעת, אף היא אינה מתיישבת עם הטענה שמדובר ביחסים שבין עובד מן השורה למעסיקו.
סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר "עובד" כדלקמן:
"עובד" - לרבות בן מישפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחסי עבודה, ובילבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאלולא עשה אותה הוא, היתה נעשית בידי עובד; לענין זה, "בן מישפחה" – אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות"
בת זוג אינה מוגדרת, איפוא, כ"בת מישפחה" בסעיף 1 לחוק, ומשכך שאלת קיומם יחסי עובד ומעסיק בין בני זוג איננה נבחנת בהתאם להגדרה זו.
עם זאת, בהלכה הפסוקה נקבעו אמות המידה שלפיהן יש לבחון את מהות היחסים כאשר מדובר בבן זוג המועסק בעסק משפחתי.
עם זאת, נוכח העובדה שהתובעת לא פוטרה מעבודתה, ובפועל המשיכה לסייע במקום העבודה בתקופה בגינה היא תובעת דמי אבטלה, הגם שלא כנגד שכר, ובהמשך אף שבה לעבוד בחנות בהקף משרה מלא, מוחזר עניינה של התובעת לפקיד התביעות, על מנת שיבחן את זכאותה לדמי אבטלה פעם נוספת, על בסיס הקביעות העובדתיות בפסק דין זה.
במכלול נסיבות העניין, ומאחר שתוצאות ההליך היא השבת עניינה של התובעת לפקיד התביעות לבחינה נוספת, כך שטרם לא התקבלה סופית בעיניינה, יישא הנתבע בהוצאות התובעת ובשכר טירחת עורך דינה על הצד הנמוך, בסך של 3,000 ₪, ואלה ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.
...
בניגוד לטענת הנתבע כי עובדה זו מצביעה שהתובעת נהגה בעסק מנהג בעלים, לטעמנו יש בה כדי לחזק, דווקא, את טענת התובעת, כי תפקידה בחנות היה חיוני, כך שאלמלא היה מבוצע על ידה, היה מבוצע על ידי עובד אחר.
נוכח כל האמור, שוכנענו כי הקשר שנוצר בין התובעת לבעלה במסגרת עבודתה בחנות היה קשר חוזי, ולא מערכת יחסים התנדבותית המהווה סיוע משפחתי, וכי מעמדה בחנות היה מעמד של "עובדת" ולא של "עצמאית", השותפה בעסק של בעלה.
סוף דבר
אנו קובעים כי בתקופה שהחל מתחילת עבודתה של התובעת במאי 2004 ועד למרס 2019 התקיימו יחסי עובד-מעסיק בינה לבין בעלה, במסגרת עבודתה בחנות.
