בתגובת המל"ל מיום 21/4/21 צוין כי על פי רישומיו, המבקש הגיש תביעה לדמי אבטלה בשנת 2017 והצהיר כי הוא עצמאי ולפיכך אינו מבוטח ואינו זכאי לגימלה בפרוק החברה המעסיקה.
ביום 4/10/21 נימסרה למבקש החלטת המל"ל מיום 29/8/21 הדוחה את תביעת החוב מכל וכל, וזאת כשלוש שנים לאחר הגשתה, כשההנמקה הנה: -
"מבדיקת תביעתך ובחינה של יחסי העבודה לפי המבחנים שנקבעו בפסיקה, נמצא, כי אינך זכאי לגימלה ומעמדך נקבע כעצמאי".
המבקש הגיש ביום 9/11/21 בקשה לאכיפת הכרעת חוב של המנהל המיוחד על המוסד לביטוח לאומי וטען כי יש לבטל את הכרעת החוב שניתנה ע"י המל"ל וכי היה על המל"ל להגיש ערעור על החלטת המנהל המיוחד, ככל שלא קיבל את הכרעתו ומשלא עשה כן, הכרעת המנהל המיוחד הפכה חלוטה.
לאור השתלשלות האירועים כפי שתוארה, הזמן הרב שחלף מאז הוגשה תביעת החוב אשר טרם הוכרעה סופית ולאור הסתירה בין הכרעת המנהל המיוחד לזו של המל"ל, החלטתי לידון בבקשת המבקש, במתכונתה, ולגופה מבלי שיהיה בכך כדי להביע עמדה לגבי הדרך הדיונית הנכונה שיש להלך בה.
דיון והכרעה
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים שוכנעתי כי יש לקבל את טענות המבקש כנגד קביעות המל"ל ולאשר את ההכרעה של המנהל המיוחד, הן לעניין מעמדו של המבקש במערכת היחסים בינו לבין החברה והן לעניין הגימלה המגיעה לו.
נימוקיי הם:
המל"ל דחה את תביעת החוב של המבקש ללא כל הנמקה, כשסיבת הדחייה נוסחה כך: -
"מבדיקת תביעתך ובחינה של יחסי העבודה לפי המבחנים שנקבעו בפסיקה, נמצא כי אינך זכאי לגימלה ומעמדך נקבע כעצמאי".
ברי כי אין המדובר בהנמקה כמתחייב על פי דין.
...
לאור השתלשלות האירועים כפי שתוארה, הזמן הרב שחלף מאז הוגשה תביעת החוב אשר טרם הוכרעה סופית ולאור הסתירה בין הכרעת המנהל המיוחד לזו של המל"ל, החלטתי לדון בבקשת המבקש, במתכונתה, ולגופה מבלי שיהיה בכך כדי להביע עמדה לגבי הדרך הדיונית הנכונה שיש להלך בה.
דיון והכרעה
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים שוכנעתי כי יש לקבל את טענות המבקש כנגד קביעות המל"ל ולאשר את ההכרעה של המנהל המיוחד, הן לעניין מעמדו של המבקש במערכת היחסים בינו לבין החברה והן לעניין הגמלה המגיעה לו.
נימוקיי הם:
המל"ל דחה את תביעת החוב של המבקש ללא כל הנמקה, כשסיבת הדחייה נוסחה כך: -
"מבדיקת תביעתך ובחינה של יחסי העבודה לפי המבחנים שנקבעו בפסיקה, נמצא כי אינך זכאי לגמלה ומעמדך נקבע כעצמאי".
ברי כי אין המדובר בהנמקה כמתחייב על פי דין.
"
מאחר שבמקרים רבים ההבחנה בין עובד לבין עצמאי אינה קלה וקיימים פנים לכאן ולכאן, נקבע בפסיקה (סעיף 11 לפסק הדין בעניין גבריאל כותה והפסיקה המפורטת שם) כי:
"מה שיכריע את הכף במקרה זה ובמקרים אחרים היא התמונה הכוללת כפי שעולה מן הנתונים העובדתיים וכפי שהיא נבחנת על פי מבחן מעורב הכולל את כל המבחנים כולם : פיקוח, השתלבות, שירות אישי, הצגת הדברים על ידי הצדדים עצמם, כפי שבאה לידי ביטוי בהסכמים שנכרתו ביניהם, כיצד ראה העובד את עצמו וכיו"ב".
בענייננו, אמנם המבקש דיווח למל"ל על היותו עצמאי וקיבל את שכרו כנגד הנפקת חשבוניות מס, אלא שבחינת מכלול הנסיבות, מוביל למסקנה כי התקיימו יחסי עובד-מעביד בין המבקש לחברה:
המבקש טען כי החברה קבעה את צורת העסקתו כעצמאי וטענתו לא נסתרה.
לאור האמור לעיל, הכף נוטה לעבר הכרה במבקש כעובד של החברה, מסקנה אליה הגיע המנהל המיוחד, הבקיא בענייני החברה וערך בדיקות מטעמו, בטרם ניתנה הכרעתו.
התוצאה
לאור האמור לעיל, אני קובעת כי התקיימו יחסי עובד-מעביד בין המבקש לחברה.
כפועל יוצא, אני מאשרת את הכרעת המנהל המיוחד ומורה למל"ל לשלם למבקש את הסכום שאושר (בכפוף לתיקון ההכרעה, כאמור בתגובת המל"ל מיום 21/4/21).
