תביעת דמי אבטלה - מחלוקת על מספר ימי הזכאות

על פי תמצית העובדות במקרה שלפנינו, שאינה שנויה במחלוקת, התאריך הקובע למנין התקופה הקובעת הוא 1.8.13 (מועד בו הגיש המערער תביעה ראשונה לדמי אבטלה) ולכן תום התקופה הקובעת כאמור בסעיף 171א הוא 31.7.17, וביום 1.8.17 החלה לגבי המערער (ששהה אותה עת בתקופת אבטלה נוספת) תקופה קובעת חדשה.

ואילו, תקופת התשלום המירבית מוגדרת באותו הסעיף כ"מספר הימים המירבי לתשלום דמי אבטלה החל, לפי הענין, על מובטל לפי סעיף 171(א)". משילוב ההגדרות הללו עולה כי ביתרת התקופה הקובעת, ולאחר שכבר השלים את מיכסת הזכאות המרבית לפי סעיף 171, זכאי המבוטח ל 80% ממספר הימים המירבי לתשלום דמי אבטלה החל עליו לפי סעיף 171(א). סעיף 171א קבע את ההגבלה ל 180% ממכסת ימי הזכאות על דרך ההפניה לסעיף 171, ומקום בו סעיף 171 מכיר בהיווצר עילה להגדלת מיכסת הימים הרי שההפניה היא גם להגדלה זו. זאת ועוד. בהגדרתה של "תקופת התשלום המירבית" בסעיף 171א(א), שאליה מפנה גם סעיף 171א(ב)(1), נאמר "מספר הימים המירבי לתשלום דמי אבטלה החל, לפי הענין, על מובטל לפי סעיף 171(א)" (ההדגשה שלנו).

...

המוסד לא הפנה לעוגן לשוני להבחנה הנטענת בסעיף 171א, ואף אנו לא מצאנו בלשון הסעיף עוגן כזה.

לאור כל האמור החלטנו לקבל את הערעור כך שמבוטח שנוצרה לו עילה בדין להגדלת מכסת ימי הזכאות במהלך יתרת התקופה הקובעת יהא זכאי ליהנות מהגדלה זו אף אם מיצה את מכסת ימי הזכאות המקורית לתקופה הקובעת בראי נתוניו בתחילתה.

סוף דבר - לאור האמור, דין הערעור להתקבל במובן זה שאנו מצהירים על פרשנותו הנכונה של הדין במצב בו נוצרת עילה להגדלת תקופת התשלום המירבית, היא מכסת ימי הזכאות, במהלך יתרת התקופה הקובעת.

הפסד דמי אבטלה: התובע לא הוכיח כי שכרו הקובע היה כפי שנטען על ידו, ולא קמה לו זכות לדמי אבטלה לפי שכר זה. התובע יכול היה למצות את זכויותיו מול המוסד לביטוח לאומי.

התובע סומך טענותיו על מספר ראיות, בכל הנוגע לשכר הקובע: רישומים בספר המלצרים: הרישומים (מרוכזים בנספחים לסיכומי התובע) אכן מעידים על שכר גבוה, כאמור, וודאי שכר הגבוה משמעותית מן השכר המופיע בתלושים ובהקשר זה תומכים בעמדת התובע.

כך, פסק בית הדין הארצי לעבודה בהקשר זה בע"ע (ארצי) 41354-02-16 חנה מלכה - טרייל סוכנויות בע"מ, (9.1.19) (להלן: "עניין טרייל"), בזו הלשון (ההדגשות, כאן ולהבא, אינן במקור): "הקניית הזכות הסוציאלית לפצויי פיטורים רק לעובד שפוטר (למעט בנסיבות המנויות בחוק) חייבה את הפסיקה להיתמודד עם מצבי ביניים בהם קיימת מחלוקת בין הצדדים בשאלה מי הביא בפועל לסיומם של יחסי העבודה, גם בנסיבות גבוליות. המבחן שנקבע לצורך כך הוא "האם במכלול הנסיבות הגיעו היחסים בין הצדדים לידי גמר, כתוצאה מביטולם על ידי המעביד או על ידי העובד" (ע"ע (ארצי) 256/08 מחמד בשיר קוקא - יוסי שוורץ (13.2.11)).

חישוביו של התובע (סעיף 59 לכתב התביעה) תואמים את שעורי ההפרשות המשתנים במהלך השנים ולא נסתרו, אולם הזכאות להפרשות לא קמה מן היום הראשון לעבודה, כאמור.

דינו של תלוש שכר הנוקב בשכר שאין לו קשר לשכר המשולם בפועל, שונה מדינו של תלוש שכר שנתוניו הכלליים (כגון פרטי הצדדים, מספר ימי העבודה במקום העבודה וכיוצא באלה פרטים כלליים) אינם מדויקים.

...

בנסיבות אלה נדחית טענת הקיזוז במולאה.

סיכום התביעה מתקבלת בחלקה.

התביעה נגד הנתבעים 2, 3 ו-5 נדחית.

כך גם, אין מחלוקת שבחודש ספטמבר 2014 מספר הילדים הרשומים בפעוטון ירד באופן משמעותי ועמד על 7 ילדים ובהמשך השנה עזבו פעוטות נוספים וחלה ירידה נוספת במספר הילדים (עמ' 7 ש' 10-16, עמ' 11 ש' 20-32, עמ' 12 ש' 10-15, עמ' 15 ש' 2-5, עמ' 19 ש' 13, ש' 19, עמ' 28 ש' 25, עמ' 29 ש' 1-3 לפרוטוקול).

התובעות מבססות את זכאותן לפצוי לא ממוני גם על הטענה כי הפחתת שכרן פגעה בדמי האבטלה ובדמי הלידה ששולמו להן על ידי המוסד לביטוח לאומי.

התובעות לא הציגו מסמכים בדבר הגימלאות ששולמו להן על ידי המוסד לביטוח לאומי ועל כן אין לדעת האם אכן הגישו תביעה לדמי אבטלה וככל שהוגשה תביעה כאמור מה סכום הגימלה שהיתקבל לעומת הסכום שהיה משולם להן אילמלא ההפחתה בהקף המשרה.

...

בענייננו, הנתבעים לא טענו כי יידעו את התובעות בהוראות החוק והתקנות ולפיכך, אנו סבורים כי חלה על הנתבעת חובת הפרשה לפנסיה בגין תקופה זו. עוד יצוין כי בתחשיבי התובעות הובאה בחשבון גם הפרשת המעביד עבור רכיב פיצויי הפיטורים.

עם זאת, הנתבעת הודתה בחבות של 2,605 ₪ ועל כן אנו מחייבים אותה בתשלום סכום זה. סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה כך שהנתבעת תשלם לתובעות בתוך 30 ימים את הסכומים כדלקמן: לתובעת 1 - הפרשי שכר עבודה בסך 813 ₪.

בנוסף, בהתחשב בתוצאה, הנתבעת תשלם לתובעות הוצאות בסך של 500 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 3,000 ₪.

האם זכאי התובע לתשלום דמי אבטלה לחודש 3/19? זוהי השאלה נשוא התביעה שלפנינו.

לטענת הנתבע, פס"ד יעקוביאן אליו מפנה התובע אינו רלוואנטי כלל משום שהוא אינו עוסק בשאלה שבמחלוקת בעניינינו והיא, ממתי נמנית התקופה בה ניתן לממש את הזכות לקבלת דמי אבטלה , להבדיל מכמות הימים לניצול.

לעניין זה, מובטל מוגדר בסעיף 163: "163. (א) רואים אדם כמובטל אם הוא רשום בלישכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה לפי תנאים שקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה, והוא מוכן ומסוגל לעבודה במקצועו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו (לשני אלה ייקרא להלן - עבודה מתאימה), ולשכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה כאמור..." סעיף 171 אליו מפנה התובע עניינו במספר ימי הזכאות לדמי האבטלה ולא בקביעת מועד הזכאות.

...

לסיכום פרק זה, העקרונות בבסיס ענף ביטוח אבטלה הם מתן רשת ביטחון זמנית שמאפשרת קיום מינימלי לאדם הנפלט ממעגל התעסוקה תוך חינוכו, עידודו ופיקוח על פעולותיו במטרה להשיבו מהר ככל האפשר למעגל העבודה.

לנוכח כל האמור לעיל, משלא נפל פגם בקביעת מועד הזכאות ל- 1.3.18, דין התביעה להידחות.

הילוכו של פסק דין זה בכתב תביעתו, כמו במהלך ניהול ההליך ולבסוף בסיכומיו, טען התובע טענות שונות אשר אין בהן כדי לסייע, ואינן רלוואנטיות, להכרעה במחלוקות שנתגלעו בין הצדדים בגינן עתר לסעדים השונים.

מספר ימי ההבראה להם זכאי העובד נקבעים לפי מספר שנות הותק כמפורט להלן: מספר שנות הותק בשירות מספר ימי ההבראה 1-3 7 4-10 9 11-15 10 16-19 11 20 - 25 12 25 -ואילך 13 ג. .

ה.2 הלנות נוספות והפרשים אחרים במסגרת זו טוען התובע כך: עקב היתנהלות הנתבעת נגרמו לו הפסדים; בעקבות השכר הנמוך שקבל התובע מתחילת שנת 2017 ובשל העכוב בתשלום פצויי הפיטורים נאלץ לקחת הלוואות; התובע סבל מהלנת דמי אבטלה עד לקבלת מכתב הפיטורים; עכוב בקבלת המסמכים הרלוונטים הנתבעת לצורך הגשתם לביטוח לאומי גרר עכוב בתביעת הנכות ונאלץ לשכור שירותי עורך דין; התובע הפסיד ריביות יחסיות בקרן ההשתלמות וקופת הגמל והפיצויים; בשל הפרישי השכר שעתידים להיות משולמים לו בתביעתו זו ייאלץ לשאת בהפרשי מס הכנסה וביטוח לאומי.

...

סוף דבר תביעת התובע נדחית.

מעת שתביעתו בסך העולה על 1,175,000 ₪ נדחתה, אנו סבורים כי יש לחייבו בהוצאות של ממש, בסכום אשר ישקף את הטרחה שנגרמה לצד שכנגד, כתוצאה מתביעת סרק זו. במצב דברים רגיל, אנו סבורים כי היינו מחייבים בהוצאות גבוהות ההולמות את סכום התביעה שנדחתה.

יחד עם זאת, בהתחשב במצבו הרפואי של התובע, כפי שנקבע ע"י הועדה המחוזית ומטעמי צנעת הפרט לא יפורט כאן, ובמכלול נסיבות העניין, החלטנו לחייבו בהוצאות סמליות בלבד בסך של 5,000 ₪, אשר ישולמו לנתבעת בתוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. לכל אחד מן הצדדים הזכות לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.