תביעת דמי אבטלה עקב אי קיום יחסי עובד-מעביד

התובע הגיש תביעה לדמי אבטלה כשלטענתו הוא עדיין עבד בחברה שבבעלות אחיו, ולא היה לו הסבר מדוע נהג כך. לטענת התובע, יש לו יומן עם רישום זמני עבודתו, אך הוא לא הגיש אותו כראיה.

לפיכך, טען הנתבע כי לא היתקיימו יחסי עובד מעסיק בין התובע לבין החברה שבבעלות אחיו, ולאור זאת התובע לא צבר תקופת אכשרה כנדרש, ודין התובענה להידחות.

ההלכה שנפסקה כפרשנות לסעיף זה הנה כדברי חברתי השופטת רונית רוזנפלד בעב"ל 580/08 ביאדעה מנאל – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 18.12.08) וכפי שצוין בעב"ל 535/09 עליזה בן אלישע – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 15.9.06): 'בהתייחס לטענת המוסד לביטוח לאומי נקדים ונזכיר, כי השאלה בדבר קיומם או אי קיומם של יחסי עובד מעביד בין שני צדדים הנה שאלה מעורבת שבעובדה ובחוק, ובית דין זה בהחלט יזקק ויבחן את קביעתה של הערכאה הדיונית בדבר קיומם של יחסי עובד מעביד, אם היא עולה בקנה אחד עם התשתית העובדתית כפי שנפרשה לפניה, כמו גם עם הוראות הדין וההלכה הפסוקה.

לפיכך, נישאל התובע היכן התלוש של חודש נובמבר, ותשובתו היתה "לא צירפתי". כשנשאל שוב היכן התלוש, השיב "לא צירפתי כי אין". כשנשאל כיצד זה לא קיבל תלוש שכר בחודש נובמבר, השיב "לא צירפתי כי לא קבלתי תלוש של חודש נובמבר. מה שצירפתי זה מה שהיה לי". כשנשאל כיצד לא ביקש מהמעסיק תלוש שכר כדי להגישו לבית הדין, השיב "אני לא מיתערב בכל הפרוצידורה של הכנת תלושים ומה לכתוב. אני לא מכתיב להם". כשנשאל אם פנה לבקש תלוש ונענה בשלילה, השיב כי הבין שהנתבע אינו מאשר יחסי עובד מעסיק, ולכן לא היה טעם בהמצאת תלוש נוסף.

...

לפיכך, הנתבע ישלם לעד זה הוצאות בגובה 350 ש"ח בתוך 45 יום.

מכל האמור לעיל עולה, כי התובע לא עבד בחברה שבבעלות אחיו בחודשים אוקטובר ונובמבר 2019.

לפיכך, ישלם התובע לנתבע הוצאות בסך 3,500 ₪ בתוך 45 ימים מהמצאת פסק הדין.

תביעתה של התובעת לדמי אבטלה בגין התקופה שתחילתה בחודש 7/18 ועד 11/18 אושרה תחילה, ונדחתה בדיעבד לאחר בדיקה של הנתבע אודות מעמדה כעובדת שכירה.

ההלכה שנפסקה כפרשנות לסעיף זה הנה כדברי חברתי השופטת רונית רוזנפלד בעב"ל 580/08 ביאדעה מנאל – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (ניתן ביום 18.12.08) וכפי שצוין בעב"ל 535/09 עליזה בן אלישע – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (ניתן ביום 15.9.06): "בהתייחס לטענת המוסד לביטוח לאומי נקדים ונזכיר, כי השאלה בדבר קיומם או אי קיומם של יחסי עובד מעביד בין שני צדדים הנה שאלה מעורבת שבעובדה ובחוק, ובית דין זה בהחלט יזקק ויבחן את קביעתה של הערכאה הדיונית בדבר קיומם של יחסי עובד מעביד, אם היא עולה בקנה אחד עם התשתית העובדתית כפי שנפרשה לפניה, כמו גם עם הוראות הדין וההלכה הפסוקה. כך בדרך כלל, וכך גם בקשר לפסק דינו של בית הדין האיזורי מושא העירעור.

...

] לא מצאנו בעדותם של מר סיימון ומר יוספוב כדי לתרום להוכחת התביעה.

אין בתלושי המשכורת לבד כדי להעיד על קיומם של יחסי עבודה, ומשלא עלה בידי התובעת להוכיח את תביעתה בראיות של ממש, דין התביעה להידחות.

אשר על כן שתי התביעות נדחות בזאת.

העד נישאל על הבדיקה המחודשת שבוצעה והשיב, כי: "הוא הגיע אלי ... להגיש תביעה או לעשות אזשהו בירור. נכנסתי לתיק שלו ואז ראיתי שבאמת בתוך התיק יש חקירה. תוצאות חקירה ותוצאות של מחלקת גביה שלא היתקיימו יחסי עובד ומעביד. לצערי הרב ... נאלצת לדחות את התביעה". בהמשך אישר שאם התובע לא היה מגיש תביעה נוספת לדמי אבטלה, לא היו "עולים" על כך שהתובע לא היה זכאי לדמי אבטלה בגין התקופה הראשונה.

על כך נשיב כי קיומו או אי קיומו של הסכם העסקה אינו מעלה ואינו מוריד ביחס לשאלה האם היתקיימו יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים, אם לאו; הרביעית –לא הוכחה קבלת שכר בפועל.

...

(5) במקביל לאישור דמי אבטלה לתקופה השנייה, נשלח לתובע מכתב מיום 11/9/19 בו הודע לו כי התביעה הראשונה, נדחית מחמת היותו "בעל שליטה בעקיפין" בחברת גן יזום וביצוע פרויקטים והשקעות בע"מ. (6) לתובע נרשם חיוב על סך 40,958 ₪ בגין דמי אבטלה ששולמו עבור תקופה זו. הנתבע טוען בכתב ההגנה ובסיכומים, כי החלטתו משנת 2019, המבטלת החלטה קודמת משנת 2015 ומבטלת את זכאותו לדמי אבטלה בגין תקופת העבודה בחברת גן, ניתנה כדין.

כפי שהובא לעיל, אנו סבורים שלא היתה הצדקה לבטל את הזכאות של התובע לדמי אבטלה בגין תקופת העבודה בחברה שבבעלות הוריו.

טענה זו של התובע נדחית, מחמת התישנות.

סוף דבר, התביעה מתקבלת בחלקה.

השאלה המונחת בפני בית הדין בתובענה דנן היא האם היתקיימו בין התובעת לעסק בבעלות אחיה, יחסי עובד ומעסיק וכפועל יוצא האם זכאית היא לדמי אבטלה ולידה בתקופה השנויה במחלוקת.

טענת הנתבע עקב אי צבירה של תקופת אכשרה ובהיעדר יום עובד, לא עבדה בתקופת שלפני היום הקובע ועבדה בחופשת הלידה.

ההלכה שנפסקה כפרשנות לסעיף זה הנה כדברי חברתי השופטת רונית רוזנפלד בעב"ל 580/08 ביאדעה מנאל – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (ניתן ביום 18.12.08) וכפי שצוין בעב"ל 535/09 עליזה בן אלישע – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (ניתן ביום 15.9.06): "בהתייחס לטענת המוסד לביטוח לאומי נקדים ונזכיר, כי השאלה בדבר קיומם או אי קיומם של יחסי עובד מעביד בין שני צדדים הנה שאלה מעורבת שבעובדה ובחוק, ובית דין זה בהחלט יזקק ויבחן את קביעתה של הערכאה הדיונית בדבר קיומם של יחסי עובד מעביד, אם היא עולה בקנה אחד עם התשתית העובדתית כפי שנפרשה לפניה, כמו גם עם הוראות הדין וההלכה הפסוקה. כך בדרך כלל, וכך גם בקשר לפסק דינו של בית הדין האיזורי מושא העירעור.

...

לטענת התובעת למרות יחסי המשפחה בינה לבין מעסיקיה, היא הייתה עובדת שכירה לכל דבר ועניין ולכן יש לקבל את תביעתה.

לא מצאנו כי יש בהעלאת השכר, משום העלאה פיקטיבית לצורך הגדלת דמי הלידה.

הרמיזה בסיכומי הנתבע כי לא הייתה הצדקה להגדלת שכרה של התובעת דווקא בחופשת הלידה נדחית על ידינו במיוחד בשים לב לאופי עבודתה של התובעת המבוצע על מחשב מכל מקום בארץ ובעולם, ולא הצריך מאמץ פיזי כלשהו.

אשר על כן שוכנענו כי התקיימו בין התובעת למר יום טוב בן ולאחר מכן חברת משתלם לי יחסי עובד ומעסיק בתקופה השנויה במחלוקת ולפיכך יש לקבל את התביעה על שני ראשיה – אבטלה ולידה.

לפנינו תביעתו של מר אלי לוי (להלן - התובע) להכרה ביחסי עובד ומעסיק וכן קבלת זכויות הנובעות מכך ובכלל זה שכר עבודה, פצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, דמי הודעה מוקדמת וכן פיצוי בגין אי קבלת דמי אבטלה.

יחד עם זאת, ככל שהעובד יוכיח נזק קונקריטי בגין אי קיום החובה למסור לו מכתב פיטורים (כגון: סירוב המוסד לשלם דמי אבטלה; איחור בתשלום דמי אבטלה; הוצאות הכרוכות בהתדיינות מול המוסד לביטוח לאומי וכו'), וככל שיוכיח כי המנעות המעסיק ממסירת מכתב פיטורים הייתה בלתי סבירה, יוכל לתבוע פיצוי בעד נזק שניגרם לו עקב אי מתן מכתב פיטורים על פי חוק הודעה מוקדמת או עקב אי מתן מיסמך אחר שהמעסיק חייב למסור לעובד.

...

לאור הדברים האמורים, אנו סבורים כי יש להשית על הנתבעים פיצוי ביחד ולחוד, בתשלום בסך של 20,000 ₪, ועל החברה תשלום בסך של 5,000 ₪.

סוף דבר התביעה להכרה ביחסי עבודה מתקבלת והכרעתנו היא כי בין התובע לבין הנתבעים התקיימו יחסי עובד ומעסיק.

לקראת סיום מצאנו לציין את התנהלותו הדיונית של הנתבע לאורך ההליך.