חברת המלון טוענת שהמערערת צריכה הייתה לתבוע את כל דיירי הבית המשותף או לחילופין את הנציגות ולא רק דייר אחד, גם אם הוא מחזיק במספר רב של יחידות.
סעיף 10.04.1 לתקנון קובע:
"בעלי הדירות יערכו ויקיימו ביטוח עבור תכולת דירותיהם בבית המשותף וכן עבור תוספות ושיפורים שהוספו לדירותיהם של בעלי דירות המגורים, וזאת מפני הסיכונים המנויים בסעיף משנה 10.01.1 לעיל. הביטוח יכלול סעיף מפורש בדבר ויתור על זכות התיחלוף של המבטח כלפי הנציגות, חברת השירותים, בעלי הדירות, וכן כלפי כל המשתמשים האורחים והמבקרים של הבית המשותף ובעלי זכיונות בו, בגין נזק שניגרם על ידם שלא במתכוון. כן מוסכם במפורש כי מי מבעלי הדירות משחרר בזאת את הנציגות, את חברת השירותים, את יתר בעלי הדירות וכן את המשתמשים, והמבקרים בבית המשותף מאחריותם לכל נזק שניגרם לדירתו, שבגינו זכאי בעל הדירה לשיפוי [או שהיה זכאי לשיפוי] על פי הביטוח הנערך בהתאם לאמור בסעיף משנה זה." (ההדגשה הוספה- ע' ר') (להלן: סעיף 10.04.1).
...
לעניין זה אני מקבלת את עמדת המערערת, שעל פי לשון הסעיף הנ"ל נזק תכולה שלא שופה על ידי חברת הביטוח הוא באחריות חברת התחזוקה, דהיינו סך של 3,797 ₪, כאשר האחריות שנקבעה בית משפט קמא היא בשיעור מחצית, ולכן החיוב המעוגל הוא בסך של 1898 ₪ .
סוף דבר יש לחייב את חברת התחזוקה בתשלום סכום נוסף של 1,898 ₪, אשר יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה בבית המשפט קמא (22.10.2015) ועד למועד התשלום בפועל.
סוף דבר
לו דעתי תשמע, כי אז הערעור יתקבל כך שחברת המלון (המשיבה 1) תשלם למערערת סך של 73,400 ₪, אשר יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום חוות הדעת (3.11.2016), ועד למועד התשלום בפועל; וחברת התחזוקה (המשיבה 2) תשלם למערערת סך של 1,898 ₪, אשר יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה בבית ממשפט קמא (22.10.2015) ועד למועד התשלום בפועל, וזאת בנוסף על הסכום ששולם על פי פסק דינו של בית המשפט השלום.
