מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעת דיילת להכרה בפגימה בכתף כפגיעה בעבודה

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בשלום נצרת נפסק כדקלמן:

הנתבעת מס' 2 הנה רכבת ישראל בע"מ (להלן: "הנתבעת 2"), שמפעילה תחנת רכבת בנתב"ג. על-פי הנטען בכתב התביעה, ביום 22/2/2013, סמוך לשעה 9:00 בבוקר, התובע נפגע בגופו עקב מעידה של אחד הנוסעים שגרמה להשמטות כבודה מידו (להלן: "המזוודה"), וגלגולה במדריגות הנעות (להלן: "הדרגנוע"), בתחנת הרכבת בנתב"ג, עד לפגיעתה בחוזקה בתובע.
משלא הוצג מיסמך כלשהוא ע"י הנתבעת 2 ביחס לשם הדייל שעבד ביום התאונה ומסמך ביחס לסידור העבודה, מבקש התובע בסיכומיו לשכנע בכך שמדובר במידע המצוי בשליטת הנתבעות ואי הצגתו יש בה כדי ללמד על כך שביום התאונה לא עמד פקח ו/או דייל לשם הפניית הנוסעים עם מזודה למעלית או מניעת עליית נוסעים עם מזודה לדרגנוע.
אעיר בהקשר הזה, כי כשם שאין מקום להאשים את התובע בכך שלאחר התאונה לא רדף אחר אותו נוסע אנונימי – זאת בהיתחשב בכך שהוא נפגע בגופו, ואף איבד הכרה לטענתו [עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 5-9], אין מקום להעלות טענות כנגד נציגי הנתבעות, בעיקר מנהל המשמרת ברכבת – מר אפי שנכח במועד ארוע התאונה, בשל כך שהוא לא רדף אחר אותו נוסע, שכן לטענת התובע עצמו, מנהל המשמרת ברכבת "זינק" כדי להפסיק את פעולת הדרגנוע ובהמשך כדי לעזור לו ולהזמין צוות רפואי, כך שהתובע עצמו אינו מצפה ממנו לרדוף אחרי הנוסע האנונימי [ראו עדות התובע עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 14-21].
למעשה, התברר כי התובע נפגע עקב התרשלותו של נוסע אנונימי שאינו בשליטת הנתבעות, אשר עוול כלפי התובע והפר את הנחיות הנתבעות בכך שעלה לדרגנוע עם מזודה בנגוד להנחיות הנתבעות, שהוכיחו בתורן כי נקטו באמצעי זהירות סבירים כדי למנוע את הסיכון שהיתממש וכתוצאה מהתממשותו ניחבל התובע.
לדבריו רק בחלוף 3 חודשים ממועד התאונה פנה הוא לראשונה לד"ר בלטלר שהפנה אותו לבצע בדיקת MRI ובהמשך, אותו ד"ר בלטלר נתן חוות דעת רפואית עבור התובע וקבע בחוות דעת שניתנה על ידו כי התובע נותר עם נכות צמיתה בשיעור 15% בגין הפגיעה בכתף.
...
לאור כל המקובץ נחה דעתי כי דין התביעה להידחות.
סוף דבר לאור המקובץ לעיל, הריני דוחה את התביעה.
בנסיבות העניין, לפנים משורת הדין ולמרות עלויות ניהול ההגנה המשוערות, ראיתי לעשות את הדחיית ללא צו להוצאות ואני קובעת כי כל צד ישא בהוצאותיו.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום נצרת נפסק כדקלמן:

תביעת התובעת לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לה בתאונת עבודה מיום 19.1.15; ותביעת שבוב של התובע (להלן – המל"ל) נגד הנתבעות 3-4 בגין תגמולי המל"ל ששולמו לתובעת בגין הפגיעה.
רקע עובדתי ותמצית טענות הצדדים התובעת ילידת 26.6.85, עבדה במועד הרלוואנטי לתביעה כדיילת יופי אצל הנתבעת 1 (להלן – המעסיקה) בסניף שבבעלות הנתבעת 3 (להלן – הנתבעת 3 או סופר פארם).
בדו"ח אישפוז חדר המיון מיום התאונה, נרשם כי "בת 30 שנים לדבריה, טרם קבלתה, בזמן עבודה בסופר פארם החליקה ונפלה, ניחבלה בראש. אין איבוד הכרה ללא הקאות". גם למחרת התאונה, ביום 20.1.15, פנתה התובעת לקבלת טפול רפואי במרפאת "דיאנה", שם נרשם בסיבת הביקור "ביום 19.1 בזמן עבודתה החליקה אחורה נפלה ונחבלה בצואר ובראש מאחורה. פנתה למיון ב"ח אנגלי נעשה צילומים אין מה לציין. החולה מתלוננת על כאבים בצואר וכאבי ראש וכאבים בגב עליון וסחרחורות וכאבי אוזניים". הנתבעות טוענות כי גרסת תובעת שלפיה נפלה כשהחליקה על מים או מסיר איפור שהיו על הרצה, עלתה לראשונה בכתב התביעה ואין זכר למפגע זה תעוד הרפואי הראשוני לאחר הארוע ובהמשך.
כאב וסבל - התובעת עתרה בגין ראש נזק זה לפצוי בסך של 35,000 ₪ בטענה כי היא סובלת עד היום בגין התאונה, מכאבי ראש, צואר וכתף וסחרחורות שבגינם טופלה אצל נורולוג ואורתופד ונדרשה לטיפולי פיזיותראפיה.
...
לאחר עיון בטענות הצדדים ובנסיבות העניין, סבורני כי את עיקר האחריות לתאונה יש להשית במקרה זה על הנתבעת 3.
סוף דבר; התביעה מתקבלת.
הנתבעות תשלמנה לתובעת פיצויים בסך של 15,120 ₪ על פי חלוקת האחריות ביניהן כפי שנקבעה בסעיף 33 לעיל, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% מהסכום שנפסק (כיחס חלקן באחריות).

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2023 באזורי לעבודה באר שבע נפסק כדקלמן:

התובעת הגישה תביעה להכיר בפגימה בכתף שמאל כפגיעה בעבודה.
על פי העובדות המוסכמות, התובעת ילידת 1971, ימנית דומינאנטית, עבדה משנת 2016 כדיילת בסופרכ-6-8 שעות ליום.
...
לאחר ששמעתי את התובעת ואת נציג המעסיק, החלטתי ביום 4.7.22 למנות מומחה על סמך העובדות הבאות: "א. התובעת ילידת 1971.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה שדין התביעה להידחות.
אינני מקבל את טענת התובעת שהמומחה ערך ספקולציות או סטה מהעובדות שקבעתי.
לאור האמור, אני מורה על דחיית התביעה אין קשר סיבתי בין עבותה התובעת לליקוי בכתף שמאל.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2024 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

השאלה העומדת לפנינו: האם כדין דחה הנתבע את התביעה להכיר בפגיעה שארעה לתובע בארוע מיום 10.1.2021 כפגיעה בעבודה? כללי: התובע יליד 1964.
בעת הרלוואנטית לכתב התביעה, עבד, כעובד של חברת כח אדם, בתחנת צומת חולון של רכבת ישראל, כדייל בשירות לקוחות.
מכאן, שכאשר אדם נוהג במכוניתו בדרכו לעבודה, ובמהלך הנסיעה נפגע כתוצאה מהפעלה מרחוק של מטען חבלה שהוצמד לרכבו מחמת "טעות בזיהוי", יש להכיר בתאונה זו כ"תאונת עבודה" שכן התקיפה לא נעשתה כלפי הנפגע המסויים בתור מי שהנו ועל כן הוא חלק מסיכוני הדרך (בג"ץ 8210/14 ג'לאל מרוח סילאוי - בית הדין הארצי לעבודה ואח' (27.6.16)).
עוד ציין כך: "ראיתי את הבת שלי רצה וצועקת, אבא אבא זה גנב. לא הבנתי מה קורה, הבנתי שהוא ניכנס אלינו הביתה, אמרתי לו, "אם תכנס אלינו עוד פעם אני לא יודע מה אני יעשה לך". הוא דחף אותי לכיוון הכביש, נפלתי על צד ימין נפצעתי במרפק בכתף ובברך.
...
עוד נקבע בפסק דין גמיל כך: "בפסיקה נקבע כי "אין צורך במידת שכנוע העולה מכל ספק" בדבר סיבת התקיפה, ולעיתים די ב"הגיונם של דברים וסבירותם, כדי להביא למסקנה כי הוכח שהתקיפה הייתה על רקע אישי, כך שחזקת הסיבתיות.
משכך – טענתו זו נדחית.
סוף דבר: התביעה נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2024 בשלום קריות נפסק כדקלמן:

בכתב התביעה נטען כי ביום 16.05.2014 בסביבות השעה 11:00, בזמן עבודתה אצל המעסיקה כדיילת מכירות בבית המרקחת, התובעת נפגעה כאשר נתקלה בסטנד של מוצרים אשר הוצב במעבר ליציאה מבית המרקחת.
התובעת צרפה לכתב התביעה חוות דעת בתחום האורתופדיה של פרופ' חיים צינמן אשר קבע כי בעקבות התאונה נותרה לתובעת נכות רפואית צמיתה בשיעור 10% בהתאם להוראות סעיף 35(1)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי") ו/או לחילופין לפי סעיף 41(1) לתוספת לתקנות.
התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה ובגינה נקבעה לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 10% החל מיום 1.7.2015 (ראו: מיסמך הודעת המל"ל מיום 23.6.20215 עמ' 54 לכתב התביעה).
בבדיקה בקופת חולים מכבי ביום 18.5.2014 ציינה התובעת לפני רופאיה כי: "ביום 16.5.14 נפלה ונחבלה ביד ימין בזמן עבודה. בבית החולים אובחן שבר .." (עמ' 14 לכתב התביעה).
...
סוף דבר: נפסק כי: " העובדה שפלוני החליק או נפל, אין בה כשלעצמה כדי ללמד על אחריות בעל או מחזיק המקרקעין [...] לצורך הוכחת אשם והפרת חובת זהירות, על התובעת להוכיח קיומו של מפגע, סיכון בלתי סביר שהתממש וגרם לנזק" (ראו: ת"א (ת"א) 34772-06 שוש לב נ' עמותת מועדון הספורט אורנית, פסקה 19 (20.06.2010), וכן ראו והשוו: ת"א (עכו) 11725-04-18‏ פלונית נ' מילאד ואסף ימין [פורסם בנבו] (09.10.2020)).
בהתאם, ונוכח כל המפורט לעיל – דין התביעה להידחות.
לאור מסקנותיי בתביעה העיקרית, ההודעה כנגד צדדי ג' נדחית אף היא.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו