הנתבעת מס' 2 הנה רכבת ישראל בע"מ (להלן: "הנתבעת 2"), שמפעילה תחנת רכבת בנתב"ג.
על-פי הנטען בכתב התביעה, ביום 22/2/2013, סמוך לשעה 9:00 בבוקר, התובע נפגע בגופו עקב מעידה של אחד הנוסעים שגרמה להשמטות כבודה מידו (להלן: "המזוודה"), וגלגולה במדריגות הנעות (להלן: "הדרגנוע"), בתחנת הרכבת בנתב"ג, עד לפגיעתה בחוזקה בתובע.
משלא הוצג מיסמך כלשהוא ע"י הנתבעת 2 ביחס לשם הדייל שעבד ביום התאונה ומסמך ביחס לסידור העבודה, מבקש התובע בסיכומיו לשכנע בכך שמדובר במידע המצוי בשליטת הנתבעות ואי הצגתו יש בה כדי ללמד על כך שביום התאונה לא עמד פקח ו/או דייל לשם הפניית הנוסעים עם מזודה למעלית או מניעת עליית נוסעים עם מזודה לדרגנוע.
אעיר בהקשר הזה, כי כשם שאין מקום להאשים את התובע בכך שלאחר התאונה לא רדף אחר אותו נוסע אנונימי – זאת בהיתחשב בכך שהוא נפגע בגופו, ואף איבד הכרה לטענתו [עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 5-9], אין מקום להעלות טענות כנגד נציגי הנתבעות, בעיקר מנהל המשמרת ברכבת – מר אפי שנכח במועד ארוע התאונה, בשל כך שהוא לא רדף אחר אותו נוסע, שכן לטענת התובע עצמו, מנהל המשמרת ברכבת "זינק" כדי להפסיק את פעולת הדרגנוע ובהמשך כדי לעזור לו ולהזמין צוות רפואי, כך שהתובע עצמו אינו מצפה ממנו לרדוף אחרי הנוסע האנונימי [ראו עדות התובע עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 14-21].
למעשה, התברר כי התובע נפגע עקב התרשלותו של נוסע אנונימי שאינו בשליטת הנתבעות, אשר עוול כלפי התובע והפר את הנחיות הנתבעות בכך שעלה לדרגנוע עם מזודה בנגוד להנחיות הנתבעות, שהוכיחו בתורן כי נקטו באמצעי זהירות סבירים כדי למנוע את הסיכון שהיתממש וכתוצאה מהתממשותו ניחבל התובע.
לדבריו רק בחלוף 3 חודשים ממועד התאונה פנה הוא לראשונה לד"ר בלטלר שהפנה אותו לבצע בדיקת MRI ובהמשך, אותו ד"ר בלטלר נתן חוות דעת רפואית עבור התובע וקבע בחוות דעת שניתנה על ידו כי התובע נותר עם נכות צמיתה בשיעור 15% בגין הפגיעה בכתף.
...
לאור כל המקובץ נחה דעתי כי דין התביעה להידחות.
סוף דבר
לאור המקובץ לעיל, הריני דוחה את התביעה.
בנסיבות העניין, לפנים משורת הדין ולמרות עלויות ניהול ההגנה המשוערות, ראיתי לעשות את הדחיית ללא צו להוצאות ואני קובעת כי כל צד ישא בהוצאותיו.