תביעת דיילת אל על לדמי תאונה בגין פגיעה בעבודה

בית משפט השלום ברחובות 04 מרץ, 2021 ת"א 9581-06-19 בפני כבוד השופטת רנה הירש התובעת מ.א. ע"י עו"ד צבי הרצוג הנתבעות 1.אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ 2.רשות שדות התעופה 3.הראל חברה לביטוח בע"מ ע"י עו"ד ענבל זוהר ועו"ד נטלי ינקוביץ פסק דין

התובעת, דיילת קרקע בנתב"ג, נפגעה בתאונת עבודה כאשר לטענתה היתה במהלך ירידה ממסוע המזוודות לעמדת העבודה שלה בדלפקי קבלת הנוסעים.

הרקע ותמצית טענות הצדדים התובעת, ילידת 22.06.1996, עבדה כדיילת קרקע אצל הנתבעת 1, והיא נפגעה במהלך עבודתה באולם הנוסעים בנמל התעופה בן גוריון, אשר הנתבעת 2 מחזיקה, מפעילה ומתחזקת (כאמור בסעיפים 2-3 לכתב התביעה, טענות שלא הוכחשו בסעיף 15 לכתב ההגנה).

המומחה הבהיר כי גם היום אפשר לקבוע לתובעת נכות לפי ס"ק (I) שם, "שגם הוא נותן 10%", ולא הסכים לעמדת ב"כ הנתבעות כפי שהוצעה, לפיה נכותה של התובעת תתממש רק בעתיד שכן לשיטתו, "היום יש לה נזק במנסקוס. נקודה. עשו לה כריתת מנסקוס חלקית, נשאר לה עדיין מניסיקוס חלקי וגדם. לא תפרו אלא כרתו אל החלק הקרוע". על בסיס חוות דעת המומחה ועדותו, וההסבר הברור והפשוט שניתן, אני מקבלת את עמדתו וקובעת כי עקב התאונה נותרה לתובעת נכות בשיעור של 10% בגין הנזק למניסקוס בברך ימין.

...

אינני פוסקת לתובעת פיצוי בראש נזק זה. נזק בלתי ממוני אני קובעת כי התובעת זכאית לפיצוי בגין כאב וסבל, בהתחשב בסוג הפציעה, הניתוח, אופי הנכות, שיעורה, גילה והשפעתה של הנכות על חייה בכל התחומים, בסך של 50,000 ₪.

ריכוז סכומי הפיצויים הפסדי שכר 150,000 ₪ הפסדי פנסיה 18,750 ₪ עזרת הזולת 20,000 ₪ כאב וסבל 50,000 ₪ הנזק הכולל 238,750 ₪ ניכוי בגין אשם תורם בשיעור 15% (35,813) ₪ הנזק לחישוב הפיצוי המגיע לתובעת 202,937 ₪ ניכוי תגמולי המל"ל (לא כולל דמי פגיעה) – בצירוף ריבית (73,837) ₪ יתרת הפיצוי המגיע לתובעת 129,100 ₪ סוף דבר אני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת פיצוי בסך כולל של 129,100 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% בסך 30,209 ₪.

מעבר לסכומים אלה, ישלמו הנתבעות לתובעת הוצאות משפט בגין ההוצאות שהוציאה לצורך ניהול ההליך כפי שיפורט להלן, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום ההוצאה: 3,500 ₪ בגין חוות דעת רפואית (בהתאם להצהרת ב"כ התובעת בסיכומיו, וככל שיידרש, יעביר אסמכתא מתאימה), 2,955 ₪ בגין חלקה של התובעת בשכר מומחה בית המשפט (ת/20), ואגרת בית המשפט בסך 712 ₪ (מיום 04.06.19).

תביעת התובעת לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לה בתאונת עבודה מיום 19.1.15; ותביעת שבוב של התובע (להלן – המל"ל) נגד הנתבעות 3-4 בגין תגמולי המל"ל ששולמו לתובעת בגין הפגיעה.

נסיבות התאונה מתיישבות גם עם העובדה שהתובעת שימשה כדיילת יופי במחלקת קוסמטיקה, וטענתה לקיומו של חומר נוזלי על הריצפה – מים או מסיר איפור, מתיישבת עם סביבת העבודה במחלקה זו וחומרים שנעשה בהם שימוש.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים ובנסיבות העניין, סבורני כי את עיקר האחריות לתאונה יש להשית במקרה זה על הנתבעת 3.

סוף דבר; התביעה מתקבלת.

הנתבעות תשלמנה לתובעת פיצויים בסך של 15,120 ₪ על פי חלוקת האחריות ביניהן כפי שנקבעה בסעיף 33 לעיל, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% מהסכום שנפסק (כיחס חלקן באחריות).

תביעתה של התובעת, דיילת בחברת אל על לתשלום דמי תאונה, נדחתה ע"י הנתבע בנימוק לפיו הפגיעה שאובחנה, לא נגרמה לתובעת ע"י גורם חצוני כלשהוא.

עוד טוענת התובעת כי הפגיעה אירעה לה במסגרת עבודתה בחברת אל על כדיילת אוויר.

הסיפא לסעיף זה נדרשה בהיתחשב בכך שתאונת עבודה, בהיתחשב בתכליותיו הרחבות של ענף נפגעי העבודה, אינה רק "ארוע עובדתי פיזי המתרחש בעבודה בפתאומיות בנקודת זמן ברורה וגורר עמו תוצאה מיידית ונראית לעין" דוגמאת כוויה או החלקה, אלא גם מקרוטראומה ו"ארוע הבא על רקע קונסטיטוציונלי הפורץ בהקשר לתקרית בעבודה" דוגמאת אוטם שריר הלב בו לוקה המבוטח כתוצאה מארוע חריג (ר' בג"צ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נג(2) 529 (1999); להלן: בג"צ עובדיה כרם).

...

משכך שוכנענו כי אין מדובר בפגיעה כתוצאה של גורם חיצוני או מחבלה.

עם זאת לא שוכנענו כי יש לקבל טענה זו שעה שבמקרה דנן, התובעת כלל לא התייחסה לגורם חיצוני כלשהו שיכול היה לגרום לה למעוד וזו בשונה מהתשתית העובדתית בפסק דין גוזלנץ בו נקבע: "נמצא שהמערער מעד בשל סיבה לא ידועה. אפשר שמעד בשל מפגע אחר כלשהו שהיה במקום ואפשר שמעד מסיבה עצמית הנעוצה בו, כגון- חולשה, סחרחורת, נטיה אישית למעידה וכיוצאים באלה מצבים (מעידה אודיופטית) שאינם קשורים לעבודה. לעניין זה קובע סעיף 83 לחוק –

לפיכך, גם התביעה שלפנינו - נדחית.

כללי: התובע יליד 1987, עבד בעת הרלוואנטית בעריית תל-אביב-יפו בתפקיד מציל ים. ביום 24.6.2021 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה בגין ארוע, אשר לטענתו ארע ביום 10.5.2021 ובו נפגע בברכו השמאלית.

מעיון בפרטי תביעתך ובמסמכים שצורפו אליה, מתברר, שהתאונה הנ"ל ארעה במהלך קטטה, קטטה שמקורה בסכסוך אישי, ועל כן אין לראותך כמי שניפגע עקב העבודה, כנדרש על פי החוק" (נספח א' לכתב התביעה).

ביום 13.7.2022 הודיע התובע כי חברתו, שהנה דיילת בחברת התעופה הרוסית אירופלוט, לא תגיע להחקר על תצהירה כיוון שחברת התעופה הרוסית הפסיקה את טיסותיה לישראל עקב המילחמה באוקראינה.

התובע גם לא נישאל על כך בחקירתו בפנינו.

...

אנו סבורים כי הגדרת תפקידו כך מעמידה אותו בסיכון בכל עת בו יגיש סיוע לאדם שמותקף פיזית או מוטרד.

בנסיבות אלה, הנתבע לא עמד בנטל המוטל עליו ומשכך, אנו קובעים כי האירוע התאונתי שחל מיום 10.5.2021 לתובע – אירע עקב עבודתו.

משקבענו כי האירוע התאונתי אירע לתובע תוך כדי עבודה – חלה בענייננו גם חזקת תאונת עבודה מכוח סעיף זה. מכל המפורט לעיל, אנו קובעים כי עלה בידי התובע להראות כי התאונה שאירעה לו ביום 10.5.2021 בשעה 17:05 אירעה תוך כדי ועקב עבודתו.

כך למשל זכאית היא לביטוח נפגעי תאונות (פרק ו וסעיף 351(ח) לחוק), לביטוח נכות (פרק ט וסעיף 351(ט) לחוק) ולביטוח סיעוד (פרק י וסעיף 351(י) לחוק).

כך נפסק בעיניין מני: "לשונם של חוק הביטוח הלאומי ושל חוק ביטוח בריאות ממלכתי היא ברורה ואינה משתמעת לשני פנים. אין מחלוקת על כך שהחוקים מבחינים במפורש ובכוונה בין גבר שאינו עובד ושאינו עובד עצמאי, לבין אשה שאינה עובדת ושאינה עובדת עצמאית. הסעד המתבקש עומד בסתירה חזיתית ללשון החוק עצמה – הלכה היא כי במקרים בהם הסעד המבוקש נוגד את לשונו המפורשת של החוק, על בית המשפט לנהוג בריסון ובזהירות (ראו בג"ץ 9163/02 וינטראוב נ' שר העבודה והרווחה (14.06.2006) (להלן: עניין וינטראוב); אהרן ברק פרשנות במשפט כרך שני 363-364 (1993)). הדברים יפים מקל וחומר כאשר מדובר על עניין בו מתבקשת היתערבות בפסיקתו של בית הדין לעבודה, שלו סמכות ייחודית לידון בתביעות שעניינן תשלום דמי ביטוח ובתביעות לפי חוק הביטוח הלאומי (לפי סעיף 391(א)(3) לחוק הביטוח הלאומי וסעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969)". בהמשך לכך נקבע: "יתכן אמנם שיש בחוק זה, המחיל הסדר שונה על גבר ועל אשה, פגיעה מסוימת בשויון. אולם אף אם קיימת אפליה היא "מעוגנת בדבר חקיקה ראשי, העומד בתוקפו זה שנים רבות" (ראו בג"ץ 4810/96 בר יהודה נ' המוסד לביטוח לאומי (25.08.1996)).

זאת כאשר דרך איסור האפליה בעבודה התפתחה ההכרה בבני זוג מאותו מין במשפט הישראלי (אייל גרוס, "הסיפור של דנילוביץ: "תנו לדייל להתרומם אל על", מעשי משפט, כרך י' 2019, 13).

שם נקבע כי משעה שהחליטה אל-על להעניק טובת הנאה בדמות כרטיסי טיסה לדיילים ידועים בציבור ממין שונה (באמצעות הסכם קבוצי), שלילת זכות זו מבני אותו המין היא הפליה אסורה לפי תיקון משנת 1992 לחוק שויון ההזדמנויות בעבודה, תשנ"ב-1992, ולפי עיקרון השויון בכללותו כפי שזה נקלט במשפט העבודה (ראו גם: דורי ספיבק, "פרשת דנילוביץ: בין איסור הפליה על רקע נטייה מינית להכרה במשפחה הגאה "75 שנות עצמאות במשפט (דפנה ברק-ארז עורכת, 2023).

...

משכך דין רכיב תביעה זה להידחות.

לסיכום התביעה מתקבלת בחלקה.

אנו מחייבים את הנתבע להשיב לתובע סך 7,000 ₪ בגין דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות שנגבו ממנו עבור השנים 2018-2021.