כך נטען, בעקרו של דבר, מפני שהפרמטרים שנקבעו בע"א דיין ובדנ"א דיין נבחנו על-ידי בית המשפט המחוזי כתנאים מצטברים, ולא כאמות מידה, על רקע מכלול נסיבות העניין; וכן משום שהקביעה כי לא הובאו די ראיות להוכחת קיומו של תחקיר עתונאי ראוי, מכרסמת קשות במוסד החסיון העיתונאי, באופן המאלץ עיתונאים לבחור בין שמירה על חיסוי מקורותיהם, לבין הסרת החסיון לשם הצלת עורם-שלהם, מפני תביעות שתוגשנה נגדם.
רביעית, ועל אף שהצדדים לא התייחסו לפרשה זו, אבהיר כי גישתי אינה מנוגדת לדברי בית משפט זה בע"א 4/85 צור נ' הוכברג, פ"ד מב(3) 251, 257 (1988), שלפיהם "אין לייחס חשיבות מיוחדת ל'מכתב ההתנצלות' שנכתב על-ידי [הנתבע]. זהו מכתב ששוגר כנראה מטעמים טקטיים, ומתוך תקווה שמא ניתן בדרך זו להביא לחיסול התביעה, ואין הדבר מעיד על תום-לבו של [הנתבע] או על היעדרו בעת כתיבת מכתב התלונה נושא המשפט". אכן כן, באותו מקרה הכיר בית המשפט בהתנצלות 'טאקטית', ושלל את טענת התובעים-מושאי הפירסום, כי יש בדבר "משום הודאה בעוולה" (שם, עמוד 254).
כמו כן, אין צריך לומר כי הגנת העיתונאות האחראית במקרה כזה אינה באה להקל על הדרישות הקיימות בכל מקרה אחר, אלא במצטבר לכל דרישה אחרת, ובראשן, החובה ליתן זכות תגובה הולמת למושא הכתבה, ולהקפיד על כך שהלה יידע היטב מה העובדות המיוחסות לו.
ודוק, גישתי זו איננה מבקשת לייבא בעקיפין את הסטאנדרט האמריקני שפותח בהילכת Sullivan לגבי תביעות לשון הרע המוגשות על-ידי אישי ציבור.
בהקלטה נשמעים המשיבה, שהייתה באותה עת שרת התרבות והספורט (להלן: המשיבה), ובכירים נוספים במשרד, כשהם דנים בשאלה כיצד ניתן להסביר את הבחירה במשרדו של הפירסומאי רמי יהושע (להלן: יהושע) להובלת קמפיין הפירסום של הפרויקט, קמפיין שעלותו 2.5 מיליון ₪ הממומנים על ידי הטוטו, וזאת ללא מיכרז, ושלא באמצעות לישכת הפירסום הממשלתית (להלן: לפ"מ).
"תחקירים רבים שנערכו על ידי עיתונאים חשפו מידע חשוב ביותר לציבור וחוללו שינויים חברתיים וציבוריים אמתיים וחשובים. הרתעת עיתונאים מלבצע תחקירים קפדניים ומעמיקים מחשש שברבות הימים יתברר כי האמת המשפטית היא שונה או כי לא ניתן יהיה להוכיח את אמתותם בבית המשפט תביא למצב בו יצא שכרו של הציבור בהפסדו" (שם, פסקה 5 לפסק דינה של השופטת ארבל).
...
אין בידי לקבל את הטענה שהשאלות לא היו ברורות דיין משום שלא הובהר טיב ההיכרות המוקדמת שאליו הן מתייחסות.
עם זאת, לביצוע המהיר של התיקון עשויה להיות משמעות בבחינה כוללת של הגנת "עיתונאות אחראית".
סוף דבר
פסק דינו של בית המשפט המחוזי מצמצם לטעמי את הגנת "העיתונאות האחראית" אשר מצאה לה מקום משכן בסעיף 15(2) לחוק.
בהינתן המבחנים הנוגעים להתנהלות המפרסם ולפרסום עצמו, אני סבור כי עומדת למבקשים הגנה זו.
אשר על כן, לו דעתי תישמע, הערעור יתקבל ובנסיבות העניין כל צד ישא בהוצאותיו.
