תביעת גניבת לקוחות נגד עובד לשעבר

בדיון שהתקיים בפניי טענה ב"כ המשיבה כי התביעה עניינה "מעשה של גנבה שביצע העובד" וכי "מדובר בעובד שפעל בנגוד לנהלים". גם בתגובה שהוגשה בכתב לאחר הדיון חזרה ב"כ המשיבה על טיעוניה ולפיהם המדובר "בבצוע מעשי גנבה יחד עם לקוח". למותר לציין כי "גניבה בידי עובד" היא עבירה פלילית ואינה כשלעצמה וככזו עילת תביעה בערכאה אזרחית או בבית הדין לעבודה.

העובדה כי הוגשה לכאורה תלונה במישטרה ביחס למירמה – אף לו הייתה מוכחת, בודאי שאין בה די. בת"א (מחוזי-ת"א) 51862-02-21 לואיס **** טפייה נ' שלומי איבגי (להלן: "פסה"ד בעיניין שלומי איבגי") נקבע כי הסמכות העניינית לידון בתביעה שהגיש התובע (המעסיק) כנגד הנתבע (עובד לשעבר) על רקע טענות לגניבה או פעולות שלא כדין בנכסי העסק מסורה לבית הדין לעבודה שעה שלא צויין מפורשות בכתב התביעה כי עילות התביעה הנן נזיקיות.

...

ברע"א 2407/14 רוחם נ' אג'נס פרנס פרס בע"מ (להלן: "פסה"ד בעניין רוחם") אליו כאמור הפנתה אף המשיבה, בפסקה 67 נקבע כי קיימת חשיבות לאופן שבו הוגשה ונוסחה התביעה:  "לאחר ששקלנו את הדברים, אנו סבורים שיש ללכת בדרך הבאה: ככלל, כאשר התביעה מנוסחת כתביעה בנזיקין, היינו כתביעה המיוסדת על עוולה או עוולות הקבועות בפקודת הנזיקין, הסמכות לדון בה תהיה נתונה לבית המשפט האזרחי. יחד עם זאת, על מנת למנוע ניצול לרעה של חריג זה יש לעמוד על כך שבית המשפט האזרחי ידון אך ורק בעילות הנזיקיות, ולא בעילות שהסמכות לדון בהן נתונה לבית הדין לעבודה. לא למותר להזכיר כי תקנה 9(6) לתקנות סדר הדין האזרחי (בדומה לתקנה 9(5) לתקנות בית הדין לעבודה) מחייבת את התובע לציין בכתב התביעה את העובדות המקנות לבית המשפט את הסמכות לדון בעניינו. אם כן, הדעת נותנת כי מקום שבו הוגשה לבית המשפט האזרחי תביעה שהצדדים לה הם עובד ומעסיק והיא נוגעת למערכת היחסים ביניהם, על התובע לציין ולהסביר במפורש כי עילות התביעה הן נזיקיות (שהרי אם לא יעשה כן הסמכות לדון בתובענה תהיה נתונה לבית הדין לעבודה). זאת, כחריג לכלל שלפיו התובע אינו חייב לפרט מהי התשתית המשפטית המבססת את זכותו לקבל מן הנתבע את הסעד...

ויצויין כי פסה"ד בעניין שלומי אבגי מלמדנו בדרך של קל וחומר כי דין התביעה בענייננו להתברר בביה"ד לעבודה שכן בשונה מהעניין שבפניי – הרי שבעניין שלומי אבגי נטען כי העובד, לו הייתה גישה חופשית לכספי העסק, משך מקופת העסק לצרכיו האישיים ושלא כדין כספים רבים, וזאת בשונה מהטענה שהעלתה המשיבה כנגד המבקש ביחס למבקש כדאן וחרף זאת נקבע כי הסמכות לדון בתובענה מסורה לביה"ד לעבודה ולא לביהמ"ש האזרחי.

מכל המקובץ עולה, כי המשיבה לא עמדה בנטל המוטל עליה ללמד כי התביעה באה בגדר החריג הקבוע בסיפא לסעיף 24(א)(1) לחוק.

עסקינן בתביעת מעסיק – מטיילי קשת אילת בע"מ (להלן: "התובעת" ו/או "החברה") כנגד עובד החברה לשעבר – מר אליהו תורג'מן (להלן: "הנתבע"), סכום התביעה הועמד על סך של 87,556 ₪.

ואלה העובדות הרלוואנטיות, כפי שהן עולות מכתבי הטענות, כמו גם מעדויות הצדדים והמסמכים אשר צורפו לעדותם: התובעת הנה חברה בע"מ המפעילה שירותי אוטובוסים ומיניבוסים וכן מפעילה מספר קטן של מוניות לצורך ביצוע הסעות עבור לקוחות קבועים ועבור לקוחות מזדמנים והיא פועלת באזור העיר אילת.

התביעה להשבת הכספים עבור מכירת המונית – טענת הגניבה לטענת התובעת הנתבע אשר טיפל מטעמה בנושא מכירת המונית מסוג מרצדס "ויאנו", קיבל מהקונה – מר ניסים ימין כספים עבור התובעת בסכום כולל של 39,556 ₪, אך לא העביר את התשלומים הנ"ל, ואפילו לא דיווח לתובעת על קבלת התשלומים על ידו, וביצע עבירות של גניבה בידי עובד וקבלת דבר במירמה והתובעת אף הגישה למשטרת ישראל תלונה כנגד הנתבע.

...

כללו של דבר - משהשתכנענו כי הנתבע הוכיח טענתו בדבר וויתור על השבת ההלוואה, אנו דוחים את התביעה להשבת ההלוואה בסך 48,000 ₪.

סוף דבר התביעה על כל רכיביה – נדחית.

בשים לב לתוצאות הליך זה, ומשנדחתה התביעה, מצאנו לחייב התובעת בהוצאות משפט בסך 10,000 ₪, אשר ישולמו לנתבע בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

לטענת מר מור העובדים הללו עזבו את החברה, קנו דומיין ופתחו חברה מתחרה תוך גניבת מאגר הנתונים של הלקוחות והספקים (3.6.14 ש.58 ואילך; עוד ראו בעדותו מיום 8.6.14 ש.379; וראו גם בהודעת אוהד אנזל שסיפק שירותי ראיית חשבון לחברות, והעיד על אודות הליך משפטי המתנהל נגד עובד לשעבר (27.5.14, ש.198)).

המשיבים דאגו להגיש נגדו תביעות כספיות.

...

התוצאה הגענו לסופה של הדרך של ניתוח הדברים בפרשה מורכבת זו, והכול בשלב זה. התוצאה היא כדלקמן: מבין הנכסים מושא הבקשה שנתפסו, ניתן יהיה להותיר בידי המדינה נכסים בשווי של: א) 7,959,033 ₪ בגין האישום החמישי; ב) 4,327,304 יורו בגין האישום הראשון (בכפוף לאמור בפסקאות 35-34 לעיל ובפסקה 50 להלן); ג) 318,855 יורו ו – 236,892 דולר ארה"ב בגין האישום השני (בכפוף לאמור בפסקה 36 לעיל ובפסקה 50 להלן); ד) מיליון ₪ בגין מרכיב הלבנת הון מכוח סעיף 3(ב) לחוק.

אני מקווה כי הצדדים ישכילו להגיע להסכמות בהתאם למרכיבי החלטתי זו, ללא צורך בהגעה נוספת לבית המשפט בשלב זה. יחד עם זאת ככל שיוותרו מחלוקות שערי בית המשפט פתוחים.

הבקשה מתקבלת אפוא בחלקה.

מונחת לפנינו תביעתה של חברת פרגון פיתוח יישומי מסחר באנטרנט נגד עובד לשעבר בחברה, מר אסעד, בטענה להפרת הסכם והפרת חוק עוולות מסחריות, התשע"ט- 1999 (להלן – חוק עוולות מסחריות).

עוד נישאל האם קיבל ממשהו כסף או תמורה אחרת כלשהיא עבור גניבת לקוחות של התובעת והשיב בשלילה כאשר בתשובתו עלו בהתאם לדו"ח סימני מוטרדות בולטים.

עוד טוען הנתבע כי לקוחות מסוגה של הלקוחה לכאורה שנטען כנגדו כי שידל לקבל את פרטיה, הם לקוחות אינטרנט זמניים ולא לקוחות קבועים וכי פרטיהם מפורסמים באתרי מרשתת ואינם סוד מסחרי וכי נטל ההוכחה לסוד מסחרי רובץ על כתפי התובעת.

...

מנגד גרסת התובעת מבוססת בעיקרה על עדויות מפי השמועה שמשקלן נמוך ועל כן לא מצאנו להעדיף את גרסתה.

נציין כי לא מצאנו שיש בכך שב"כ הנתבע כאן ייצג את מר שעבי בשימוע אצל התובעת כדי להצביע על התנהלות שאינה תקינה.

לאור כלל המפורט לעיל, משנטל ההוכחה מצוי על כתפי התובעת, תביעתה נדחית.

מחד, תביעת שותפים לסוכנות ביטוח נגד עובדת לשעבר, לפיצויים בשל הפרת חובת תום הלב והנאמנות ביחסי עבודה.

הנתבעת גנבה באופן בוטה ובשיטתיות ידע ורשימת לקוחות שהיא סוד מסחרי, הפרה את חובת תום הלב והנאמנות למעסיק המוטלת עליה, והיא חייבת בפצוי בסך 50,000 ₪ בשל כך. כתוצאה מאיבוד הלקוחות הכנסות הסוכנות ירדו, ונגרם נזק המוערך בסך 300,000 ₪ בהתבסס על הכנסות הסוכנות בשנים 2018- 2020.

תביעת הסוכנות- המעסיק העובדת הפרה את חובת תום הלב והנאמנות וגזלה סוד מסחרי טוענת הסוכנות, כי לאחר שהעובדת החלה לעבוד בסוכנות מתחרה היא נטלה עימה את רשימת הלקוחות ושידלה את לקוחות הסוכנות להעביר את פוליסות הביטוח, כך שהיא תמשיך לטפל בענייניהם.

...

זאת ועוד, שוכנענו כי בנסיבות המקרה נטלה העובדת עמה סוד מסחרי של הסוכנות, רשימת הלקוחות, מוצרי הביטוח הנחוצים להם, והמועדים בהם עתידות להסתיים תקופות הביטוח שלהם.

בנסיבות העניין, שוכנענו כי יש להפחית את פיצויי ההלנה מאחר שהנתבעים שכנגד סברו, בכנות, כי יצאו ידי חובתם בהפקדות המלאות לפיצויים.

לאור כל האמור, ישלמו הנתבעים שכנגד לעובדת פיצויי הלנה בסך 7,000 ₪.

סיכום לאור כל האמור, מתקבלת התביעה, כך שהעובדת תשלם לתובעים פיצוי בסך 40,000 ₪ בגין הפרת חובת תום הלב והנאמנות, ופיצוי בסך 40,000 ₪ בשל גזל סוד מסחרי.