תביעת גמלת תלויים בגין התאבדות קבלן עצמאי

תביעת המערער לקבלת קצבת שירותים מיוחדים, כאמור בסעיף 206 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"), נדחתה לאחר שועדה לעררים (שירותים מיוחדים) - להלן: "הועדה", החליטה ביום 8/4/18, כי המערער אינו תלוי בזולת בעזרה רבה ברוב פעולות היום יום ברוב שעות היממה ואינו זקוק להשגחה.

ד. החלטת הועדה ברורה ולא נפל בה פגם משפטי המצדיק היתערבות בה. דיון המערער הופיע לפני הועדה, וכפי שעולה מהפרוטוקול מסר באותו מעמד מסמכים, ואת הדברים הבאים:"מוסר מסמכים - סה"כ 13 דפים, חדשים שאינם בתיק הרפואי, יש עוד שני אישורים שעוד לא קבלתי - אחד על MRI שעוד פוענח, אני מושתל מפרקי כתף, אני במצב מאוד קשה, אין לי אף אחד, אני במצב אנוש. חי לבד לחלוטין, מביא אנשים שמשלם להם כסף כדי שיעזרו לי. אני לא מסוגל להרים את הידיים. קשה לי ללבוש כל דבר, כולל תחתונים. לא מאחל לאף אחד לעבור את מה שאני עובר. לא יכול לחפוף, לא יכול לרחוץ את הגוף. אוכל רק מוצקים, נופלים לי דברים מהיד. אני אוכל אחת ליום. בשירותים קשה לי מאוד, הולך לשירותים לבד. לובש גופיה לפעמים לבד ולפעמים בעזרה. עושים לי קניות שאני משלם להם כסף. מקבל תרופות קבועות, מכיר את התרופות. אני מטופל ע"י פסיכיאטר ופסיכולוג, עמדתי להיתאבד ולכן העלו לי את המינון של הרסיטל מ- 20 ל- 40. הגעתי בתח"צ היום.

הועדה בדקה את המערער ואלה היו ממצאיה:"מ.א. קרע חוזר בכתף ימין, ניתוח אחרון בנוב' 2017, נמצא בנכות זמנית בגלל ניתוח זה, עפ"י אישור מדצמבר 2017 - כתף ימין לא תפקודית ומועמד להחלפת כתף. לציין, גם ניתוח לתיקון קרעים בכתף ימין. ניכנס לועדה, מיתמצא במקום בזמן ובפרטים, מדבר בכל רם, לדבריו, בגלל תחושת הקפוח ממנה סובל, אין סימנים של דיכאון מג'ורי או הפרעה בתובנה. בפני הועדה, מדגיש כי מבחינה נפשית, איים בהתאבדות ולא אחת, לאור תחושת הקפוח. בבדיקה: לבקשת הועדה, טען כי לא מסוגל להזיז כלל את יד ימין התלויה במטלה, לא נראתה בעיה בבצוע תנועות של הרמת הנייר והסכמה לבדיקה, לבקשת הועדה הרים את יד שמאל מעל ראשו, תוך שהוא נאנק מכאבים, הצליח להדגים סיבוב חצוני ופנימי מלאים.

הגיינה אישית: "שולט על שני הסוגרים בכל שעות היממה, לדעת הועדה, עצמאי בניידות, הלבשה ושמירה על היגיינה אישית, כמתואר בסע' הקודמים." - עצמאי.

...

הכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ואת כלל החומר שבתיק, הגעתי למסקנה שיש מקום לדחות את הערעור, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

לנוכח האמור לעיל, הערעור נדחה.

ביום 15.3.17 הגישה התובעת, עו"ד ליאורה אוחנה, למוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע) תביעה לגימלת תלויים בגין מותו (בהתאבדות) של מר יגאל מיננה (להלן – המנוח) ביום 24.1.17.

התובעת טענה כי התאבדותו של המנוח קשורה לעבודתו כקבלן עצמאי, ויש לראות בה כזכאית לגימלת תלויים, בשל היותה ידועה בציבור של המנוח.

תביעתה למוסד לביטוח לאומי לגימלת תלויים בגין מותו של המנוח, נדחתה ועל כך היא הגישה תביעה זו. במועדים הרלוואנטיים לתביעה היה המנוח יזם עצמאי שעסק בבניית שני פרויקטים עבור חברת "אפקון". התובע סבל מקשיי נזילות בניהול הפרויקט, חשבונו היה ביתרת חובה ובחריגה ממסגרת האשראי הבנקאי והתובע נידרש לפעול בדרכים שונות (ניכיון שיקים, הלוואות ושיחות מול הבנק) כדי שיכובדו תשלומים מהחשבון, כאשר תמיד צפויים היו להכנס, מנגד, תשלומים לזכות החשבון.

...

הכרעה לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, שוכנענו כי אירוע החזרת שני השיקים ע"י הבנק ביום 24.1.17 , חרף ניסיונות לשכנע את הבנק לכבדם, הוא בגדר 'אירוע מיוחד' שבסמוך לאחריו התאבד המנוח, ויש למנות מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בינו לבין ההתאבדות.

איננו מקבלים טענה זו. אכן, המנוח היה במתח מתמשך אולם אירוע החזרת השיקים, לראשונה בחיי החשבון, מהווה אירוע שיא לדעתנו.

לנוכח כל האמור, שוכנענו כי יש מקום למינוי מומחה רפואי מתחום הפסיכיאטריה, לבחינת שאלת קיומו של קשר סיבתי בין אירוע החזרת השיקים על ידי הבנק לבין התאבדות המנוח.

לפנינו בקשה מטעם הנתבע למנות מומחה רפואי אחר או נוסף בתיק הנידון בו הגישה התובע (אלמנתו של המנוח, מר דוד מזרחי) תביעה לקיצבת תלויים.

עניין זה הוא בתחום סמכות המומחה ולשם כך מונה; המומחה לא קבע כי כל נכות נפשית קשורה להתאבדות אלא כי במקרה של המנוח מיתקיים קשר סיבתי של החמרה בשים לב לעברו הנפשי ולמכתב שהשאיר הקושר בין הפגיעה להתאבדות; המומחה אינו נעול בדעתו והתייחס לכל טענות הנתבע; באשר לטענה לפיה המומחה לא הפעיל שיקול דעת עצמאי כאשר הסתמך על החלטת הוועדה אשר קבעה למנוח אחוזי נכות זמניים, אכן נקבעו למנוח אחוזי נכות זמניים אולם לא מכיוון שלא היה זכאי לנכות צמיתה אלא בשל כך שנטל חייו בטרם הופיע לפני הוועדה המסכמת; בכל מקרה, נכות זמנית בשל קשיי היסתגלות יכולה להוביל לדכאון חריף.

...

בכל מקרה, לא מצאנו שמדובר בשאלות חיוניות לצורך הבהרת חוות דעת או למתן הכרעה בתיק.

עם זאת, מצאנו להפנות למומחה את שאלת הבהרה 2.2 בהחלטה מיום 29.10.2020 ולבקש ממנו שישיב עליה בשנית מאחר וכפי שצוין לעיל אנו סבורים כי תשובת המומחה לשאלה כללית ולקונית ויש מקום לקבל ממנו תשובה מפורטת בעניין זה. על כן השאלה עליה יתבקש המומחה להשיב היא כדלקמן: בתיק זה מונית ביום 7.7.2020 כמומחה מטעם בית הדין על מנת שתחווה דעתך בשאלה האם נוכח מכלול הנסיבות לרבות התשתית העובדתית וזאת כעולה מן המסמכים הרפואיים בעניינו של המנוח, יש קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה מיום 17.1.2013 לבין מצבו הנפשי של המנוח אשר הביא להתאבדותו ביום 6.3.2016.

לאחר שעיינו בחוות דעתך מיום 6.11.2020 אנו סבורים כי תשובתך לשאלת הבהרה 2.2.

הכרעה המסגרת הנורמאטיבית סעיף 131 לחוק הביטוח הלאומי קובע: "מבוטח שפגיעה בעבודה גרמה למותו, ישלם המוסד לתלויים בנפטר קצבה חודשית או מענק לפי סימן זה". סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי דן בהגדרות השונות המתייחסות למבוטח, ובין היתר קובע כך: "תאונת עבודה" - תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עסוקו במשלח ידו ועקב עסוקו במשלח ידו;"

לדידנו, בנסיבות העניין, ובשים לב לשהוי בו לוקה התביעה, יש קושי להגיע למסקנה לפיה בתקופה שבסמוך לאחר פיטוריו התובע סבל מפגיעה נפשית שהיא מעבר לתגובה הנורמלית בגין ארוע של פיטורים, וכי בסמוך לפיטוריו לקה בנפשו באופן שהוביל לכך שכשנה לאחר מכן הוא שם קץ לחייו.

...

[footnoteRef:2] [2: עדות עוזי אהרון עמ' 8 שורה 33 עד עמ' 9 שורה 4] על רקע האמור לעיל יש מקום לציין כי מר אופיר נחום, אשר בעדותו לפנינו הגדיר עצמו כחבר נפש של המנוח, כלל לא ידע כי התובע הועסק בעבודה משפטית ללא שכר במשרדו של עו"ד אהרון וכל שידע להעיד הוא שידוע לו שעו"ד אהרון הוא פוליטיקאי.

על רקע האמור נבהיר, כי אנו מקבלים את עדויותיהם של התובעת ושל חבריו של המנוח על כך שחשו בהתדרדרות במצבו הנפשי של המנוח במהלך השנה שלאחר פיטוריו, אך אנו מתקשים לקבל את הטענה של התובעת לפיה ההתדרדרות במצב הנפשי קרתה ביום בו המנוח שב הביתה עם הודעת הפיטורים מ"מעריב".

לנוכח האמור, ובשים לב לריחוק הזמנים בין אירוע הפיטורים לבין ההתאבדות, בהתאם להלכה הקיימת, למרבה הצער, לא ניתן להכיר בהתאבדות של המנוח כפגיעה בעבודה, ולפיכך התביעה נדחית.

(א) תמצית הרקע העובדתי זהו גלגולה השלישי בפנינו של תובענה להכרה במחלת סרטן כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה 1995 (להלן – "חוק הביטוח הלאומי) מכוח דוקטרינת המקרוטראומה. התובענה הוגשה על ידי אלמנתו של המנוח וילדיהם לשם הכרה בזכאותם לתשלום קצבת תלויים.

תילי תילים של הילכות מתייחסים לסוגיה זו ובהם גם מצבים בהם נטען כי התאבדותו של אדם נובעת מן העבודה והיא בבחינת "תאונת עבודה" .

במקרה דנן אינו מוצאת מקום להדרש לשאלה אם יש לתת למבחן האובייקטיבי משקל מהותי עצמאי, ואת ההכרעה בכך אותיר לעת מצוא.

...

(ג) פסק דינו של בית הדין האזורי לאחר קבלת חוות דעתו המשלימה של המומחה מטעם בית הדין, וכן סיכומי הצדדים, קבע בית הדין האזורי כי "פסק דינו של כבוד השופט אילן סופר (כתוארו אז) בעינו עומד והתביעה מתקבלת כך שאכן תתקיים הכרה במחלת התובע המנוח כמחלת מקצוע". את הכרעתו זו נימק כך: "בעקבות המידע וחזרתו של המומחה על קביעתו כי היתה החמרה קלה במצבו של התובע בשיעור של 20-25% לאור כך שהתובע לא אובחן בשלב מוקדם יותר, והאיחור בגילוי נבע כתוצאה מתנאי עבודתו (שימוש במסיכת פה ואף) וגילוי כזה היה מעלה את סיכויי הריפוי, הרי שחוות הדעת של המומחה מקבלת משנה תוקף אף לאחר החזרת התיק מבית הדין הארצי.

נוכח המסקנה אליה הגעתי שלפיה יש לדחות את הערעור מהטעם שלא בוססה ההשערה כי חל איחור באבחון עקב מסוך כתוצאה מתנאי העבודה, איני מוצאת מקום להידרש ולהביע עמדה בנוגע להיבטים נוספים אליהם התייחסה חברתי, השופטת אופק גנדלר, במסגרת חוות דעתה, משלא נדרש מיצוי הדיון והכרעה בהיבטים אלה לצורך הכרעה בערעור.

סוף דבר – אני מצטרפת לתוצאה שלפיה דין הערעור להתקבל ללא צו להוצאות, מהנימוקים המפורטים לעיל.

סוף דבר – הערעור מתקבל ללא צו להוצאות.