להלן השאלות שנשאל ותשובותיו מיום 23.2.2020:
האם נכון שלא מתואר בתיקה הרפואי של התובעת מימצאי קפוח נורולוגי? האם הדבר נכון – כיצד בכל זאת קבעת שהתובעת/עוברה בסכנה?
"נכון שלא מתואר בתיקה הרפואי של התובעת ממצא קפוח נורולוגי. לא על סמך קביעה זו המלצתי על שמירת הריון. רופא נורולוגי לא קובע שמירת הריון. הוא יכול להמליץ לרופא המטפל לבקש שמירת הריון, כפי שאכן עשה."
האם תסכים כי מדובר אך בקושי תיפקודי של התובעת ולא מצב המסכן את התובעת או את עוברה?
"אינני יודע האם הכוונה לקושי תיפקודי מכוונים למימצאי הבדיקה של הנוירלוג. נראה לי שכן. אי לכך צריכים במידה ורוצים להפנות שאלה זאת לנוירולוג ולא לי. "
בחוות דעתך ציינת, כי התובעת משתייכת ל-10% מהנשים שסובלות מכאבי גב חמורים – על בסיס איזו בדיקה קבעת קביעה זו?
"קבעתי זאת על בסיס ספרות מקצועית. מעבר לכך אציין כי בתאריך 29/11/18 התובעת הייתה בייעוץ אצל אורטופד אשר ציין את תלונותיה הקשות והמליץ על שמירת הריון. גם בתאריך 20/1/19 בבדיקה במרכז לרפואה יועצת בדימונה, מצוין כי סובלת מכאבים חזקים בגב התחתון ובאגן, מוגבלת מאוד וכאובה. מתקשה בפעילות כולל שינוי תנוחה."
באיזה אופן כאבי גב חמורים, כמו במצבה של התובעת לשיטתך, הם מצב המסכן את התובעת / עוברה?
"כאבי הגב החמורים הם לא לשיטתי, אלא מצויים בתעוד הרפואי. בזמן ההריון לא ניתן לבדל כאבי גב חמורים מפריצת דיסק. זאת אפשר לבצע רק אחרי סיום ההריון. לכן, מצבה של התובעת כפי שמצוין בחומר הרפואי יכול לסכן אותה. אי לכך, אני נשאר איתן בדעתי, כי תביעת התובעת לגימלת שמירת הריון, צריכה להיות מאושרת מיום 29/11/18 ועד הלידה – 4/2/19".
בהחלטה מיום 31.5.20 הופנו למומחה שאלות הבהרה נוספות.
טענות הצדדים בעירעור
המוסד טוען כי שגה בית הדין האיזורי פסק דינו משבעניינה של המשיבה לא היתקיימו התנאים הקבועים בחוק לזכאות לגימלת שמירת הריון ומשלא הוכח כי בתקופה שבמחלוקת מצבה הרפואי של המשיבה סיכן את המשיבה או את עוברה; קביעת המומחה בנוגע להיתכנות של פריצת דיסק היא קביעה החורגת מתחום מומחיותו של המומחה ובפרט שהאורתופדים המטפלים במשיבה לא העלו איבחנה שכזו ומשאין במסמכים הרפואיים שצורפו לתיק בית הדין כל איבחנה לפריצת דיסק או לאפשרות כזו; המומחה מחזיק בעמדה שגויה לפיה על המוסד לאשר באופן אוטומאטי כל תביעה לשמירת הריון המוגשת בצרוף המלצה מטעם רופא נשים של המבוטחת דבר המנוגד לנפסק על ידי בית הדין הארצי בענין הק[footnoteRef:1] ובענין ברוך[footnoteRef:2]; גם לדעת המומחה מדובר לכל היותר בסכנה פוטנציאלית ובודאי שלא מדובר בסכנה ממשית למשיבה או לעוברה ולא די בסכנה פוטנציאלית כדי לענות על התנאים לגימלה הקבועים החוק.
הכרעה
לאחר שעיינו בטענות הצדדים ובכלל החומר שבתיק מצאנו כי דין העירעור להיתקבל באופן חלקי, טעמינו לכך יפורטו להלן:
המסגרת המשפטית
סעיף 58 לחוק קובע שתי חלופות לשמירת הריון, וכך נקבע:
""שמירת היריון" – העדרות מעבודה בתקופת ההיריון המתחייבת בשל אחד מאלה:
(1) מצב רפואי הנובע מההיריון והמסכן את האשה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב;
(2) סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האשה בשל היותה בהיריון, או את עוברה, לפי אישור רפואי בכתב, ולא נמצאה לה עבודה חלופית מתאימה על ידי מעבידה.
...
הכרעה
לאחר שעיינו בטענות הצדדים ובכלל החומר שבתיק מצאנו כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי, טעמינו לכך יפורטו להלן:
המסגרת המשפטית
סעיף 58 לחוק קובע שתי חלופות לשמירת הריון, וכך נקבע:
""שמירת היריון" – היעדרות מעבודה בתקופת ההיריון המתחייבת בשל אחד מאלה:
(1) מצב רפואי הנובע מההיריון והמסכן את האישה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב;
(2) סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האישה בשל היותה בהיריון, או את עוברה, לפי אישור רפואי בכתב, ולא נמצאה לה עבודה חלופית מתאימה על ידי מעבידה.
בנסיבות אלה ולנוכח הקשיים בחוות הדעת מצאנו כי על יסוד חוות דעת המומחה לא ניתן לקבל את תביעת המשיבה לגמלה לתקופה שבמחלוקת.
מאידך איננו מקבלים את טענת המוסד כי לאור חוות הדעת יש לדחות את התביעה.
סוף דבר – הערעור מתקבל.
