בכתב ההגנה העלתה הנתבעת מספר טענות מקדמיות, כגון בדבר העידר סמכות מקומית בשל תניית שיפוט בהסכם בין הצדדים, ובדבר העידר יריבות, נוכח זאת שההתקשרות בין התובעים ובינה נערכה באמצעות "שדולת הגימלאים בחיפה".
לגופו של עניין טענה הנתבעת, כי פעלה בהתאם לתנאי החוזה בין הצדדים, ולפיו ביטול בתוך פחות מ - 90 יום לפני מועד היציאה לטיול מחייב את הרוכשים בדמי ביטול של 35% מהעלות.
אף התנאי השני, בדבר חוסר היכולת לצפות את הארוע המסכל, מיתקיים: בתיק חדל"ת (ת"א) 26076-02-20 עו"ד ישראל בכר- נאמן של עמודי שלמה אחים ידגרוב סחר בע"מ נ' מערכות נוחות (2007) בע"מ [8.7.2020] היתייחס כב' השופט חגי ברנר לפרשנות סעיף 18(א) לחוק החוזים (תרופות) בהקשר של פרוץ מגיפת הקורונה (שם נדונה סוגיית שכירות חנות):
"לעניננו, דומה כי הגם שניתן היה לצפות במועד כריתתו של חוזה השכירות את עצם התפרצותן האפשרית של מגפות כאלה ואחרות (שהרי מגפות קשות פרצו גם בעבר הרחוק ואפילו בעשורים האחרונים, למשל, מגפת הסארס בשנת 2002 ומגפת המרס בשנת 2012), הרי שקשה להלום שאדם בר דעת היה יכול או צריך לצפות את מלוא השלכותיה מרחיקות הילכת של מגפת הקורונה, בין השאר על הכלכלה וחיי המסחר, בישראל ובעולם כולו. עסקינן במגיפה שאין לה אח ורע במאה השנים האחרונות (לפחות מאז מגפת השפעת הספרדית שהפילה חללים רבים ברחבי העולם בין השנים 1918- 1920). משכך, בכל הנוגע לתנאי של העידר צפיית הנסיבות המסכלות בעת כריתת החוזה, דומה שהוא בהחלט מיתקיים בכל הנוגע למגיפת הקורונה".
אשר לתנאי השלישי - חוסר יכולתה של הנתבעת למנוע את ההפרה - אף הוא מיתקיים, זאת לאור ביטול הטיסות לארץ וממנה, אשר מנע בפועל את צאתם של התובעים, כמו שאר הנוסעים, לחו"ל.
סעיף 18(ב) לחוק החוזים (תרופות) מקנה לבית המשפט שיקול דעת האם להורות על השבה הדדית במקרה של ביטול החוזה בשל סיכול, האם להורות על פיצוי הצד שניפגע (מקיים החוזה) מאת הצד שהפר אותו ובאיזה שיעור, והכל משיקולים של צדק.
מהו שיעור הנזק שניגרם לנתבעת עקב הביטול, ואשר אותו היא מבקשת לחלק בינה ובין התובעים? הגם שניתנה לה היזדמנות להביא ראיות בדבר שיעור הסכומים ששילמה לחברת השיט הגרמנית ובדבר עלות הטיסות, היא לא עשתה כן; עם זאת אישרה, כי לא חוייבה על ידי חברת "אל על" בעלות כרטיסי הטיסה.
בקביעת חלוקה זו לקחתי בחשבון את השיקולים הבאים: העובדה שהנתבעת היא זו שביטלה את הטיול, ולא חברת השיט הגרמנית, זאת בנגוד לנטען על ידי הנתבעת בכתב ההגנה (זו ביטלה את ההפלגות ביוזמתה רק ביום 5.6.2020, כפי שעולה מהדוא"ל שצורף כנספח ג' לכתב ההגנה); המנעותה של הנתבעת מלהציג נתונים בדוקים ורלוונטים לגבי הסכומים ששילמה לחברת השיט הגרמנית לטענתה ולגבי המשא ומתן שניהלה, ולכל הפחות צריכה היתה לנהל מולה בנסיון לקבל בחזרה סכומים אלו, ולו חלקית; העובדה שמבין שני הצדדים, היא והתובעים, לה הכוח הרב יותר לפעול אל מול חברת השיט הגרמנית, בהיותה לקוח גדול וחשוב ולאור הקשר הישיר בין החברות; נסיונה להעביר את האחריות לביטול אל כתפי התובעים, בטענה כי מדובר בבטול המחייב בדמי ביטול, הגם שדמי הביטול חלים רק במקרה שהרוכשים הם אלו שמבטלים את הטיול, מה שלא ארע כאן.
...
אשר לעלות השיט עצמו, אשר לעניין גובהה לא הביאה, כאמור, ראיות, לא שוכנעתי כי הנתבעת נקטה את כל הצעדים המתבקשים על מנת לקבל ולו חלק מעלות זו בחזרה.
לא שוכנעתי, איפוא, כי אכן נעשה מאמץ רציני מצד הנתבעת לקבל מידי חברת השיט את מלוא העלות ששולמה לה. לא זו אף זו: חברת השיט סירבה להשיב לנתבעת את הכספים משום שהנתבעת היתה זו שביטלה את הטיול; לא הובהר האם בסופו של דבר יצא הטיול אל הפועל, כאשר יש להניח שלאור התרחבות והתפשטות המשבר, הוא בוטל למעשה, כך שהנזק שנגרם לחברת השיט הגרמנית היה אמור להיות נמוך יותר מאשר העריכה בראשיתו של המשבר, שכן לא נשאה בעלויות קיום השיט בפועל.
סוף דבר
אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים, יחד ולחוד, סך של 3,817 ₪.
