להלן מטענות הצדדים בדיון הראשון לבירור תביעת הגירושין, דיון מיום ה' טבת תשפ"א (20/12/2020):
"האישה: 4 חודשים פרודים, אני עזבתי אחרי הוא השליך חפץ וחששתי לחיי ולחיי ילדי, גרה בצ' בדירה שכורה, הכרתי את בעלי בזהות בדויה, כשהיה נשוי, היתחזה לצעיר רוק איש 'מוסד', יש ביננו 13 שנה, אחרי חודשים של התכתבות ניפגשנו וגם אז הוא לא סיפר לי את כל האמת, רק לאחרונה גיליתי שהוא היה נשוי בפועל ואפילו לא פרוד, הסכמתי להתחתן איתו כי הציג את עצמו כקורבן, אני כואבת כאב של אחרים וזו הטעות הגדולה בחיי, 6 השנים היו קשות, הוא לא לוקח אחריות על כלום, הוא כל הזמן בתוך מסך, לא היו ביננו כימעט יחסי אישות, היום אני מבינה שהוא מנסה למצוא כל הזמן את האישה הבאה, הוא חולה וצריך כל הזמן את הריגוש הבא, לא יכול להשאר בשגרה, ניסיתי לדבר אתו שנים, אם לא הייתי עומדת לפניכם היום הוא היה מגיע ומבקש להתגרש כי הוא מצא מישהי אחרת.
האיש: התחתנו לפני 6 שנים, קודם הייתי נשוי פעמים והיו לי 3 ילדים, אישתי הכירה את כל הסיפורים של הנישואים הקודמים שלי, יצאנו חצי שנה, ידעה שאני פרוד והסכימה לצאת אתי, היא ליוותה אותי בהליכי הגירושין, גרנו יחד חצי שנה לפני הנישואין כדי להבין את המורכבות, כשהתחתנו הייתה ביננו אהבה גדולה ותקשורת, מצאתי את האהבה האמיתית, חודש לפני הפרידה היא כותבת שלא הייתה בוחרת שותף אחר, וכך כותבים גם בני המשפחה שלה.
...
בית הדין: יש הסכמה שהדברים מיוחסים אליו? ראית את הדפים שהוצגו?
האיש: כן.
בית הדין: זו תמונה שלך?
האיש: כן, אני כותב שהיו לי נישואין טובים ויום אחד במכת גרזן היא גמרה אותי, חודשים לפני תביעת הגירושין היא כתבה לי שאני מושלם, רגעים לפני שהיא בגדה בי, וכשגיליתי שהיא מנהלת רומן עולמי קרס, הקמתי משפחה פעם שלישית ונשארתי לבד חודשים, עם טיפול וכדורים פסיכיאטריים, הגעתי למצב שהייתי צריך לפגוש אנשים, קבוצות דתיות לא מקבלות פרודים והייתי צריך לשקר, העליתי תמונות כדי שהיא תקנא ותחזור אלי, אני מוכן לעשות הכל לשם כך, העולם שלי נהרס, כל יום אני מחליט מחדש לא להתאבד, רק רציתי להיות עם אנשים ולדבר איתם, עילת הגירושין היא הבגידה שלה.
בנסיבות אלו עולה השאלה, כשאין הסכמה מצד האשה לתנאי הבעל, האם הבעל רשאי לטעון שאינו מחויב בגירושין בהסתמך על תשובת מהרשד"ם חלק אה"ע סי' מא.
בתשובתו כתב מהרשד"ם:
"ואמרתי אני בלבי שאין ספק שאפילו שאותם שאמרו חכמים במשנה בפרק המדיר ואלו שכופין מוכה שחין כו', שלא אמרו שכופין אותו לגרש אלא אם אינו רוצה לגרש כלל אבל אם ירצה לגרש אלא שרוצה להטיל אי זה תנאי בגט בזה ודאי לא אמרו שכופין לגרש בלא תנאי, ומי שיכוף בדרך זה כמעט הייתי אומר שחזר ונפל במכשול הכפיה. אלא שעד עתה לא מצאתי מקום להתלות ובחפשי בדין התנאי מצאתי בב"י אבן העזר סי' קמ"ג לשון אחד נראה לי להעתיקו הנה כי נראה לע"ד מסכים לדברי ולא לבד אני אומר שמה שאמרתי הוא על צד היותר טוב, אלא שהוא דין או קרוב לדין כמו שאבאר בס"ד. וז"ל מצאתי בס"ה דינים שכתב בסוף ספר חזה התנופה אעפ"י שנותן גט לאשתו על מנת שלא תלכי לבית אביך שהגט כשר והתנאי קיים, אין לשום אדם שישתדל בגט שיתן בתנאי כזה, כי אין ספק שלא יתקיים התנאי הזה שאי אפשר שתעמוד על נפשה מלכת לבית אביה ונמצא גט בטל ובניה ממזרים למפרע. אם המגרש הזה מאלו שכופין לגרש ולא רצה לגרש רק בתנאי זה אין שומעין לו וכופין לגרש בלא תנאי זה עכ"ל. ראיתי וישמח לבי שהרי כל מעיין יראה שקל להבין מתוך זה הלשון שנתבררה כונתו שהנה כתב שני פעמים מלת זה והיה ראוי שיאמר רק בתנאי ותו לא אלא ודאי דוקא תנאי זה שכמעט נמנע להתקיים הוא דקאמר שכופין לגרש בלא זה הא תנאי אחר שנקל לקיים אין ספק שהכופה לגרש בלא תנאי מרבה ממזרים לדידן דקי"ל דאין כופין אפילו במאיס עלי, וה"ה והוא הטעם לדידן דקי"ל דאין כופין לחלוץ דלא כפינן ליה אם ירצה לחלוץ כאשר יהיה בטוח שלא תנשא יבמתו זאת לאותו פלוני. וא"כ הנראה לע"ד שאין ראוי לכופו, אפילו להתרחק ממנו כנז"ל אם ירצה לחלוץ ע"ד הנזכרת. בוחן לבות וכליות יודע כי דברים אלו אצלי כנתינתן מסיני אין בהם נפתל ועקש כפי מה שהשיגה ידי בראשונה ובאחרונה".
הרי שמהרשד"ם קבע, שלא ניתן לכוף את הבעל או את היבם, ולא לנקוט בהרחקות דר"ת, אלא אם מתנה תנאי "שכמעט נמנע להתקיים", אך לא כשמתנה "תנאי אחר שנקל לקיים".
עיין במש"כ בספר עטרת דבורה ח"ב סי' צ"א בבירור שיטת מהרשד"ם, והבאנו דעת החולקים.
וכמו כן חלילה מהריק"ש טעה כשדחה את מהרשד"ם על יסוד תשובת הרשב"א, וכן רבינו בצלאל אשכנזי חלילה טעה, כשכתב: "ויגרשנה בגט גמור בלא שום תנאי". וכן חלילה טעה מהרש"ם שקבע שמהרשב"א מוכח דלא כמהרשד"ם.
אין כל יסוד לדברים אלו, הכול על מנת להגיע למסקנה השגויה שאין חולק על שיטת מהרשד"ם. אלא הדבר פשוט שדברי הרשב"א תואמים לשיטת הרשב"ש הנזכרת, אלא שהרשב"א לא הוציא מסקנה זו מסברא בלבד, כדרכו של הרשב"ש, אלא העלה כן מההוכחה שאינו יכול להתנות שלא תינשא למי שהגון לה, וכיוון שכן, בהכרח שקיימת הלכה המונעת מהמחויב בגירושין להתנות תנאי, שאם לא, מדוע לא יוכל להתנות גם את התנאי שלא תינשא להגון לה. זאת מאחר שהרשב"א לא מצא לנכון ששאלת העיגון משליכה על הזכות העקרונית להתנות תנאי, אלא שזו שאלה עקרונית בבעל המחויב בגירושין האם רשאי להתנות.
כיוון שכן אין מקום שבית הדין יברר את שאלת חובת התשלום הנזכרת כששני הצדדים קיבלו עליהם את סמכות ופסיקת ביהמ"ש.
מסקנה:
בהתאם לכל האמור בנידון דנן יש לפסוק שהבעל מחויב בגירושין לאחר שאשתו נאסרה עליו, ואינו רשאי להציב תנאי להסכמתו לתת גט.
הרב אוריאל לביא, אב"ד
הנני מסכים עם מסקנת אב"ד שבמקום שנפסק חיוב או כפייה על הגט הבעל אינו יכול להתנות שהאשה תוותר לו על כספים המגיעים לה כדין.
אולם למרות המקורות שהוזכרו שהבעל אינו יכול להתנות על הגט, עדין מצאנו בכמה פד"רים שהזכירו את המהרשד"ם כדעה שיש לחשוש לה בגלל חומרא דאשת איש וחשש גט מעושה, ולכן עלינו לנסות להבין את דברי המהרשד"ם הקדושים, מה כוונתו? וכיצד הגיע למסקנה מרחיקת לכת כ"כ? ובמיוחד שהמהרשד"ם אומר שהסיק כן מסברת לבו, ורק אחר כך הוסיף ששמח למצוא סימוכין לחידושו מספר חזה התנופה.
והמהרשד"ם שאב מהלכה זו חיזוק לחידושו שאם יש חשש שהגט יגרום לעוולה, ביה"ד נמנע מלפסוק חיוב או כפיה, וממילא הבעל רשאי להתנות את הגט שלא יביא לידי עוולה זו.
לסיכום, נלע"ד שהמהרשד"ם דיבר על תנאי שבא למנוע עוולה ומעשה של נבלה, שאז ביה"ד אינו כופה על הגט, וגם זה בתנאי שהתנאי הוא כזה שהאשה תוכל לקיימו, שאם לא כן אנו נופלים בחשש חמור יותר שתעבור על התנאי והגט יתבטל, כפי שנאמר בחזה התנופה.
