במסגרת אותה תובענה (ת.א. (י-ם) 2352/02 סונול ירושלים בע"מ נ' מינבר הנדסה אזרחית בע"מ, קבוצת י.א. בן עמי בע"מ ואילן בן עמי) ניתן כנגד החייב פסק-דין חלקי ביום 30.1.05, המחייבו לשלם לתובעת סכום של 184,510 ₪, ולאחר שמיעת הראיות ניתן פסק-דין משלים, ביום 26.6.06, המחייבו לשלם לתובעת סכום של 1,617,776 ₪.
לנתבע ניתנה זכות לשימוש "לא למגורים" [כך נרשם בכתב יד, אף שיתכן שכוונת הצדדים היתה אחרת – ר.ו.] לעשר שנים ביחידה שבקומת הקרקע בבית או זכות שימוש בדירה "עפ"י שיקול דעתה הבלעדי של האשה".
על אף שהבית והדירה עברו לרשות האישה התחייב הנתבע "לשאת בכל תשלומי הארנונה לשתי הדירות, גם לאחר הגירושין ומתן הגט" (הסדרים אלה כלולים כולם בסעיף 8 להסכם, על שלל סעיפי המשנה אשר לו).
שעה שההסכם נקרא על רקע המצוקה הכלכלית אליה נקלע הנתבע בשל כשלון עסקיו, והחובות העצומים שצבר בגינם, מתחזקת המסקנה כי מטרתו של ההסכם לא נועדה אלא להבריח את נכסי הנתבע מנושיו.
בכמה עשרות אלפי שקלים אני מניח" (עמ' 84 לפרוטוקול, שורות 11-14; לאחר מכן ניסה הנתבעת לשוב בו ולטעון כי הסכום שולם על ידי אחיו, אולם טענה זו הועלתה בשלב מאוחר, לאחר תשובה ברורה מצדו, והיא אף עומדת לכאורה בנגוד למסמכים שהוצגו).
...
לפיכך יש להעתר לבקשת התובעת ולהצהיר כי מחצית מהזכויות ברכב מוקנות לחייב.
סוף דבר 45.
לנוכח כל האמור לעיל, ולאחר שהגעתי לכלל מסקנה לפיה הקביעות בהסכם הגירושין בנוגע להעברת הרכוש לידי הנתבעת 2 נעשו למראית עין והן בטלות, ניתן בזה סעד הצהרתי הקובע כי החייב (הנתבע 1) הוא הבעלים של מחצית מהזכויות בדירה שברחוב רחמילביץ 34/9 בירושלים, וכן הבעלים של מחצית מהזכויות במגרש ובבית שברחוב בר און 16 בירושלים ושל מחצית מהזכויות בג'יפ מיצובישי פג'ארו מ.ר. 5968823.
