אשר לשאלת העילות והנימוקים:
בנגוד לטענתה של המערערת כתב התביעה כלל גם כלל עילות ונימוקים הן לרצון לגירושין והן לכל פרט מהתביעות האחרות, אפשר לטעון שהמשיב לא צדק בטענותיו, אך אי אפשר להיתכחש לעובדות הברורות: המשיב פירט בדיוק מדוע רוצה הוא להתגרש; פירט בדיוק איזה חלקים מהרכוש המשותף מבקש הוא לחלוק בחלוקה שויונית ולגבי חלקם אף מדוע (אף שאין בכך צורך שכן החלוקה השוויונית היא בררת המחדל), ומדוע בחלקים אחרים הוא מבקש חלוקה שאינה שויונית; מדוע לדעתו צריכה משמורת הילדים להיות בידיו ומדוע לשיטתו אין לקבוע הסדרי שהות שלהם עם המערערת; מדוע יש לקבוע כי פטור הוא ממזונות.
בהחלטה נסקר הרקע העובדתי והמשפטי בקצרה ולגופו של עניין הסמכות נקבע בה כי תביעת הגירושין שהגיש המשיב בכ"ג בסיוון (22.6) הייתה תביעה כנה שהוגשה כדין, כי נכרכו בה בפירוש עינייני הרכוש, המזונות והילדים – משמורתם והסדרי השהות, וכי משום כך ולעניין החזקתם של הילדים אף משום היותה עניין הכרוך לפי עצם טיבו וטבעו בתביעת הגירושין, לא יכולה להיות מחלוקת כי נושא זה נכרך כדין לתביעה.
...
מכל מקום בית דין קמא נתן החלטה, למחרת הגשת כתב התביעה האמור והבקשה לקבוע את סמכותו, ובה כתב: "בית הדין מבהיר: עם פתיחת התיק בית הדין קונה סמכות."
בפתח דברינו הערנו כי יש מהחלטות בית דין קמא שלטעמנו לוקים בחוסר בהירות מספקת, שהיוו אולי כר נוח להצמחת הטענות נגד סמכותו.
זו בעצם קביעתו של בית הדין קמא, שסבורים אנו כי צודקת היא, טענות המערערת אין בהן כדי לערערה ולו במקצת, וכפי שייאמר עוד להלן כשנבחן את אותן טענות, על כן אנו סומכים את ידינו עליה, ומשום כך כפי שאמרנו כבר בראשית דברינו דינו של הערעור להידחות.
אכן אין אנו קובעים בוודאות כי כך היה, ולא מן הנמנע כי ניהלה המערערת משא־ומתן בתום־לב, אך אפשרות זו ודאי קיימת וסבירה עשרת־מונים יותר מהאפשרות ההפוכה הנטענת כי הגשת תביעתו של המשיב לקתה בחוסר תום־לב.
לאור האמור פוסק בית הדין:
(א) תביעתו של המשיב הוגשה לבית הדין הרבני האזורי במועד, תביעת גירושין כרוכה כדת וכדין; כל האינדיקציות ללא יוצא מן הכלל מעידות כי הן התביעה עצמה והן הכריכה היו כנות; הכריכה נעשתה כדין; המשיב פעל בתום־לב ובגלוי והודיע על הגשת תביעתו למערערת, ומשכך אין כל יסוד לטענה כי הגשתה בכלל או במקביל לניהול משא־ומתן בפרט לקתה בחוסר כנות או בחוסר תום־לב שיש בהם כדי לאיין את התביעה או לפגום בכריכה; משגים של בית הדין קמא או של מזכירות בית הדין, גם אם היו, או פרטים נוספים בהחלטתו של בית דין קמא שייתכן שאפשר להשיג עליהם – אף כי גם בנוגע אליהם לא ודאי הוא כי יהיה הצדק עם אותה השגה, אלא שפטורים אנו מלהכריע בכך – אינם כאלה הנוגעים לעילות שבשלהן יש לקבוע את כל האמור לעיל ולהסיק כי הסמכות נתונה לבית הדין.
אולם לפנים משורת הדין, ובין השאר משום שמצאנו מכל מקום ליקויים מסוימים בהתנהלות בתיק בבית דין קמא, ליקויים שאף אם אינם בעבודה המשפטית אלא בפן המנהלי שבאחריות המזכירות – אפשר שתרמו לסברתה המוטעית של המערערת כי יש בסיס כלשהו לערעורה, וכך גם נוכח חוסר הבהירות שבהחלטה מיום כ"ב בסיוון (21.6) ובאמירה לגביה בהחלטה מאוחרת, שאף הם – אפשר שתרמו לכך, החלטנו שלא לנהוג כך ולא להשית על המערערת את ההוצאות.
