תביעת גירושין ואחר כך תבע שלום בית

בהסכם מיום 7.3.2017, שפניו היו להליך בבית-הדין הרבני, נטל על עצמו עורך-הדין לייצג את התובע לפנֵיה של אותה ערכאה, תחילה בהליך ליישוב סיכסוך בין בני-זוג ובכל הליך ביניים נוסף; ואחר כך בתביעת-גירושין, הכורכת עניני-מזונות ומשמורת.

באחת הפרשות, שבהן נטען לרשלנות באי-הגשתו של ערעור היטיבה, בכל הכבוד, למצות תובנה זו כבוד השופטת יעל בלכר: "על התובע מוטל הנטל להוכיח את ניזקו ואת הקשר הסיבתי שבין ההפרה או ההתרשלות לבין הנזק שהוכח. בפנֵי התובע בתביעה שלפניי ניצב קושי אנהרנטי. עליו להוכיח במידה הדרושה במשפט האזרחי (עודף הסתברויות) כי אילו הוגש ערעור היה העירעור מתקבל, באופן שפסק הדין היה מבוטל והתביעה כנגדו הייתה נדחית. זוהי דרישה, שלמעט מקרים נדירים, לא ניתן לעמוד בה. קשה ביותר להוכיח שהסכוי לזכיה בעירעור היה מתממש בפועל, בשיעור של למעלה מ-50%. קשה לדעת מה תהא תוצאתו של דיון משפטי. הדבר תלוי במכלול של גורמים, לרבות בדרך ניהול התיק ע'י ב[אי-כוחם של] הצדדים ועל ידי בית המשפט ובקביעות שיפוטיות, שיש קושי של ממש להוכיחן ברמת ודאות של מעל 50%" (ת"א (שלום ראשון לציון) 34924-11-09 בוני נ' עו"ד גבאי, בפיסקה 39 לפסק-דינה (פורסם במאגרים, 5.12.2012).

...

מַהם אלה, אם לא ביטול חוזה מחמת טענה להפרתו (התרשלות בקיום-החובה החוזית לייצוג הולם) ועתירה לסעד של השבה? מן הטעם הזה, אפילו שהמלה "הפרה" לא באה מפורשות ואפילו שפרשת-התביעה השליכה את כל יהבה על העוולה בנזיקין (אינני מקבל את האמור בפסקה האחרונה לסיכומי-התשובה וביקשה לצייר תמונה שונה), לא מצאתי צודק ונכון להוציא את התובע וידיו על ראשו.

סבורני כי יש מקום להסתפק בזאת, בייחוד לאור ההיעדר המובהק של יחס הולם בין הסכום שנתבע בגין נזק, שהוא ממוני, לבין התביעה לנזק שאינו כזה.

התוצאה התביעה מתקבלת באורח חלקי בלבד, במובן זה שעל הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לידיו של התובע סך של 20 אלף ש"ח – החזר חלקי של שכר-הטרחה ששולם; ועוד סך, כולל מע"מ, של 4,500 ש"ח לשכר-טרחה של עורך-דין.

תשובת האשה לטענות אלו: " אכן הוכח שחיי הנישואין היו חיים לא פשוטים במובנים רבים, אולם בני הזוג מצאו את השביל הנכון, לחיים של רוגע וכפי שנוכח לראות בית הדין הנכבד, לא דיברו אלה באלה סרה, לא בטונים גבוהים ולא השמיצו זא"ז, כי אם היו ביניהם יחסים של כבוד, של שקט, תאום והרמוניה ככל שניתן בנסיבות המיוחדות, שלא נולדו להם ילדים ושלא הצליחו לקיים יחסי אישות מלאים, חרף הטיפולים שלקחו. מבחינה זו, כשם שהיה ביניהם שלום בית, יכולים היו להשכין שלום, רק שהבעל בסופו של יום סרב ותעתע באישה בהגישו תביעה לגירושין, חזר בו לתביעה לשלום בית ואחר כך חזר ותבע להתגרש, גירושים שלא בהכרח היו צריכים לקרות. בנסיבות בהן היתעקש האיש להתגרש מהאישה, ובהן לא הוכיח כי האישה הפסידה את כתובתה, אין כל מנוס שייתן לה כתובתה, בד בבד גירושיה". מתשובה זו מוכח כי אין חולק על כך שבני הזוג לא חיו כזוג נשוי ולא היתקיימו ביניהם יחסי אישות.

...

איני מקבל את טענות הבעל להחזר הכספים ששילם כמזונות אשה בשל העובדה שהוא זה שהסכים לנסות הליך של שיקום הנישואים, ועל כן אין ספק שבזמן הזה זכאית האשה למזונותיה.

על כן נראה כי יש להפעיל גם במקרה בו אנו דנים את הסדר האיזון, שהרי כשבני הזוג שלפנינו נישאו בוודאי רקמו חלום משותף של חיי זוגיות ומשפחה איתנים ותקינים ולא ידעו את אשר יבוא עליהם, וממילא כיון שלא חתמו על הסכם ממון אחר יש לראותם כאילו הסכימו בשעה שנישאו להסדר האמור בחוק.

דיין ג סוף דבר: מזונות אשה: האשה אינה נדרשת להשיב את המזונות.

" * "הוא אכל לי את הלב, "הרסת לי את הבית והרסת לי את הבית." * "הוא קמצן. אמרתי לו שנקנה שם בברצלונה בחצי מחיר. הלכנו להר שם, אני בד"כ הולכת יותר מהר ממנו. הוא כל הזמן קללות מצידו, מקלל אותי ואת אימא שלי (אנסו אותה בגיל צעיר ונולדה לה ילדה מחוץ לנישואין, האנס היה מנהל בי"ס אליאנס בפרס. אימא שלי התחתנה עם עוור, מלאך, צדיק, אבא שלי). ועל זה היה משפיל אותי?! כל הזמן היה אומר לי בת מאשפתות. למה? כי ההורים לא היה להם כסף?! ולגבי ברצלונה, הוא לא שומע טוב כ"כ. בחיים לא צעקתי עליו ולא קיללתי אותו. יום אחד היינו בהר, הוא הולך לפניי, ואני קוראת לו "[פלוני]" והוא לא שמע אותי בפעם הראשונה, ואח"כ צעקתי לו "[פלוני]", ואז הוא אמר לי: "את מטומטמת?! מה את צועקת?!" * "ביה"ד: את לא מוכנה לשלום בית?

] היו בחמש השנים שני וויכוחים בגלל טענה של קנאה, ואחרי המקרה הזה באתי להם בהצעה לקרוא ספרים אלה.

הנידון ההלכתי לא לרחק ולא לקרב – אי כפיית הבעל לגירושין ואי כפיית האישה לשלום בית בשו"ת הרשב"א (ח"ז סי' תיד) כתב וז"ל: "אבל האומרת מאיס עלי בית דין מבקשים ממנה שתהא נותנת דעתה עליו ותתפייס לו ואם לא רצתה מפני שלבה אונסה שלא תתפייס לו אין מכריחין אותה לעמוד אצלו לשמשו ואין מכריזין עליה כלל אבל ממתינין לה י"ב חדש [...] ואם רצה מוציא אותה בגט לאחר י"ב חדש [...] ולעולם אין כופין את הבעל לגרש אלא רצה לגרש יגרש ואם לא רצה לא יגרש ואף על פי שלא כתב כן הר"ם במז"ל, זהו דין האומרת מאיס עלי." ובשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (ח"ד דפוס פראג סימן תתקמו) כתב וז"ל: "גם תודיעני דין זה על [פלוני] שטען על אישתו היא יצאה מביתי בשלום בלא קטטה ובלא שום דבר מחלוקת ולא ידעתי מה היה לה או מי יעץ לה שאינה רוצה [לשוב] אלי עוד ועכשיו אני תובע אותה שתחזור לביתי לעשות לי כל דבר שאישה עושה לבעלה בין מלאכה בין שאר ענינים וגם אני מזומן לשאר כסות ועונה ואפטרופוס שלה השיב הוא הכה אותה כמה פעמים ואפי' בימי נדותה וכל כך עשה לה צער ובזיון עד שסוף דבר היא אומרת מאיס עלי. והבעל משיב ח"ו לא נגעתי בה בימי נדותה אפילו באצבע הקטנה, רק מעצמה הלכה לבית אמה וילדה שם והשתא דאתי לידי הודיעני גם המורד באישתו ונתן ממונו לאחרים כדי להפקיע ממנה את כתובתה וכל מיני חילוקים דמורד ומורדת והיכא שיש לה בנים ועתה מורינו אל תניח מלברר לנו היטב ושלום מאיר ב"ר ברוך.

...

הנדון ההלכתי לא לרחק ולא לקרב – אי כפיית הבעל לגירושין ואי כפיית האשה לשלום בית בשו"ת הרשב"א (ח"ז סי' תיד) כתב וז"ל: "אבל האומרת מאיס עלי בית דין מבקשים ממנה שתהא נותנת דעתה עליו ותתפייס לו ואם לא רצתה מפני שלבה אונסה שלא תתפייס לו אין מכריחין אותה לעמוד אצלו לשמשו ואין מכריזין עליה כלל אבל ממתינין לה י"ב חדש [...] ואם רצה מוציא אותה בגט לאחר י"ב חדש [...] ולעולם אין כופין את הבעל לגרש אלא רצה לגרש יגרש ואם לא רצה לא יגרש ואף על פי שלא כתב כן הר"ם במז"ל, זהו דין האומרת מאיס עלי." ובשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (ח"ד דפוס פראג סימן תתקמו) כתב וז"ל: "גם תודיעני דין זה על [פלוני] שטען על אשתו היא יצאה מביתי בשלום בלא קטטה ובלא שום דבר מחלוקת ולא ידעתי מה היה לה או מי יעץ לה שאינה רוצה [לשוב] אלי עוד ועכשיו אני תובע אותה שתחזור לביתי לעשות לי כל דבר שאשה עושה לבעלה בין מלאכה בין שאר ענינים וגם אני מזומן לשאר כסות ועונה ואפטרופוס שלה השיב הוא הכה אותה כמה פעמים ואפי' בימי נדותה וכל כך עשה לה צער ובזיון עד שסוף דבר היא אומרת מאיס עלי. והבעל משיב ח"ו לא נגעתי בה בימי נדותה אפילו באצבע הקטנה, רק מעצמה הלכה לבית אמה וילדה שם והשתא דאתי לידי הודיעני גם המורד באשתו ונתן ממונו לאחרים כדי להפקיע ממנה את כתובתה וכל מיני חילוקים דמורד ומורדת והיכא שיש לה בנים ועתה מורינו אל תניח מלברר לנו היטב ושלום מאיר ב"ר ברוך.

מקרה דנן אינו עוסק במורדת זו ולפיכך תביעת שלום הבית נדחית.

נפסק תביעת שלום הבית נדחית.

בתחילה תבעה שלום-בית ואח"כ משכה את תביעתה ושוב חידשה את תביעתה לשלום-בית ונתקיים דיון ארוך ושוב משכה את תביעתה לשלום-בית ואח"כ על סמך אותן טענות תבעה גירושין.

ואמנם גם הבעל לא טמן ידו בצלחת ואחר שהגיש תביעה לגירושין ודנו בתביעתו גם הוא משך את תביעתו.

...

ב] אלא שהאישה דורשת את כתובתה ובנידון דידן בסופו של דבר האישה היא שתבעה גירושין ולכאורה לא מגיעה לה כתובתה.

רביעית – מאיסות גמורה של האישה בבעלה בשל מעשיו: אחר עזיבת הבעל את הבית מצאה האישה במחשב חומר פדופילי ובשל כך פנתה האישה למשטרת ישראל וזו פתחה בחקירה נגד הבעל ובסופו של דבר האישה המליצה לפרקליטות להגיש כתב אישום נגד הבעל.

מסקנה דדינא: א] הבעל חייב במתן גט לאשתו.

האשה הגישה לבית הדין תביעה לשלום בית ביום .

לדבריה היו יחסים מלאים והיא הרגישה חדירה מלאה, וכמו כן הכחישה האשה את טענות האיש בנוגע לריח רע. הבעל עזב את האשה לאחר מספר חודשים, האשה קראה לאיש לחזור לשלו"ב והבעל סרב ותבע גירושין.

וגומר, הוא הכנסת האבר כולו, אבל הכנסת מקצת העטרה הרי הוא כמי שבא דרך איברין אבל כל ביאה אחרת נקראת ביאה דרך איברים ולא מחילים לא קידושין, לא נישואין, ולא חייבים על ביאות אלו מלקות, כריתות או מיתות בית דין, ואינן אוסרות לכהונה, ועיין מה שכתב הגריש"א (קובץ תשובות ח"א סימן קנ"ב, שבילי הרפואה חלק ב') לעניין מי שנולד ללא סימני זכר או נקיבה והאשכים שלו היו בתוך שיפולי המעיים שעשו לו כעין נרתיק, וז"ל: "ומעתה בנ"ד שנולד בלא אברי נקבות ללא מקום כמוה, ללא רחם וללא שחלות ושפולי הכרס, כאיש, ולא כאישה ואף דגם גיד אין לו, אבל נימצאו אצלו ביצים בתוך חלל הבטן, ואחרי שקבל הורמונים גרם לצורה נשית וגידלו שדיים, הרי הבא עליו שלא כדרכו לכל הפחות בספק כרת קאי.

ונראה ברור, שכוונת הריטב"א שגם אם מסר לה כסף קידושין והכניסה לחופה ואח"כ טוען שלא ידע שאין לה קידושין או חופה כלל אפילו מידרבנן, אפילו הכי אינו נאמן וחייב בתשלום הכתובה, שאילו כתב לה כתובה ולא קידשה או כנסה לחופה, מהיכי תיתי יהיה נאמן לטעון שלא ידע שאין לה קידושין ונישואין, שהרי מעשיו מוכיחים אין בה קידושין.

...

עכ"פ נראה ברור, דיש ללמוד להלכה למעשה מכל האמור לעיל ומחייבי כריתות ואיילונית שלא ידע מהן, דהוא הדין בכל מקום שלא חלו הנישואין, דלא אמרינן שיש כאן מקח טעות וחיובו בתוספת כתובה לא חל, אלא על אף שאין חלים הקידושין וזה אף נישואי עבירה לאשה, יש לה תוספת כתובה בכתב לה. ביה"ד רואה בחומרה רבה, את דברי ב"כ האיש במהלך הדיון ואת ביטואיו כלפי האשה, אשה כשירה בישראל, ויש מקום גדול להטיל עליו הוצאות, כפי אשר התרה בו ביה"ד במהלך הדיון.

סוף דבר, אני מצטרף לחברי לחייב את האיש במלוא הכתובה.

סוף דבר: דין האשה כדין שאר הנשים, האשה הינה בת נישואין ויכולה להינשא לכל גבר דיתיצבייין (לכל אדם שתרצה להינשא), ואין בדבר שום חשש כלל.