תביעת בעלי מניות בחברת קוסמטיקה בגין מחלוקות תאגידיות ועוולות נזיקיות

לאחר הגשת סיכומי התשובה הוגשה בקשת המשיבים לצרוף פסק דינו של בית המשפט המחוזי, כבוד השופטת צ'רניאק, בע"ר (ת"א) 34510-09-15, מיום 25.1.16, במסגרתו היתקבל ערעור על החלטת כבוד השופטת פלינר בת.א. (ת"א) 30008-10-13 פרמייר ים המלח מעבדות קוסמטיקה בע"מ נ' amazon.com.inc ׁ19.3.15ׂ (להלן: "עניין פרמייר").

במסגרת החלטתה בטענת ההתיישנות, קבעה כבוד השופטת אביגיל כהן את הדברים הבאים, תוך שהיא דוחה את הבקשה לסילוק התביעה על הסף בשל התיישנותה : "מהחומר המונח לפני עולה כי קיימת מחלוקת עובדתית הצריכה הכרעה, על מנת שניתן יהיה להכריע בסוגיות משפטיות שכלל אינן פשוטות, ורק לאחר שכל הטענות יתבררו, ניתן יהיה להכריע בהן. המחלוקת העובדתית נוגעת לשאלות שונות: מה ידעו המשיבים על המעשים והמחדלים הנטענים, מה הייתה רמת הידיעה של המשיבים בעניינים השונים, האם גם ידם של המשיבים "הייתה במעל", מי שלט בחברה, האם ניתן לצפות שהחברה, שהדירקטוריון שעמד בראשה, מיוחסים לו המעשים הנטענים, תוכל לנקוט בצעדים משפטיים ועוד.

המשיבים העלו כנגד הנתבעים שכנגד טענות רבות לרבות טענות לפעולה בזדון ומרמה או רשלנות לפי סעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין, עוולת תרמית לפי סעיף 56 לפקודת הנזיקין, הפרת חובה חקוקה לפי 63 לפקודת הנזיקין, חריגה מהרשאה לפי סעיף 55 לחוק החברות וניהול עסק בתרמית פי סעיף 373 לפקודת החברות, וכן הפרת חובות חוזיות ופעולה בחוסר תום לב כלפי החברה ובעלי מניות המיעוט בנגוד להוראות חוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973, חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970.

בכתב התביעה נטען כלפי המבקש כי "כבעל שליטה ב- JKV ומי שעמד בראש קבוצת הרוב, היה הגורם המניע, המושך בחוטים והיד המכוונת מאחורי המעשים הפסולים והאסורים המתוארים בהרחבה בכתב תביעה זה. פיהוף הוא אשר השפיע, הניע והוביל מהלכים שהובילו לפרוקה של החברה ללא כל צידוק וסיבה עניינית, והכל לשם מימוש תכנית ההשתלטות על נכסיה של החברה ומיזוג פעילותה של מונלייט עם חברת מיינקונספט. לצורך כך יצר פיהוף מארג של תאגידים בשליטתו, אשר אפשרו לו להוציא לפועל את תכוניותיו הזדוניות, והכל במטרה להיתחמק מליתן הדין על מעשיו. משכך מתבקש בית המשפט הנכבד, בין היתר, להרים את מסך ההיתאגדות בינו ובין JKV, ולחייבו באופן אישי, יחד ולחוד בגין פעולותיה ומעשיה אשר נבעו למעשה מרצונו ומעשיו. כמו כן נהג פיהוף בזדון מירמה או למצער ברשלנות, כמשמעה בסעיפים 35 ט- 36 לפקודת הנזיקין בפעולותיו השונות. פעולותיו של פיהוף אף עולות כדי עוולת התרמית כמשמעה בסעיף 56 לפקודת הנזיקין". (סעיף 239ב' לכתב התביעה).

...

מן החקירה עולה לכאורה, כי בעל השליטה בחברה, אויגן פיהוף , בשיתוף פעולה, לעיתים חלקי ולעיתים מלא, של בעלי מניות ודירקטורים מקבוצת בעלי מניות הרוב ומטעמה, ובצוותא חדא עם יו"ר ומנכ"ל החברה עובר לפירוקה, רון ולדמן, פעלו, בעקבות סכסוך שנתגלע בינם לבין דביר וקבוצתו, שלא לטובת החברה ובניגוד לדין, ואף גרמו בסופו של דבר להכנסת החברה לפירוק, והכל משיקולים זרים וממניעים פסולים.

באשר להיות בית משפט זה הפורום המתאים לדון בתביעה אזי אני מקבלת את טענתם של המשיבים כי בבחינת מקום האירוע, מקום מושבם של העדים, מיקום הראיות ומגורי הצדדים עולה, כי מירב הזיקות הן לישראל.

באשר לציפיות המבקש להתדיין בחו"ל, אזי ואף לעניין זה אני מקבלת את טענתם של המבקשים כי נושא הצפיות הוא מבחן סובייקטיבי, אשר בהעדר תצהיר מטעם המבקש, לא ניתן לקבל טענותיו כי ציפה להתדיין בחו"ל. יתרה מכך, אני מקבלת את הטענה כי עצם קיום קשרים עסקיים עם חברה מישראל, כמו כל גוף המנהל עסקים בינלאומיים צריך להביא בחשבון ולצפות תביעות משפטיות נגדו במדינות השונות איתן הוא מנהל קשרים עסקיים (ראו רע"א 3144/03 אלביט הדמיה רפואית בע"מ נ' Harefuah Servicos de Saudeפ"ד נז(5) 414, בעמ' 421 (2003).

סוף דבר אני דוחה את בקשת המבקש לביטול היתר המצאה לחו"ל. המבקש יגיש כתב הגנה תוך 30 יום מקבלת החלטה זו. המבקש ישלם הוצאות הבקשה בסך של 10,000 ₪.

רקע התובעת, חברה ישראלית המייצרת ומשווקת מוצרי קוסמטיקה בשמה המסחרי "פרמייר ים המלח" ובאנגלית "premier dead sea" או "dead sea by premier", מחזיקה לטענתה, שורה של סימני מסחר שונים על מוצריה בישראל ובארה"ב. הנתבעת 1, הינה חברה זרה, תאגיד גוגל העולמי, המפעילה של מנוע החיפוש הידוע בשם "Google" הזמין במקומות רבים בעולם.

נתבעים 4 ו-5 הנם נושאי משרה ובעלי מניות בנתבעת 3.

בכתב התביעה המתוקן, עתרה התובעת לצוו מניעה ו/או צו עשה נגד הנתבעים המורה להם לחדול מלהציג בקישורים הממומנים (Google AdWords, Google shopping, או בכל שירות אחר ובאתרים נוספים), מודעות פרסומיות הכוללות סימני מסחר של התובעת, שמה, תמונות שצולמו על ידה ו/או קניין רוחני אחר שבבעלותה, ללא הרשאתה ובפרט את צירופי המילים "premier dead sea", "dead sea premier" ו- "dead sea by premier". נוסף על כך, מבוקש סעד כספי על סך של 500,000 ₪ וצו למתן חשבונות.

מאידך, מאחר והפורום הישראלי אינו מוקד הסיכסוך, לא נראה כי לבית משפט ישראלי קיים אינטרס לברר את השאלות שבמחלוקת ולאכוף זכות קניין רוחני הרשומה בארה"ב, וודאי שאין לה עניין לידון בתובענה שכל תכליתה היא סיכול תחרות חופשית ושליטה על אפיקי ההפצה של מוצרי התובעת, שממילא אינם מהוים עוולה.

עוד טוענים הנתבעים, כי יש לדחות את טענת התובעת לפיה הפורום הישראלי הוא המתאים לאור מקום הנזק בארץ; נטען, כי ביחס לתביעה נזיקית יש צורך להראות כי מקום המעשה או המחדל ארעו בארץ, ואין די בקרות הנזק בארץ, ומכל מקום המדובר בשאלה משנית.

נתבעת 3, מהוה אך דוגמא אחת לעשרות המפרסמים המשתנים מידי יום ביומו, והוספה כנתבעת בשלב מאוחר יותר לכתב התביעה המתוקן (ביחד עם נתבעים 4 ו-5), תוך שהתובעת מציינת ומדגישה, כי הפסקת העוולות על ידי החברות השונות הינה בשליטת נתבעות 1-2, שהן החברות האחראיות על הפעלתן וניהולן של פלאטפורמות הפירסום.

...

מסקנה זו עולה נוכח "מבחן הזיקות", ולאור הציפייה הסבירה של הנתבעים שאין לברר את הסכסוך בפורום ישראלי, וכן בהתחשב בשיקולי מדיניות ציבורית המטים את הכף לעבר הפורום הזר.

מסקנה זו מקבלת משנה תוקף, נוכח העובדה שתושבי המדינה יכולים לרכוש את מוצרי התובעת בישראל ללא גורם מתווך נוסף, ואין כל היגיון ברכישת מוצר ישראלי ממפיץ המוכר את המוצר בחו"ל. לפיכך סביר, כי מרבית הקונים הפוטנציאליים (אם לא כולם) – אליהם מופנה הפרסום - אינם תושבים ישראלים.

ואולם, במקרה בו עסקינן, סבורני, כי זיקה זו בשילוב זיקות נוספות שפורטו לעיל, וכן שיקולים ציבוריים שיפורטו להלן, מטים את הכף לעברו של הפורום הזר.

סוף דבר התובענה לפיכך נמחקת.

תובענה זו הוגשה קרוב לשבע שנים לאחר שהתגלעו מחלוקות בין שני בעלי מניות בחברת קוסמטיקה.

מחלוקות אלו, על פי כתב התביעה, כוללות דרישות לסעדים בהתאם לדיני התאגידים והחוזים, עשיית עושר ולא במשפט, ומכוח עוולות נזיקיות שונות לרבות גניבת עין ושימוש בסודות מסחריים.

...

יש לציין גם כי איש מהצדדים בהליך זה לא תמך את טענותיו בפסיקה, וכך בירור העובדות, ניתוח הטענות המשפטיות, והתאמתן למסגרת הדין הראויה, הוטלו בסופו של דבר במלואן על בית המשפט.

בין ברילנט למנשה היו חילופי דברים ומכתבים בכל הנוגע להעברת המניות בחברת פלטין על שמו של ברילנט, שכן התשלום האחרון היה מותנה בהעברה זו. בסופו של דבר אין חולק כי ביום 29.12.97 הועברו המניות על שמו של ברילנט, והוא העביר את יתרת התשלום לחשבון החברה.

נוכח כל האמור דלעיל בוודאי שאין ברילנט זכאי לפיצויי בגין נזק לא ממוני או להחזר הוצאות משפטיות בגין הליך זה. יוער כי אם ברילנט מכוון להוצאות משפטיות בגין הליכים אחרים שניהל בענייני פלטין, הרי שהוא תבע בגין הוצאות אלו בנפרד ורכיבי תביעה אלו זכו להתייחסות במסגרת פסק הדין.

בשים לב לטרחה העצומה שחברת פלטין גרמה לנתבעים, ולהיקף הראיות והסיכומים שנדרשו במקרה זה, כאשר בסופו של יום התביעות נדחו במלואן, הרי שאני קובעת כי חברת פלטין תישא בהוצאות ובשכר טרחת הנתבעים באופן הבא: לחברת שיק בגין הוצאות סך של 10,000 ₪, ובגין שכר טרחת עורך דין סך של 20,000₪ (כולל מע"מ); למשה מנשה בגין הוצאות סך של 10,000 ₪, ובגין שכר טרחת עורך דין סך של 20,000 ש"ח (כולל מע"מ); לחברת ניקוי הגליל בגין הוצאות סך של 12,000 ₪, ובגין שכר טרחת עורך דין סך של 23,000 ₪ (כולל מע"מ); בכל הנוגע לתביעתו של ברילנט כנגד מנשה, הרי שבסופו של יום ולאחר הליכים משפטיים מכבידים ביותר, מצאתי כי גם תביעה זו דינה להידחות.

בשים לב להיקף ההליכים שהתקיימו בתובענה זו, להתמשכותה ולהוצאות הניכרות שנגרמו למנשה, הרי שאני קובעת כי ברילנט ישא בהוצאותיו של מנשה בסך של 15,000 ₪ ובשכר טרחת בא כוחו בסך 45,000 ₪ (כולל מע"מ).

איני מקבלת את גירסתו זו של דוד שכן כמנהל חברה ובעל מירב המניות בה מוטלת עליו החובה לפעול לטובתה של החברה, בדרך מקובלת ובתום לב, ולטעמי, עצם זה את עיניו בכל הנוגע למתרחש בחברה, הותיר בידי מישפחת שראל את ניהול ענייניה הכספיים של החברה ביד חופשית וללא פיקוח, ועל כן, לא מצאתי כי יהא זה מוצדק לאפשר לו ליהנות מההגנה המשפטית לנושאי משרה בתאגיד.

וכן ראה: ע"א 407/89, צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, תק-על 94(3), 2008, 2028, כדלקמן: " מעמדו של המעוול בהררכיה המינהלית או הביצועית, אין בו כדי לשחרר את המעוול מאחריותו. על כן, עצם העובדה שאדם מבצע עוולה לא למען עצמו, אלא כעובד או כשלוח של אחר, אין בה כדי לשחרר את המבצע מאחריות בנזיקין. בדומה, עצם העובדה שאדם מבצע עוולה באורגן של תאגיד, אין בה כדי לשחררו מאחריות." 81.

עוד אוסיף, כי בהסכם רכישת המניות מאת אורנה, קיבל על עצמו דוד את כל התחייבויות וחובות החברה, ואף בשל כך, אינו יכול להתחמק מתשלום החוב נשוא התביעה.

השיקים האלה הופקדו בחשבוני, אלו שיקים שניתנו לי באופן אישי עבור מכירת מוצרי קוסמטיקה, כשהם חזרו, מסרתי אותם לאחי יעקב שיעזור לי לגבות אותם כי לא ידעתי לעשות זאת, והוא מסר אותם לדוד שיעזור בכך.

...

מכל האמור דלעיל, מתקבלת התביעה חלקית, לאמור, במחציתה.

הנתבעים ישלמו, ביחד ולחוד, הסך של 388,864 ₪ בתוספת הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

כן ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, הוצאות התובע וכן שכ"ט עו"ד בצירוף דמי מע"מ בסך של 10,000 ₪ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

אין מחלוקת כי ביום 3.2.2016, בשעות הצהריים, עבד התובע באתר החברה שבאיזור התעשייה עטרות וכי נפגע במהלך העבודה (להלן: התאונה), הצדדים חלוקים בשאלת האחריות לתאונה באופן כללי, ובאופן ספציפי באשר לאחריותו של הנתבע 2 לתאונה, וכן בשאלת הנזק שניגרם לתובע בתאונה.

מנגד, הנתבעים הפנו לכך שגרסה זו של התובע לא נרשמה בכתב התביעה הראשון, המקורי שהוגש בתיק, ובו נתבעה חברת הביטוח איילון, אלא בכתב התביעה המתוקן שלא כלל את איילון, אך כן את הנתבע אישית, ולכן טען הנתבע כי מדובר "בטענה מומצאת, שנועדה ליצור קשר כלשהוא בין פגיעת התובע לביני אישית. התובע מודה שהוא הועסק אצל הנתבעת, אני אמנם בעל המניות ומנהל כללי, אך אינני מנהל העבודה בשטח ואינני מנהל האתר בפועל" (ס' 5-6 לתע"ר הנתבע).

בית המשפט סקר את הפסיקה הרלבנטית (ע"א 725/78 בריטיש קנדיאן בילדרס בע"מ נ' יואל אורן (1981); ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ (1994)) ונקבע כי: "היותו של פלוני בין השאר אורגן של חברה אינו מקנה לו חסינות בנזיקין, ואין הוא יכול להסתתר מאחורי אישיותה המשפטית של חברה, מקום שנקבע כי מעשה נזיקין זה או אחר בוצע על-ידיו" ובהמשך: "אין אפוא מניעה להטיל אחריות נזיקית על אורגן בתאגיד, בגין מעשי עוולה שביצע בשמו של התאגיד. בעניינינו, משנקבע כי המערער, במו פיו, הוא שנתן למשיב את ההוראה להרים לבדו את השק, ממילא מתבקשת המסקנה כי הוא אישית הפר את חובת הזהירות כלפי המשיב ולכן הוא חב בנזקיו. ודוק: אין המדובר בהטלת אחריות מכח הרמת מסך, אלא בהטלת אחריות נזיקית ישירה על מי שיבצע בעצמו את מעשה העוולה הנזיקית" (שם, ס' 16) כאשר הנתבע הורה לתובע, ללא כל אביזר הגנה כלשהוא, ללא הדרכה מוקדמת כלשהיא, מבלי שיש לתובע את הידע הנידרש לטפול במכונה מסוג זה ומבלי לוודא שהמשטח עליו עומד התובע מגודר באופן שימנע מהתובע ליפול ממנו, לעלות ולתקן את המכונה, נושא הוא באחריות אישית לכל הנזק שניגרם לתובע כתוצאה מהניסיון לפרק את המכונה לשם תקונה.

...

שכרו של התובע במועד התאונה, צמוד להיום עומד על כ- 6,250 ₪ ולכן אני קובעת לתובע פיצוי בגין ראש נזק זה בסך של 382,500 ₪, ובצירוף הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות בסך של 48,000 ₪ (במעוגל).

לסיכום, כלל נזקי התובע מוערכים, במעוגל, בסך של 800,500 ₪ ניכויי מל"ל הנתבע הגיש חוות דעת אקטוארית, בה שוערכו תגמולי המל"ל אותם קיבל ויקבל התובע בסך כולל של 474,907 אותם יש לנכות מסכום הפיצוי לו זכאי התובע.

לסיכום: הנתבעים ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, סך של 325,593 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% והוצאות משפט בסך 15,000 ₪ (הסכום מגלם את כל ההוצאות, לרבות שכ"ט שני המומחים הרפואיים ואגרות בית משפט).