הבקשה למתן הסעד הזמני הובאה לפני בהיותי שופטת תורנית במועד הגשתה, וביום 7/1/2018 ניתנה על ידי החלטה בדבר מתן סעד זמני, במעמד צד אחד, ולפיו אסרתי על המבקש לבצע עבודות בנייה הכוללות הקמת ביניין ו/או בית ו/או תיקרה ו/או תוספת בנייה, ללא היתר ו/או בנגוד לחוק ו/או תוך פלישה לחלקו של המבקש בנכס המקרקעין הרלבנטי, הנמצא בכפר עילוט.
על פי המוסכם, המומחה שימונה, לאחר שיקבל את המסמכים הרלבאנטיים, וייפגש עם בעלי הדין, יחווה את דעתו בשאלה, 'האם בהתאם לנתונים הנמצאים ברשות הועדה המקומית לתיכנון ובנייה מבוא עמקים, המבקש והמשיב מחזיקים כל אחד מהם במיגרש מסוים מתוך המגרשים של נכס המקרקעין הידוע ורשום בלישכת רישום המקרקעין בנצרת כחלקה 11 בגוש 17483, מאדמות הכפר עילוט, ובמידה וכן, באיזה מיגרש מחזיק כל אחד משני בעלי הדין'.
בענין השמוש בנכס שזכויות הקניין בה הן משותפות, קובעת הוראת סעיף 31(א) לחוק המקרקעין כי: "(א) באין קביעה אחרת לפי סעיף 30, רשאי כל שותף, בלי הסכמת יתר השותפים – (1) להשתמש במקרקעין המשותפים שימוש סביר, ובילבד שלא ימנע שימוש כזה משותף אחר;".
בעניינינו, גם אם טרם הוגשה על ידי מי מבעלי הנכס תביעה לפירוק השתוף בנכס, וגם אם נכון לשלב זה טרם עלה בידי המבקש לבסס כדבעי טענתו לקיומה של זכות חזקה ייחודות במיגרש כזה או אחר בנכס המקרקעין מושא תיק זה, עדיין עומדת לתובע הזכות לאסור על בעלים עמו במשותף בנכס , שימוש בלעדי שיש בו כדי למנוע מבעלים אחרים שימוש דומה.
...
עצם העובדה כי המשיב באותה בקשה הוכתר בכותרת החלטתי זו כמבקש, אין בה משום הפיכה של נטלי ההוכחה הנ"ל.
השאלה עליה יש להשיב עתה הינה – האם יש בממצאי חוות הדעת משום פגיעה משמעותית בזכותו הלכאורית של המשיב, פגיעה כזו שמצדיקה ביטול הצו הארעי שניתן למשיב, במעמדו בלבד.
בנסיבות העניין, שוכנעתי כי אין ממש בטענות המבקש כנגד סמכותו העניינית של בית משפט זה לדון בתובענה וזאת בשים לב לסעד הנתבע במסגרת התביעה, המצוי בסמכותו העניינית של בית משפט זה.
סוף דבר:
הבקשה לעיון חוזר נדחית.
בנסיבות הענין הריני מחייבת את מגישה – המבקש, בתשלום הוצאות המשיב בסכום כולל של 2,000 ₪ שישולם תוך 30 יום ממועד קבלת החלטתי זו.
המזכירות תמציא העתקים לצדדים.
