תביעת בעל דירה נגד שוכרים בשל נזק שנגרם לדירה כתוצאה משריפה

לפני תביעה נזקית על סך 20,340 ₪, בגין נזק שניגרם לדירת התובעת כתוצאה משריפה שמקורה בבית הנתבעים.

התובעת תטען, כי הנזק שניגרם כתוצאה מהשריפה בהתאם לסעיף 39 לפקודת הנזיקין (להלן: "פקודת הנזיקין"), ומאחר ונתבע 1 הנו בעל הנכס והאחראי עליו ונתבע 2 הנו השוכר של הנכס והמחזיק בו, ומשום כך יש במעשיהם רשלנות בכך שלפי פקודת הנזיקין היה עליהם לצפות כי השריפה תיגרום לנזק.

ז, היה על השוכר לערוך ביטוח מבנה נגד אש אך לא עשה כן. נתבע 1 טוען, כי המזגן יוצר על ידי חברת "אלקטרה", והותקן על ידה או מי מטעמה.

סעיף 39(א) לפקודת הנזיקין קובע: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח הנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבהיר את האש או היה אחראי להבערתה, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המטלטלין שמהם יצאה האש - אז על הנתבע הראייה שלא הייתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה". בפסק דין עא 4473/93 יער זאב בע"מנ' הסנה - חברה ישראלית לביטוח בע"מ , נ (1) 866 נקבעה ההלכה "סעיף 39 לפקודת הנזיקין מעביר לנתבע את נטל השיכנוע בדבר האחריות לניזקי אש, והגיונו של הכלל נובע מיתרון ידיעה של המחזיק הנתבע". האש פרצה ביחידה החיצונית של המזגן שנמצאת בדירת הנתבעים, יש לבחון את תנאי סעיף 39 לפקודה בעיניין העברת נטל ההוכחה לנתבע, ומכיוון שהסעיף ספציפי בעיניין חובת הראייה במקרה של אש, אין מקום לידון בסעיף 41 לפקודה כפי שטוענת התובעת.

...

אך איני מקבל טענה זאת, היות וחוות דעת השמאי נמשכה מהתביעה ואין להסתמך עליה (עמוד 2 שורות 10-27, עמוד 3 שורה 5 לפרוטוקול).

סוף דבר לאור האמור לעיל, אני מקבל את התביעה בחלקה נגד נתבע 1 ודוחה את התביעה נגד נתבע 2.

התביעה כנגד צד שלישי נדחית ונתבע 1 יישא בהוצאות צד ג' ושכר טרחת עורך דינה בסך כולל של 3,000 ₪.

פתח דבר לפניי תביעה כספית ע"ס של 380,000 ₪ ותביעה שכנגד ע"ס של 196,806 ₪, שהוגשו בגין נזק שניגרם למבנה דירה ולרכוש בשל שתי שרפות שהתרחשו בדירת מבוטח התובעת (להלן: "הפניקס").

לטענת חברת כלל בכתב הגנתה, דין התביעה כנגדה להדחות מקום שבו התובעת היא מבטחת המזיק, שהנו בעל המזגן שגרם לשריפה בדירה, ואילו הנתבעת היא מבטחת הניזוק שוכר הדירה.

כפי שמצאנו לעיל, אין משכיר הנכס, שהנו בעל המטלטלין – המזגן שממנו פרצה האש, מהוה מזיק, שכן אין די בהיותו הבעלים של המזגן, משזה לא התרשל בצורה כלשהיא ולא גרם לשריפה שפרצה מן המזגן ולנזק שניגרם כתוצאה מן האש שפרצה.

...

בשל כך, דין התביעה שכנגד שהגישה כלל כנגד הפניקס והמדינה - להידחות.

לפיכך, דין התביעה העיקרית כנגד כלל להתקבל.

במקביל לכך, הוכיחה המדינה את זכותה לקבלת כיסוי ביטוחי מאת חברת הכשרה בגין הטענה המוכחשת לאחריותם של כוחות הכיבוי לשריפות נשוא תיק זה. לאור האמור לעיל, מתקבלת התביעה העיקרית של הפניקס כנגד כלל.

האחד הוא תביעת פינוי אשר הוגשה על ידי בעלי הדירה כנגד השוכרים, ובמסגרתה הוסכם על פינוי הדירה עד ליום 6.1.11 (ת.א 3598-09-10).

אי לכך, האחריות לארוע השריפה מוטלת על בעלי הדירה לשיטתם, ומשכך הם הגישו את התביעה דנן שבה עתרו לחייב את בעלי הדירה בפצוי בסך של 129,099 ₪, בגין נזקים שנגרמו להם עקב השריפה לטענתם, לרבות פיצוי בגין אי שימוש בדירה.

הסעיף הרלוואנטי לענייננו הנו סעיף 39 לפקודה, שזו לשונו: " בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש — על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה" שני הצדדים יכולים לכאורה ליפול ברשתו של הסעיף הנ"ל, השוכרים בהיותם תופשי המקרקעין שמהם יצאה האש, ובעלי הדירה בהיותם בעלי המיטלטלין שמהם יצאה האש.

בעוד שהשוכרים טוענים כי השריפה החלה בחלל גג הרעפים שבקומה העליונה בשל כשל חשמלי, וכתוצאה מכך נפער פתח בתיקרה שדרכו נפלו שרידי לוח החשמל השרופים, ומשם התפשטה האש אל עבר יתר חלקי הקומה (ראה עדות המומחה מטעמם מר מרקוביץ בעמ' 29 ש' 15-13), טענו בעלי הדירה כי מוקד השריפה הראשי היה במיטה שבחדר הדרום מזרחי שבקומה העליונה שעלתה באש והפכה למטען אש חזק שהבעיר את תיקרת העץ שמעליה, ותקרה זו הפכה למוקד אש משני שממנו התפשטה האש אל יתר חלקי הקומה.

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל הנני מחליטה לדחות את התביעה שהוגשה על ידי השוכרים בת.א 16774-04-11, ולקבל את התביעה שהוגשה על ידי בעלי הדירה בת.א 26329-04-11, ומחייבת את הנתבעים בתביעה הנ"ל, ה"ה אליעזר ורחל פרץ, לשלם לתובעים ה"ה רון ומלכה ורטיס, את הסך של 101,300 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף ישלמו הנתבעים הנ"ל לתובעים אגרת משפט, וכן, את החלק היחסי בשכרם של מומחי בית המשפט וכן שכר עדים אשר נשאו בהם התובעים, והכל בשערוך ליום התשלום בפועל.

בנוסף ישלמו הנתבעים הנ"ל לתובעים שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

שנתיים קודם לכן, בשנת 2016, הגישו השכנה, הגב' סעדה, וחברת הביטוח שביטחה את מבנה דירתה, תביעה בסדר דין מהיר בגין הנזקים שנגרמו בדירת השכנה, נגד התובע, מר יצחק טלגאוקר, ונגד הראל חברה לביטוח בע"מ, כמבטחת של מר טלגאוקר בפוליסה לביטוח צד ג' (להלן: "תביעת השבוב").

התביעה העיקרית הוגשה על סכום של 1,050,630 ₪ בגין ניזקי מבנה, תכולה, צמודי מבנה ונזקים תוצאתיים, בהתאם לשתי חוות דעת שצורפו לה, של השמאי אלי נוב ומהנדס הבניין מיכאל קרבצ'יק. הצדדים בתביעת השבוב: התובעת 1, יאנה סעדה (להלן: "הגב' סעדה") היא בעלת דירה 23 ברחוב משה דיין 4 בחדרה (להלן: "דירת סעדה"), שניזוקה בשריפה.

תביעת השבוב (תא"מ 30440-08-16), היא תביעת איי.די.איי להחזר תשלום סכום של 26,000 ₪ ששילמה איי.די.איי לגב' סעדה בגין ניזקי רכוש שנגרמו בדירתה, שמעל לדירת התובעים, כתוצאה מהתפשטות השריפה מדירת התובעים, וגרמה נזקים למבנה שהיה מבוטח על ידה, בהתאם לחוות דעת שמאי מטעמה, מר אופיר עובד, ושכ"ט השמאי.

התובעים דוחים את טענת הנתבעת, לפיה הדירה השכורה נשכרה על ידם כחלק מתכנון ההצתה, על מנת להעביר אליה תכולה בעלת ערך שעלולה להנזק בשריפה המתוכננת.

...

תביעת השיבוב מתקבלת נגד הנתבע 1 (טלגאוקר יצחק) ונדחית נגד הנתבעת 2 (הראל חברה לביטוח בע"מ).

לנוכח התוצאה אליה הגעתי, ישלמו התובעים את הסכומים כדלקמן: בתביעה העיקרית- ישאו התובעים בהוצאות הנתבעת הראל, לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 50,000 ₪.

בתביעת השיבוב- ישלם הנתבע 1 לתובעות סכום של 26,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל, בצירוף שכ"ט עו"ד ומע"מ בסכום של 5,000 ₪, החזר אגרת משפט כפי ששולמה, וכן שכר התובעת 1 בגין עדותה, בסכום של 600 ₪ כפי שנפסק בפרוטוקול מיום 8.9.19.

עניינו של פסק דין זה הוא בשאלה האם עומדת לתובעת זכות התחלוף, כך שהיא רשאית לתבוע מהנתבעים, שוכריה של דירה, את הסכום בו פיצתה את בעלי הדירה בגין הנזקים שנגרמו לדירה בעקבות שריפה שפרצה בה בעת שהיתה בחזקתם של השוכרים, ולגופו של עניין, בשאלה האם אכן נגרמה השריפה כתוצאה מרשלנותם של השוכרים, שבשגגה השאירו מכשיר חשמלי דולק ללא השגחה.

כך, מחד נקבעו בחוזה השכירות סעיפים רבים המטילים על השוכרים את החובה להחזיר את הדירה באותו מצב בו קיבלו אותה, וכי מחובתם לתקן כל נזק שיגרם עקב השמוש שלהם בדירה, ומנגד, בולט בהיעדרו סעיף המטיל חיוב על בעלי הדירה לבטח על חשבונם ועל אחריותם את הדירה, או הוראה אחרת הקובעת שפוליסת הביטוח של המשכירים (בעלי הדירה) תיכלול ויתור על שבוב מצד חברת הביטוח כנגד השוכרים.

...

שוכנעתי, כי אכן הממצאים בשטח הצביעו באופן שאינו משתמע לשני פנים כי מקור השריפה הוא במעבד המזון, שהושאר פועל במשך זמן רב, מה שכנראה גרם להתחממותו ולפריצת הדליקה.

אשר על כן, אני קובע כי התובעת עמדה בנטל השיכנוע, כי השריפה פרצה בעקבות רשלנותם של השוכרת, שהשאירה את מעבד המזון דלוק ללא השגחה.

לפיכך, אני מקבל את התביעה, וקובע כי הנתבעים – השוכרים ישלמו לתובעת את הסך של 28,737 ש"ח אותו שילמה לבעלי הדירה, וכן בשכר טרחת השמאי מטעמה, בסך של 1,559 ש"ח. עוד אני פוסק לתובעת הוצאות המשפט וכן שכר טרחת עורך דין בסך 2,500 ש"ח + מע"מ כדין.

הודעת צד ג' נדחית בזאת ובנסיבות המקרה, אינני פוסק תשלום הוצאות.