תביעת בנק נגד לקוחותיו וערבים לחוב

רקע כללי בנק לאומי לישראל בע"מ (הבנק), הגיש כנגד הנתבעים תביעה כספית על סך של 5,044,492 ₪ (לצרכי אגרה) בגין יתרות חובה בחשבון הבנק של הנתבעת 1, חברת הובלות אלנבאלי בע"מ (החברה) וכן, בשני חשבונות המשנה שניפתחו בחשבון הנ"ל. לפי הנטען, החוב בגין החשבון הראשי (סכומי קרן) כ- 2.37 מיליון ₪ קרן, בחשבון משנה 1 כ- 800,000 ₪ ובחשבון משנה 2 כ- 1.8 מיליון ₪.

הבנק הטעיה אותם והפר את חובות הגילוי, שחלות גם ביחסיו עם הערבים לחובות הלקוח לפי חוק הבנקאות (שירות ללקוח) התשמ"א-1981.

...

(ג) בית המשפט או הרשם יחליט בבקשת הרשות להתגונן על יסוד הבקשה וחקירת המצהיר, ואולם רשאי הוא ליתן רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד, ורשאי הוא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לדחות בקשת רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד" לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, מצאתי, כי יש מקום ליתן לנתבעים רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד וללא צורך בחקירת המצהירים.

על רקע כל האמור וביישום הדין לעניינו, סבורני כי המבקשים עמדו בנטל (הקל) המוטל עליהם להוכיח שיש להם הגנה לכאורה ולו בדוחק מפני התביעה דנן.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מקבלת את הבקשה וניתנת בזאת לנתבעים הרשות להתגונן.

בעקבות זאת חובות הערבים מרווידקס וגולדפינגר בטלים אף הם. טענה זו נשללה מכל וכל ע"י כבוד השופטת ד"ר אבניאלי בפסק דינה בתביעתה משקיעים, וקיבלה חזוק ע"י כבוד בית המשפט העליון בע"א 9366/17 (ראו סעיף 13 שם), כפי שיפורט בהרחבה להלן.

בשלב הגשת תביעה בסדר דין מקוצר על ידי תאגיד בנקאי כנגד לקוחו, דרישת הראיה בכתב מצומצמת.

בהודעתן מיום 17.12.17 התבקשתי להורות על עיכוב הליכים בתיק דנן עד להכרעה בעירעור שהוגש על פסק דינה של כב' השופטת אבניאלי בת.א. 2684-09-12 מן הטעם כי מדובר בהליך תלוי ועומד, תוך שנכתב על ידי הנתבעות במפורש כי החוב אשר נדון שם כולל את החוב המתברר בהליך זה. זו לשון ההודעה: "במסגרת פסק הדין (פסק דינה של כב' השופטת אבניאלי – נ.ג.) נדחתה תביעה שהגישו המערערות (הנתבעות כאן, קונספט ומרווידקס – נ.ג.) כנגד התובע, בנק דיסקונט לישראל בע"מ ובנק לאומי לישראל בע"מ... בגין הפרה של הסכם מחייב שנכרת בינם לבין המערערות, אשר קיומו על ידי הבנקים היה אמור להעמיד את קונספט, נכון לחודש מאי 2010, במצב בו חובה כלפי הבנק (בסך 43.1 מיליון ₪), הכולל את החוב הנטען נושא התביעה דנן – נמחק... והערבויות שהעמידה לטובת הבנקים... הן ערבויות צולבות בין החברות והן ערבויות של בעל מניותיהן – בגינן הוגשה התביעה דנן כנגד מרווידקס וגולדפינגר – מבוטלות (ההדגשות אינן במקור – נ.ג.)". הודעת הנתבעות הנ"ל מיום 17.12.17, היא בקשה לעיכוב הליכים עקב "הליך תלוי ועומד". בפסיקה נקבע כי הרציונל העומד בבסיסה של דוקטרינת "הליך תלוי ועומד" מקביל ובעל תכליות דומות לדוקטרינת "מעשה בית דין". כדברי כב' השופט דנציגר ברע"א 2812/13 קולומביה ציוד וצרכי צלום בע"מ נ' דלתה דיגיטל בע"מ, פסקה 11 (פורסם בנבו, 11.7.13) (להלן: "עניין קולומביה"): "למעשה, ישנו קשר הדוק בין השיקולים שיש לבחון לצורך עיכוב הליכים בשל קיומו של הליך תלוי ועומד לבין האפשרות שתוצאת ההליך המקביל תהווה מעשה בית דין ביחס לצדדים בהליך שעיכובו מתבקש. כך, נפסק כי גם בבסיס הדוקטרינה של מעשה בית דין עומדים השיקולים של מניעת הכבדה על בתי המשפט, מניעת הכרעות סותרות וכן מניעת הטרדה חוזרת ונשנית של בעל דין...". לפיכך, נקבע כי כאשר עולה חשש שמתקיימת הצדקה לעיכוב ההליכים בתובענה, וזאת בשל הדמיון הרב שבין העקרונות שעומדים בבסיס שתי הדוקטרינות, תופעל דוקטרינת "הליך תלוי ועומד" (עניין קולומביה, פסקה 12 לפסק דינו של כב' השופט דנציגר).

...

כך נאמר בסעיף 14 לכתב התביעה הנוכחי: "תביעה זו מוגשת רק כעת בשל הימשכות ההליכים בתביעה שהוגשה בחודש ספטמבר 2012, ע"י הנתבעות 1 ו- 2 (ת.א. 2684-09-12) כנגד הבנק וכנגד בנק לאומי לישראל בע"מ ואשר מתנהלת בפני כב' השופטת אבניאלי בבית משפט נכבד זה. במסגרת התביעה טענו הנתבעות בין היתר כי יש לאכוף על הבנקים את הסכם הבנקים ובכלל זה הזרמת האשראי וביטול הערבויות נשוא תביעה זו [יודגש כי הבנק הכחיש את טענות התובעות וטען כי יש לדחות את התביעה]. מאחר ולהכרעת בית המשפט בתביעה הנ"ל ישנה השלכה גם על השאלות נשוא תיק זה, נמנע הבנק עד כה מהגשת תביעה זו וסבר שנכון יותר יהיה להמתין להכרעה בתביעה. יחד עם זאת ולאור הימשכות ההליכים (הצדדים מצויים בשלב של הגשת סיכומים) וכדי להימנע מטענת התיישנות מצד הנתבעים, נאלץ הבנק להגיש תביעה זו עוד בטרם ניתן פסק דין בתביעת הנתבעות 1 ו- 2". בהקשר זה ראוי לציין, כי נקפו הימים וניתן פסק דינה של כבוד השופטת ד"ר אבניאלי בתביעת המשקיעים, ביום 16.10.17.

בקשה מספר 10 הכוללת טענות סף ורשות להגן – נדחית בזה.

מן המקובץ לעיל, אני מוצאת כי לנתבע 3, גולדפינגר אין הגנה כנגד התביעה.

בקשה מספר 6 הכוללת טענות סף ורשות להגן – נדחית בזה.

לפניי בקשת רשות להיתגונן בפני תביעת הבנק נגד לקוחו, הנתבע מס' 1, (להלן: "החייב") והערבים להתחייבויותיו, הוריו, הנתבעים מס' 2 ו-3 (להלן: "הערבים"), בגין הלוואה בסך 240,000 ₪ (להלן: "ההלוואה הראשונה").

נסיבות החתימה על כתב הערבות הערבים הצהירו כי במעמד החתימה על כתב הערבות בבנק לא נימסר להם על ידי פקידת הבנק כל מידע אודות חשבון החייב העקרי, ולא נאמר להם כי ההלוואה ניתנת לכסוי חובות קיימים, אלא להקמת עסק (סעיף 5 לתצהירי הערבים).

...

לחייב הזכות לקבוע לפרעון איזה מחובותיו יזקף תשלום מסויים, ויש לשמוע את טענתו כי ביקש זאת במפורש: "כאשר לחייב למעלה מחוב אחד לנושה שלו, שוני בין חובותיו מבחינת טיבם עשוי לבסס מסקנה בדבר כוונה של החייב כי התשלום ייזקף לחוב מסוים ולא לאחר. השאלה בעניין זה היא אם "טיב החובות מעיד בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים מנקודת ראותו של הנושה, כיצד היה מורה החייב לזקוף את תשלומיו אילו נדרש לעשות כן" (ע"א 7948/96 בנק הפועלים בע"מ נ' מוסכי צומת גהה בע"מ, פ"ד נה(1) 865, 894 (2001)).

סיכום הסיכום הינו כי רוב טענות המבקשים נדחות, ונדחית במלואה הבקשה מטעם החייב.

יתר טענות הערבים נדחות כמפורט לעיל.

לפניי תביעה כספית בסך 2,742,728 ₪ שהגיש התובע (בנק הפועלים בע"מ, להלן: "הבנק") כנגד בעלת החשבון –הנתבעת 1 "סופר מודיעין בע"מ" (להלן: "סופר מודיעין") והנתבעים 2-3 שהנם מורשי חתימה בחשבון וערבים לחובות סופר מודיעין מכוח כתב הערבות.

תביעת הבנק נסמכת על מיסמכי פתיחת החשבון של סופר מודיעין, וביניהם שאלון "הכר את הלקוח"; הצהרה על העידר נהנה בחשבון; הצהרות עושר, ראו נספח ב' לתצהיר פורת; על כתב הערבות שנחתם על ידי צימברג ויאיר, בו נקבע בין היתר כי הבנק "רשאי לידרוש מהערב את סכום הערבות בשלמות או בחלקים, לפי בחירתו (...)" (סעיף 2.1 לכתב הערבות); כי הערב ישלם עם דרישתו הראשונה של הבנק כל סכום שיידרש בהתאם לערבות (סעיף 2.2 לכתב הערבות); כי אין לבנק חובה לפנות תחילה לנערב- סופר מודיעין בפעולות גבייה כלשהן וגם אם אלו ננקטו הרי שאין הן דוחות את התשלום (סעיף 2.3 לכתב הערבות); הבנק אינו חייב לקבל מהנערב (סופר מודיעין) בטוחה או ערבות נוספת להבטחת פרעון חובות הערבים והדבר לא יגרע מתוקף הערבות (סעיף 3.3 לכתב הערבות).

...

הנתבעים לא פנו לבית המשפט לאחר פקיעת צו העיקול בבקשה לפסיקת פיצויים; כעת, תביעת הבנק מתקבלת, לכן ועל פי פס"ד דיאליט הנזכר לעיל, גם אם היה נפסק פיצוי כלשהו לטובת הנתבעים רשאי היה הבנק לדרוש את השבתו: " ככל שבעתיד (מבלי לנקוט עמדה מצדי לגופו של עניין), יתקבל ערעורה של חברת דיאליט, כי אז ביכולתה לתבוע את השבת כספי הפיצויים, ככל שייפסקו". סוף דבר לאור כל האמור לעיל התביעה מתקבלת במלואה.

הנני מחייבת את הנתבעים 1-3 ביחד ולחוד לשלם לבנק את סכום התביעה בסך של 2,742,728 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בשיעור המירבי כנהוג בבנק, ראו בעניין זה ע"א 8506/13 זאבי תקשורת אחזקות בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (23.8.2015) [פורסם במאגרים] שם נקבע בין היתר כי התערבות ביהמ"ש בשיעור הריבית תעשה במקרים חריגים, וזהו אינו המקרה שלפנינו.

בנוסף ישלמו הנתבעים לבנק הוצאות משפט הכוללות את האגרה כפי ששולמה; שכר העדים כפי שנפסק; הוצאות התמלול וכן שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 150,000 ₪.

עניינה של התובענה שבפני, תביעת בנק נגד לקוח וערבים.

משאין מחלוקת כי ביום 17.7.19 בוטלה הערבות הבנקאית לטובת מועצה אזורית מטה אשר, לא יכול הבנק להוסיף את סכום הערבות הבנקאית בסך 114,512 ₪ לכלל חובות הנתבעים ועל כן יש להפחית סכום זה מסכום החוב נכון ליום 1.1.19 בצרוף הריבית המאקסימאלית שחושבה בכתב התביעה מאותו מועד בחלק היחסי של חלק זה מן הסכום הכולל שצרף הבנק לחישוב החוב.

...

הטענה בדבר זהות הערבים בערבויות עליהן חתמו הנתבעים וחובות הגילוי בהן אני דוחה את טענת הנתבעים כי הערבות המתמדת עליה חתמה הנתבעת 2 פקעה.

נוכח כל האמור, אני מקבל את התביעה בהפחתת הסכום המוזכר בסעיף 27 לעיל ועל כן אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע את הסך של 988,892 ₪ בצירוף הריבית המקסימלית הנהוגה אצל התובע לגבי חיובים ללא מסגרת אשראי מאותו מועד – 1.1.19 ועד התשלום המלא בפועל.

עוד אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.