על מנת שערבות הבצוע תיתגבש לחוב חלוט של החברה כלפי הבנק הערב, נדרשים להתקיים אי-אלו אירועים ולהתמלא כמה תנאים: (1) החברה לא תעמוד בהתחייבויותיה כלפי מזמין העבודה; (2) מזמין העבודה יבקש מהבנק לחלט את ערבות הבצוע; (3) ערבות הבצוע תחולט; (4) הבנק יתבע מהחברה את כספי הערבות ששילם למזמין העבודה; (5) תביעתו תצלח.
במצב דברים שכזה – התניית החילוט בהחלטות של גורמים חצוניים – קשה עוד יותר להשקיף על החברה כמי שחבה לבנק, רק בשל חשש עתידי לחילוט הערבויות, לתביעה שיגיש הבנק נגד החברה בעקבות זאת, ולהצלחת הבנק בתביעתו.
בדיון לפנינו התברר כי גם אם תיתקבל פרשנות הנאמן, לפיה השבת ערבויות כמוה כחלוקה בפועל לנושים, הרי שלא ניתן יהיה לראות את מלוא סכום הערבויות שהעמידו הבנקים, ככספים שחבה החברה לבנקים הערבים.
...
ואכן, בית המשפט המחוזי ראה לנכון לפסוק לנאמן שכר טרחה בגין תוספת מאמץ מיוחד, שכן השבת הערבויות לחברה היתה כרוכה "בהשלמת ביצועם של פרויקטים מורכבים של תשתית, שלהבטחתם הועמדו הערבויות. לא מדובר בפעולות סטנדרטיות של בעל תפקיד, שכן מדובר היה בפרויקטים של בניית גשרים ובערבויות ביצוע המוחזקות בידי מזמיני העבודה, ולכן ניתן היה לחלטן בנקל נוכח חדלות הפרעון של החברה. בנסיבות אלה, נדרשו מיומנות רבה, כשרון ומומחיות על מנת לנהל את הפרויקטים, להביאם לידי גמר ולהשיג בסופו של דבר את השבת הערבויות. לא מדובר בתוצאה מובנת מאליה". בנסיבות הללו, קבע בית המשפט המחוזי, כי תוספת המאמץ המיוחד, שתיפסק לנאמן תעמוד על סך של 1,000,000 ₪.
בהקבלה, סבורני, כי שינוי בערכה של המניה לא צריך להשפיע על שכר טרחתו של הנאמן, וכי אין להסיק, בהכרח, כי הערכת BDO, היתה שגויה.
עוד בהקשר זה, סבורני, כי יש ערך לקביעת שכר הטרחה, בהסתמך על כלים ברורים עד כמה שניתן.
משכך, מקובלת עלי המסקנה שאליה הגיע ולפיה יש לקבל את הערעור בחלקו ככל שהוא נוגע לחישוב ערך מניות החברה שחולקו לנושים בהתאם להערכת BDO, ואילו יתר רכיבי הערעור דינם להידחות.
