תביעת בנק לתשלום חוב לפי הוראת ריבית במסמך

בסעיף 6 להסדר נרשם כי:- "לא יעמד/ו החייב/ים בתשלום אחד בתשלומי הסדר החוב רשאי יהיה הבנק להעמיד את יתרת החוב לפירעון מיידי ואז יתבע הבנק את מלוא החוב בתוספת ריבית, הצמדה הוצאות משפטיות אחרות שיחולו" נטלי, משה ואבי דדון חתמו כערבים על הסדר החוב.

בסיכומו של דבר הצדדים מסכימים כי הן דדון מרים והן בדלוב אבי חתמו על כתבי הערבות, כי הערבות הנה אך ורק לגבי ההלוואה השנייה, וכי כל אחד מהם מהוה ערב יחיד לפי הוראות פרק ב' לחוק הערבות, התשכ"ז – 1967 (להלן:- "חוק הערבות").

בדפים מיום 30.9.13 נרשם כי המסגרת שוב הורדה ל200,000 ₪ למרות שיתרת החובה בחשבון חורגת מסכום זה בכל התקופה (בין 254,152.12 ₪ ביום 11.9.13 ועד לסכום של 319,110.8 ₪ ביום 22.9.13), יצויין כי הבנק לא מסרב לכבד הוראות תשלום או המחאות בתקופה זו. מהמשך עיון בתדפיסי הבנק רואים כי החשבון ממשיך להתנהל תוך כדי חריגה מסגרת, הבנק שולח התראות (לפי חיוב בעמלות על מכתבי התראה), מחייב בריבית פיגורים אולם מכבד את כל החיובים וכל ההמחאות.

היכן ההתראה? למי ומתי נשלחה? לא ניתן לקבל גם את טענת הבנק ולפיה הסדר החוב אינו נוגע לערבים, שכן חלק מהסדר החוב הנו כי ההלוואה עליה חתמו ערבות המשיכה להפרע כסידרה, ובסך הכל מדובר בהחלפת חוב אחד (מסגרת האשראי) בחוב אחר (הלוואה) כטענת הגב' בן יעקב (עמ' 31 לפרוטוקול שורה 3) או בשים לב לכך שערבותם הייתה בכל מקרה מוגבלת להלוואה נשוא התביעה (סעיף 60 לתצהיר) וזאת ממספר סיבות.

שנית, הסדר החוב נחתם שכן לקוקי קפה היו קשיים (כפי שפירטתי לעיל), לא ברור מי יזם את ההסדר (שכן הגב' בן יעקב אישרה כי היא לא הייתה חלק מהמגעים (עמ' 30 לפרוטוקול, שורות 29-30)) אבל אם מדובר רק בהעמדת הלוואה ובטול המסגרת מדוע יש לקרוא לזה "הסדר חוב"? מדוע שלא פשוט תיחתם בקשת הלוואה ובמקביל תבוטל מסגרת האשראי? חזקה על הבנק שקרא למסמך "הסדר חוב" כי הוא אכן בא להסדיר את החוב הכולל.

...

לפיכך אני קובע כי בעצם חתימה על הסדר החוב, מבלי לידע את הערבים, יש בכדי לבטל את הערבות ודין התביעה כנגד הנתבעים 6 ו-7 להידחות עילה נוספת שמביאה לקביעה ולפיה הערבות בטלה, הינה אי גילוי המצב הכלכלי של קוקי קפה לערבים.

צודק הבנק כי עדותו של בנאים סעדיה הינה בעייתית, ובייחוד כאשר גם הוא סייע, ככל הנראה לנתבעים 2-4 להבריח נכסים, אולם אני מקבל את עדותו כי אם היה יודע שהנתבעים 2-4 עלולים לסבך קרובת משפחה היה מוודא כי ההלוואה הזו נפרעת.

בכל הקשור לשאלת ההוצאות, בשים לב לכך שהנתבע 7 בחר לחרוג באופן משמעותי מהיקף הסיכומים שהוקצב לו (בשיעור של 66%), מצאתי לנכון לפסוק לזכותו הוצאות נמוכות באופן יחסי לחריגה זו. לפיכך הנני דוחה את התביעה, התובע ישלם לנתבעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בשיעורים הבאים:- לנתבעת 6 – 20,000 ₪.

עו"ד ג'אדי זועבי אשר מונה כנאמן הכריע בתביעת החוב ביום 23.11.2020 והעמיד את יתרת החוב לסך 474,476 ₪ לאחר הפחתת הפרישי הצמדה וריבית לפי הוראות סעיף 235 לחוק.

ביום 23.11.2020 הוכרעה תביעת החוב על-ידי הנאמן והיא הועמדה על סך 116,484 ₪, כאשר הנאמן קובע, כי הוא מסתמך על יתרת החוב בתיק ההוצאה לפועל, מתאים את הסכומים לפי הוראות סעיף 235 לחוק ומקבל התביעה בגין ההוצאות הרפואיות לאור מסמכים רפואיים המוכיחים שקיים צורך בטיפולים אלה.

הוא טען לגבי שתי ההכרעות, כי ההכרעה אינה מנומקת דיה ובין היתר, וכי הוא משלם את המזונות באופן סדיר למן שנת 2015, אולם אין בידיו אישורים על העברות לחשבון הנושה והיה על הנאמן לידרוש אישורים על חשבונות הבנק של הנושות.

בנוסף לאמור, לאור אופי ההליך עסקינן ולאור האמור בהלכה הפסוקה בעיניין זה, אין כל פסול בהכרעה המתבססת על האסמכתאות והמסמכים שהוגשו לבעל התפקיד, ואין לצפות מבעל התפקיד לנהל בתביעות חוב הליך משפטי של שמיעת ראיות ומינוי מומחים, מקום שניפתח הליך הוצאה לפועל שהתנהל במשך שנים ומקום שהנאמן מצא, כי יתרת החוב בתיק ההוצאה לפועל אמינה עליו וכי התשלומים שהתקבלו הופחתו מן היתרה.

...

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת אפרים צ'יזיק), שניתן ביום 31.05.2021 בעחדל"פ 49449-02-21, בו התקבל באופן חלקי ערעור המערער על החלטת הנאמן בתביעות החוב שהוגשה כנגד המערער על-ידי המשיבה מס' 2, ונדחה הערעור שהגיש המערער על הכרעת הנאמן בתביעת החוב שהגישה המשיבה מס' 3.

לפיכך דין טענותיו של המערער לפיהן היה על הנאמן לשכור שירותיו של מומחה לבחינת גובה החוב להידחות (ראו והשוו עניין באורן, פסקה 19).

טענות המערער באשר לתשלומים ששילם שאין בידיו אסמכתאות לגביהם, או באשר להוספות בתיק ההוצאה לפועל בניגוד לפסק הדין, נבחנו על-ידי הנאמן ואיני מוצא מקום להתערב במסקנת הנאמן בעניין זה. סיכומם של דברים, לא מצאתי כל הצדקה להתערבות בפסק דינו של בית משפט קמא אשר דחה ערעור היחיד על הכרעת הנאמן בתביעת החוב ולפיכך דין הערעור להידחות.

כן ישלם המערער סך של 2,000 ₪ לממונה ולנאמן וזאת בגין הוצאות ושכ"ט עו"ד. סכום העירבון שהופקד להבטחת הוצאות המשיבים בקופת בית המשפט יועבר למשיבים לפי היחס ביםן הסכומים שקבעתי לעיל.

עיקרה של החלטה זו בשאלה, האם צד שלישי, חברת מדיה, הנה נושה ישירות בחברה בטענת הלוואה לחברה לפרעון חוב לרשות המסים בהקף 2,500,000 ₪ או שהנה נושה של בעל מניות, אשר הוא שפרע (בחלקו) את החוב לרשות המסים, כאשר לפי הוראותיו ועבורו, העבירה הצד השלישי כספים לבנק שהכין שיקים בנקאים שמהם נפרע חלק מהחוב לרשות המסים.

ישנן מחלוקות אחרות התלויות ועומדת, בהן שתי תביעות נגזרות שפסק הדין בהם ינתן במקביל להחלטה זו. כשנה לפני שהחלו הליכי הכנוס בתיק זה, היתה תלויה ועומדת נגד החברה, בקשת פירוק שנמחקה, לאחר ששולם חלק מחוב החברה כלפי רשות המסים, בסך 2,500,000 ₪.

דיון אקדים כי לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מסקנתי הנה שיש לדחות את טענות מדיה, תוך שהנני קובע כי היא אינה נושה ישירה בחברה, אלא בחורי, שהוא באופן כזה או אחר, הפך להיות נושה בחברה בשל פרעון חלק מהחוב לרשות המסים, כמו גם לקבוע כי חורי לא היה מוסמך לפעול באופן בלעדי בשם החברה בעיסקה שנערכה כשיטתו מול מדיה, מבלי שסופר חותם ביחד איתו על מסמכים כנדרש בהסכמות שביניהם, וזאת כפי שיפורט להלן.

בהתאם לכך, בחן חורי אפשרויות לקבל הלוואה עבור החברה, וכך עשה בפועל, כלומר בשם החברה, נטל הלוואה מחברת מדיה שבשליטת בנו נחום, ומשהחברה לא פרעה את ההלוואה, מסכים הוא כי החברה נותרה חייבת את ההלוואה בתוספת הריבית המוסכמת.

לפיכך, עם הטוען שיש לבחון מהו "מסלול הכסף" יש לדקדק, "והפוסל במומו פוסל", מדוע לא פעלו בדיוק לפי ההסכם לגבי העברת הכספים לחברה? כאשר חורי ביקש מנחום שיעביר עבורו אישית סך של 2,500,000 ₪, על מנת שהוא יוכל לשלם לרשות המסים חלק מהחוב של החברה, ועל מנת שהוא יוכל לטעון בהליכים משפטיים כי הסכום שולם מכיסו האישי, אין צורך לבצוע העברה כספית מחשבונו של נחום, לחשבון האישי של חורי, ומשם לבנק על מנת שהבנק ינפק המחאה בנקאית.

...

לאור קבלת טענת סופר להשתק שיפוטי, כנגד טענות סופר ומדיה, ולאור הנסיבות שהובאו בפני הן בזמן אמת, כמו גם בתיק זה, אני קובע כי התשלום לרשות המסים, בוצע בידי חורי.

לאור הקביעה כי מדיה הלוותה כספים לחורי באופן אישי, כדי שהוא יוכל לעשות בהם שמוש מול רשות המסים, מדיה אינה נושה בחברה, ולכן בקשתה נדחית.

דומני כי הקביעה ולפיה נדחו טענות מדיה כי הינה נושה ישירה בחברה, די בה. למען הסר ספק, כמו גם למעלה מהצורך, אני קובע כי הפעולות שביצע חורי בשם החברה, מול חברת מדיה אינן תקפות באשר דרשו חתימה של סופר.

התובע טען כי הנתבע הפר את חובתו להשיב את חובותיו לנושיו בהתאם לערבותו לפי הוראות חוק הערבות, תשכ"ז-1976 (להלן: "חוק הערבות") והיה חייב כספים בגינם ביחד ולחוד עם התובע והנתבע הפר את חובתו לשאת בחלקו בחובות שיצרה החברה והוא חייב לתובע את חלקו היחסי שלא שולם על ידו.

על כן, התובע דורש השבת כספים בסך של 52,600 ₪ בגין התשלום ששילם עבור חלקו של הנתבע בצרוף הצמדה וריבית מיום התשלום בפועל וסך של 5,000 ₪ בגין עוגמת נפש, ומכאן סכום התביעה על סך של 57,600 ₪.

הנתבע טען מנגד, כי יש לדחות את התביעה נגדו על הסף שכן החוב הנטען אינו קשור אליו וכי עיון בתביעה שהגיש הבנק מעלה כי זו הסתיימה בהסכם פשרה בסכום נמוך בהרבה מהנטען על ידי התובע וחלקו של הנתבע שולם במלואו .

הנתבע הכחיש את טענת התובע לפיה שילם סך של 130,000 ₪ במסגרת הסכם הפשרה וטען, כי הסכומים הנטענים מלבד היותם לא נכונים, הם עומדים בסתירה למסמכים אותם צירף לתביעתו.

...

בהסכם המכר צוין כי "המוכר מצהיר כי הוטל עיקול זמני על הזכויות בדירה לטובת בנק הפועלים בע"מ על סך של 120,000 ₪, בתיק בימ"ש שמספרו תא"ק 59545-11-14 ובהתאם למכתב כוונות של הבנק שהונפק...כי עם תשלום הסך של 120,000 ₪...עד ליום 11/02/2015יוסר העיקול". כמו כן, אני קובעת כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי הנתבע ידע על אודות תשלום הסך של 120,000 ₪, לא הוכח כי התובע קיבל את הסכמת הנתבע שיישא בחלק מתשלום כלשהו במקומו ולא הוכח כי הנתבע היה מודע לחובה כלשהו להשבת כספים לתובע טרם חתימתו על הסכם הפשרה מיום 28.12.2020.

לאור האמור, מאחר ולא עלה ביד התובע להוכיח את מרכיבי תביעתו ברמה הנדרשת, מצאתי כי דין התביעה להידחות.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

עוד קבע בית המשפט שהמבקשים ניסו להאחז "בגירסה כבושה, שלא בא-זכרה בכתב ההגנה" ושהיא גם טענת עובדה סותרת, לפיה הערב העמיד לאביו של המשיב הלוואה באמצעות הצ'קים, שנטען כי נשלחו בדואר, ודחה טענה זו. כך נקבע שהחוב הוכח כנדרש וכך גם שיעורה של ריבית-הפיגורים ההסכמית.

לטענת המשיב, הוא שילם ביֶתר סך של 24,713 ש"ח אשר, לפי ההוראה המובאת לעיל של ריבית-פיגורים בסעיף התשיעי להסכם-הפשרה, עמד במועד-הגשתה של התביעה על לא פחות מ-135,352 ש"ח. בית המשפט קיבל את טענתו שהמבקשים נהגו ברשלנות בסוגייה זו ולכן חייבים לשפות ואתו על הסכום ששולם ביתר 24,713 ₪, אך בצרוף הפרישי הצמדה וריבית "רגילה" לפי חוק, משום שלא חל על סכום זה הסכם הפשרה, ולכן הסכום לתשלום עד מועד התביעה הוא 29,569 ₪.

בית המשפט קמא לא ייחס ערך ומשקל לכך שהמשיב צירף לתביעתו מיסמך כוזב; לכך שעדי המשיב לא זיהו את הסכם השתוף שאינו במחלוקת; ולכך שאין כל הגיון בסיסי לעריכת הסכם הפשרה.

. והכל באופן שעל הנתבעים תוטל ריבית חריגה של בנק מרכנתיל לכל השנים הללו" (סעיף 21 לבקשה).

...

לאחר שהתברר שאחת היחידות נמכרה גם לגורם נוסף, הגיעו המשיב והחברה להסכם פשרה (להלן: הסכם הפשרה), בערבות המבקש 1 (להלן: הערב), לפיו המבקשים ישלמו למשיב את יתרת התשלום ליחידה השנייה שרכש עד סך של 650,000 ₪.

דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים אני מורה על דחיית הבקשה.

סוף דבר הבקשה נדחית.

המבקשים ישלמו למשיב הוצאות הבקשה בסך של 4,000 ₪.