יחד עם זאת, ההסכם הביא לכך שאשת החייב הופטרה מערבותה ומחובותיה לבנק כנגד התשלום בסך של 800,000 ₪, שהועבר ישירות על ידי רוכשי הנכס אל הבנק.
לפי זוית ראיה זו, עולה השאלה האם העברת הכספים לבנק מהוה העדפת נושים, עת היה החייב חדל פרעון והעדיף לנתב את הנכס העקרי שלו לטובת אחד הנושים וזאת מתוך שיקול המבוסס על הרצון לאפשר לאישתו, הערבה לחובותיו כלפי הבנק, להגיע להסדר לסילוק חבותה.
העובדה לפיה הבנק כבר הגיש נגד החברה, החייב ואשת החייב, תביעה כספית לבית המשפט, ממחישה כי הצדדים כולם היו מודעים לכך שמדובר כבר בשלב בו נדרשים החייב אישתו לפרוע את חובותיהם.
...
ככלל:
"... פירעון חוב, דהיינו פעולה שיש בה כדי להביא לסילוק הנשייה באופן מלא או חלקי, איננה באה בגדר 'הענקה' הנבחנת במסגרת סעיף 96 לפקודת פשיטת רגל. מסקנה זו נובעת מכך שפקודת פשיטת רגל קובעת הסדר מיוחד לעניין העדפת נושים, שהמקרה הגרעיני בו הוא מיועד לטפל הוא פירעון חוב לאחד הנושים באופן המקנה לו יתרון על פני הנושים האחרים (סעיף 98 לפקודת פשיטת רגל, שעניינו ביטול העדפות מרמה.. אם תאמר אחרת, הרי שכמעט כל מקרה של פירעון חוב יצטרך להיבחן במקביל על פי שני ההסדרים, ובשים לב לכך שמשך הזמן בו ניתן לבטל פעולה על פי סעיף 96 לפקודת פשיטת רגל וסעיף 220 לחוק חדלות פירעון הוא ממושך מאד (עד 10 שנים לפי פקודת פשיטת רגל, ועד 4 שנים לפי חוק חדלות פירעון), הדבר יביא לפגיעה קשה ביציבות הכלכלית. לא לכך הייתה כוונת המחוקק, ולא כך נוהגים בתי משפט של חדלות פירעון מאז ומעולם."
ע"א 8175/19 שלמה נ' עו"ד ליאור מזור (מיום 24.5.2020).
גם היקף הנשייה מחזק את המסקנה, כי באותה עת כבר היה ברור שאין ביכולת החייב להיחלץ מהמשבר הכלכלי, וכי חובותיו יעמדו לפירעון, כאשר יחד עמו תעמוד כחייבת גם אשתו, בהיותה ערבה כלפי הבנק לחובות בסכומים של מאות אלפי שקלים.
ככל שיהיה מדובר בתוספת נמוכה יותר לקופה, יכול הדבר ללמד על פגיעה בעוצמה משמעותית, אשר יכולה ללמד על המסקנה המתחייבת.
