התביעה העיקרית שלפני היא תביעת הבנק נגד החברה, ארנון ועמוס לתשלום מלוא יתרת חוב החברה כלפיו, שלפרעונה ערבו עמוס וארנון ואשר עמדה ביום הגשת התביעה על סך 1,570,376 ₪ וכן את ארנון בסך נוסף של 135,765 ₪ בגין חובו בחשבון הפרטי ובסה"כ 1,706,141 ₪.
התביעה שכנגד היא תביעת ארנון נגד הבנק, עמוס ונורית בגין אחריותם לקריסת החברה ולנזקים שנגרמו לארנון בעטיה – הבנק בעצם חסימת האשראי לחברה בעקבות מכתב עמוס ונורית אשר היא שהביאה, לטענת ארנון, לקריסת החברה, עמוס ונורית במשלוח מכתב ביטול הערבות לבנק אשר הוביל לביטול מסגרת האשראי שלה ועמוס בשל היתנהלותו במהלך פעילותם המשותפת בחברה, בסכום כולל של 5,652,000 ₪.
...
סיכום
לאחר שמצאתי כי חוב החברה כלפי הבנק, שלפרעונו ערבים ארנון, עמוס ונורית, הוכח ולאחר שמצאתי כי יש לדחות את הטענה כי עמוס ונורית או הבנק הם שהביאו לקריסת החברה ואף לא הוכחו הנזקים הנטענים על ידי ארנון, וממילא לא קמה לו זכות לקיזוזם, התוצאה היא כי יש לקבל את התביעה העיקרית נגד ארנון אך להפחית ממנה את הסכומים שנפרעו על ידי עמוס ונורית וכל סכום שהתקבל על חשבון חובות החברה וארנון לבנק מאז הגשת התביעה ולדחות את התביעה שכנגד במלואה.
תקנה 512(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 קובעת – "בתיתו צו להוצאות ובקביעת שיעורן יתחשב בית המשפט או הרשם, בין השאר, בשווי הסעד השנוי במחלוקת בין בעלי הדין ובשווי הסעד שנפסק בתום הדיון, ויהא רשאי להתחשב גם בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון".
בשים לב למכלול שיקולים אלה, אך גם למחדל שמצאתי בהתנהלות הבנק, אני מחייב את ארנון לשלם לבנק גם הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ ולשלם לעמוס ונורית הוצאות משפט בסך 15,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 40,000 ₪.
הבנק יוכל להגיש פסיקתה לחתימה שתכלול את סכום יתרת החוב העדכני לאחר הפחתת כל האמור לעיל ועימה תצהיר מפורט בדבר מלוא הסכומים שהתקבלו ויתרת החוב העדכנית של ארנון ושל החברה וכן תדפיסי יתרות עדכניים נכון ליום הגשת הפסיקתה.
