תביעה כספית על סך של 292,575 ₪, שהוגשה על ידי בנק הפועלים בע"מ (להלן: "הבנק" או "התובע"), בסדר דין מקוצר, ביום 02.02.10, לבית משפט השלום בטבריה.
כתבי הטענות והשתלשלות העניינים בתיק:
הבנק טען בתביעתו כי ביום 06.12.06 חתם הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") על בקשה לפתיחת חשבון שמספרו 83164, בסניף 731 בשפרעם (להלן: "החשבון"), וביום 02.06.09 חתם הנתבע על כתב התחייבות להחזרת הלוואה מס' סדורי 56, בסך של 310,000 ₪ למטרת "ארגון הסדר" (להלן: "הלוואת ההסדר").
לאחר שביום 9.11.10 היתקיים דיון בבקשת הרשות להיתגונן בפני כב' הרשם נדים מורני, בו העיד הנתבע, ונשמעו סיכומי הצדדים בבקשה, החליט כב' הרשם מורני ביום 08.12.10 ליתן לנתבעים רשות להיתגונן כנגד התובענה משום שסבר כי החלטתו של הבנק להעמיד את יתרת ההלוואה לפרעון מידי בגין חוב פיגורים בשיעור של 4,098 ₪ בלבד, אינה עולה בקנה אחד עם עיקרון תום הלב, בפרט כאשר גם לא נשלחה לנתבע דרישה נוספת כלשהיא לתשלום יתרת הפיגורים לקראת העמדת יתרת ההלוואות לפרעון מידי ולקראת הגשת התביעה.
הוצאות המשפט:
לחובו של הנתבע לפי פסק דין זה (ראה פסקה 69 לפסק הדין), הכולל, למען הסר ספק, גם את יתרת החוב בחשבון העו"ש עובר להגשת התביעה, יתוספו האגרות ששולמו במסגרת הליך זה כשהן משוערכות ממועד תשלומן ועד היום, וכן שכר טירחת עו"ד בסך של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ.
לאור קביעתי כי הבנק הפר את חובותיו כלפי הערב, לפי חוק הערבות, לא ראיתי לחייב את הערב בהוצאות משפט מעבר לחיוביו על פי פסק דין זה (ראה פסקה 125 לעיל).
...
כאמור, גם לא שוכנעתי כי פקידת הבנק משיעל, לאור החיפזון שבו נחתמו הטפסים, כפי שתואר על ידי הערב, הסבירה לערב את שיעור הריבית, כמו גם את שיעור ריבית הפיגורים.
ואולם, החלת החזקה האמורה על כתב ההתחייבות והערבות להבדיל מן הטופס הייעודי הנפרד שנקבע בתקנות הערבות מרוקנת, לטעמי, מתוכן את הרציונל העומד מאחורי סעיף 22 לחוק הערבות, ואת התוצאות של אי גילוי כפי שנקבעו בו.
סיכומו של דבר, אני קובעת כי הערב ידע את סכום ההלוואה, מספר התשלומים, וכי מדובר בהלוואת הסדר.
לא שוכנעתי כי מכתבו של הבנק מיום 24.09.09 הגיע לידי הערב, וזאת משלא הוצג אישור כלשהו המעיד כי המכתב אכן נשלח בדואר רשום, כמצויין בו. ודוק: לפי סעיף 26(ה) לחוק הערבות, לא די במשלוח הודעה בדואר רגיל, אלא נקבע כי: "הודעה של נושה לפי סעיפים קטנים (א) ו- (ד)(1) תישלח בדואר רשום לפי המען שמסר הערב לנושה".
אמנם, במקרה שלנו, גם אם הבנק היה פועל כחוק, מודיע לערב על הכוונה להעמיד החוב לפרעון מידי, ומאפשר לו להיכנס בנעליו של הנתבע ולשאת בתשלומים השוטפים של ההלוואה, לא מכאן הייתה צומחת ישועת הערב.
