זאת ועוד, מנספחי תצהירה של הנתבעת ומעדותה שלה עצמה ושל בתה, ליאת, עולה כי לאחר פטירתו של המנוח הוגשו כנגד הנתבעים תביעות ודרישות חוב רבות מנושים רבים וכי במועדים הרלוואנטיים לענייננו, דהיינו בין מועד פתיחת חשבון הבנק (19.12.2013) ומועד החתימה על גבי מיסמכי ההלוואה ( 13.3.2014) ועד ליום פטירתו (1.9.2014), ניהל המנוח ביחד עם שותפיו לעסקים, תא"ל (במיל') מאיר גחטן) ואמיר רונן, צעדים המיועדים לשמש בעיסקאות מורכבות בחו"ל, שלצורך מימושן נידרש לטוס למדינות שונות ברחבי תבל, כאשר במסגרת עסקיו אף טס לציריך בחודש יולי 2014 וביצע העברה בנקאית בסכום של 100,000יורו לידי צד ג', דהיינו זמן קצר ביותר לפני פטירתו (ראה עדות הבת ליאת גברון : עמוד 46 שורה 18 – עמוד 48 שורה 17 לפרוטוקול ; עדות הנתבעת 2 בעמוד 65 שורות 28 – 29 ובעמוד 66 שורות 19 – 35 לפרוטוקול).
למרות שפקידי הבנק בחרו שלא לידרוש מהמנוח להעביר לידם מסמכים המפרטים את מצבת חיוביו כלפי צדדים שלישיים, וביחס למצבה הפינאנסי של הנתבעת 3 הרי שאין לקבל את טענת הנתבעים כי אמת המידה המקילה בה נהגו במנוח בשלב פתיחת החשבון צריכה להיזקף לרעת הבנק כרשלנות חוזית תורמת, מאחר ובשלב פתיחת החשבון הבנק נוטל על עצמו את הסיכון לכך שלא יוכל לקבל בחזרה את האשראי אותו העניק ללקוח או לחילופין כי הלקוח פועל מתוך מניע תרמיתי.
בנוגע לגובה האשראי מציין התובע כי למעט ההלוואה בנוגע לרכישת הרכב, אשר אף שועבד לטובת הבנק, לא הועמדו לטובת המנוח הלוואות ארוכות טווח אלא בסה"כ הועמדו לרשותו הלוואות קצרות טווח בסך של 150,000 ₪ (בחודשים מרץ ומאי 2014) ואשר המנוח פרע אותן בעת שהפקיד בחשבון החברה בחודש יולי 2014 סך של 189,000 ₪ ולכן אין מקום לקבוע כי הבנק חרג מחובותיו העקרוניות כלפי הלקוח שבכללן חובת תום הלב וחובת הנאמנות.
...
בנוסף לכך, עולה מתדפיס פעילותה העסקית של הנתבעת 3 כי בין התאריכים 15.1.2014 ועד 7.8.2014 בוצעו קרוב לעשרים תנועות/פעולות, ובעיקר פעולות העברת מט"ח והעברות בנקאיות, בסכום כולל של 346,588.68 ₪ ברם לכשעומתה עם הנתונים הללו הבהירה הנתבעת 2 בחקירתה הנגדית בנוגע לטענה אותה העלתה במסגרת תצהירה ולפיה המנוח לא התפרנס למחייתו באותה עת השיבה כי רק בדיעבד הגיעה למסקנה שהמנוח הוליך אותה שולל בנוגע לעניין זה (ראה : עדות הנתבעת 2 בעמוד 64 – עמוד 65 שורה 5 לפרוטוקול).
לאור המקובץ מעלה הנני סבור כי טענת הנתבעים ולפיה ההסכמים עליהם חתם המנוח עם הבנק מבוטלים מכח "הלכת האפסות" לא רק שלא הוכחה כלל בהינתן אמות המידה המחמירות אשר נדרשות במקרים כגון דא, אלא נהפוך הוא, הוכח בפניי הן בפן המשפטי והן בפן הרפואי כי המנוח תפקד כהלכה מבחינה קוגניטיבית, ואי פנייה מצד בני משפחתו, אשר היו קשורים בקשרי עבותות לחברה ולמנוח, לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה להכריז עליו כחסוי או כפסול דין, מחזקת אמירה זאת.
סוף דבר :
התביעה מתקבלת במלואה.