תביעת בנק בגין יתרות חובה של לקוח וחתימה על כתב ערבות

זו תביעה כספית ע"ס 138,820.84 ₪ שהגיש התובע בגין יתרת חוב עפ"י ספריו.

התובע , תאגיד בנקאי, טוען כי לבקשת הנתבעת 1, ניפתח לה ח-ן מס' 50885 בסניף 663 אצל התובע, כאשר הנתבעים 2 ו- 3 חתמו על כתב ערבות מתמדת ומוגבלת בסכום של 300,000 ₪ ערבות לכל חוב של הנתבעת 1.

נטען כי התובע היתנהל בנגוד לדין, כאשר חב בחובת נאמנות ואחריות מוגברת כלפי לקוחותיו, התובע התרשל משמעותית בתפקידו, כאשר הסכים לקבל כתב ערבות, ולהעמיד הלוואה על סמך חתימות מזויפות, זאת בזמן שהנתבע 3 לא שהה בארץ, וכאשר שני מורשי חתימה היו חייבים לחתום על המסמכים בפני נציגי התובע – מה שלא נעשה.

נטען כי התברר בדיון, שבין הנתבע לנתבע 2 קיימת מערכת כלכלית מסועפת, אשר מכוחה היה לנתבע אינטרס מובהק לחתום על ערבות, לא כל שכן לאשרר אותה בהתנהגות, גם לשיטת הנתבע, כאשר ידע על פעולות שהובילו ליתרת חוב בחשבון שבערבותו, בחר בשלב ראשון ומאוחר, רק לעצור את הפעילות, ולא לגרום להעמדת החוב לפירעון מיידי, ולא העלה כל טענה בזמן אמת לשיטתו, כנגד ערבותו.

נטען כי רק לאחר שנחשפו תדפיסי הכניסות והיציאות של הנתבע מן הארץ, התובע הרחיב חזית, וטען טענות מהותיות חדשות, שלא צוינו בעת הגשת כתב התביעה , וזאת חרף העובדה, כי מר גבאי ידע עובר לתביעה, כי הנתבע 3 שהה בחו"ל באותה עת. טענות מר גבאי כי העביר לעמותה את כספי ההלוואה, לאחר שמר כהן חתם על ההסכמים, ולאחר שהנתבע 3 שוחח איתו טלפונית מחו"ל וכן חתם על מיסמכי ההלוואה בעת ששהה בחו"ל, והעביר אותם במייל, ולאחר ששב ארצה חתם בפניו על ההסכמים.

ככלל בהקשר החובות המוטלים על הבנק , ובהתנהלותו כלפי בעל חשבון / ערב נקבע: בע"א 6547-12 שי עמר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ - סניף נתיבות [פורסם בנבו] "... שלוש חובות עיקריות מוטלות על הבנק כלפי לקוחותיו וכלפי צדדים שלישיים והן: חובת תום לב, חובת זהירות וחובת נאמנות (עניין כהן, פסקה 16). במקרה דנן, ענייננו מיתמקד בחובת הזהירות של הבנק לנקוט אמצעים שבנק סביר היה נוקט בנסיבות העניין, לנהוג בכספי הלקוח במיומנות ובזהירות ראויות ולדאוג כי כספו או נכסיו של הלקוח המופקדים בבנק לא ייפגעו (ע"א 636/89 כחולי נ' בנק ברקליס-דיסקונט בע"מ, [פורסם בנבו] פ"מ מה(3) 265, 274 (1991) (להלן: עניין כחולי)). חובת הזהירות חלה גם כלפי צדדים שלישיים המושפעים מהשירותים שנותן הבנק (גלעד נרקיס ומירב מור חובות החלות על הבנקים כרך א 281-278 (2002) (להלן: נרקיס ומור); דנ"א 10512/04 בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ נ' מנהל עזבון המנוחה חיה אופלגר ז"ל, [פורסם בנבו] פסקה 11 והאסמכתאות שם (19.1.2005); עניין סולכור, פסקה 16 והאסמכתאות שם). חובה זו יכולה להיגזר מהחובה החוזית לנהוג "בדרך מקובלת ובתום לב", ובהעדר יחסים חוזיים, מדיני הנזיקין היוצרים חובת זהירות בין הבנק לבין אלו שניתן לצפות שייפגעו מרשלנותו (עניין שני, פסקה 9; נרקיס ומור, בעמ' 279-276).

...

בסופו של יום, ועל פי מאזן ההסתברות הכולל, שוכנעתי שיש להעדיף גרסת התובע בעניין , ועומד בנטל הנדרש, כמי שמבקש להוציא מחברו.

כאמור לא ראיתי גם לקבל הטענה לעניין מתן הלוואה וערבות בניגוד לנהלים ובאופן המצדיק ביטולה, או נפקותה ביחס לנתבע 3, ולא כל שכן , לא ראיתי, ולא שוכנעתי כלל, בדבר קיום שיתוף פעולה בעניין , בין התובע לנתבע 2 , ועל מנת לרמות/ להונות את הנתבע 3.

סוף דבר התביעה מתקבלת במלואה.

התובע, בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") הגיש תביעה כספית כנגד הנתבע 1, בגין יתרת חוב בסך כולל של 82,297 ₪ וכנגד הנתבע 2, מכוח חתימתו על כתב ערבות לאבטחת פרעון הלוואה שנטל התובע.

יש לזכור כי: "אחת מאמות המידה לבחינת חובתו של בנק כלפי לקוחו תימצא במנהג הבנקאים. אם נהג הבנק כמנהג הבנקאים, חזקה עליו שנהג כהלכה ומילא את החובה המוטלת עליו, ואילו אם לא נהג כמנהג הבנקאים, אות וסימן הם כי התרשל, וממילא ראוי הוא כי יישא בתוצאות מעשיו או מחדליו. זהו מבחן אובייקטיבי של סבירות." (דנ"א 1740/91 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נגד פרוסט פ"ד מז (5)31 (1993).

מכל מקום, הבנק לא הוכיח כי עמד בחובתו להסביר לערב את הסיכונים הכרוכים בחתימה על כתב הערבות, ועיון במסמכים עליהם חתם הערב, מלמד כי הבנק, כאמור, כלל לא מילא פרטים אלו בטפסים, משמע שהערב לא קיבל את המידע הרלוואנטי אודות הנתבע, הלווה, במועד חתימת הערבות.

...

מכאן המסקנה הינה כי, בענייננו, לא קויימה על ידי הבנק חובת הגילוי כלפי הערב, בהתאם להוראות סעיף 22 לחוק הערבות ואשר בין היתר נועדה על מנת שהערב ידע לצפות את הסיכונים שהוא נוטל על עצמו טרם חתימתו על כתב הערבות.

סוף דבר מכאן, שעה שלא הוכח בפניי כי הבנק יידע את הערב כי הינו ערב יחיד להבטחת תשלום ההלוואה, ומשעה שהבנק הפר את הוראת סעיף 22(ב)(1) לחוק הערבות, כאשר לא גילה לערב פרטים אודות ההלוואה אשר נטל הנתבע 1 לה ערב הנתבע 2, הערב, הרי הערב פטור מערבותו להלוואה, מכוח הוראות סעיף 23(א)(5) לחוק הערבות, וכך אני מורה.

לאור האמור, אני מורה על דחיית התביעה.

החברה הייתה לקוחה של הבנק, וניהלה חשבון עו"ש בסניף מרכז עסקים חיפה (חשבון 29967, סניף 650).

בנסיבות הללו, לא עלה בידי הנתבע להוכיח כי הבנק הפר חובות אמון ותום לב בהן הוא חב כלפיו, לאחר שניהל עם כלל הערבים משא ומתן להסדר פרעון יתרת החוב, שבסופו חתם על הסדר עם ארבעה בלבד מתוך ששת הערבים, בהיעדר הסכמה מצד שניים מהם להסדר, או כי גרם לנתבע לנזק כלשהוא.

דובר שם בבעל מניות שנגרע מרשימת מורשי החתימה בחשבון והעביר מלוא מניותיו בחברה לשותפו, והבנק הגיש נגדו תביעה בגין יתרת חובה בחשבון, מתוקף כתב ערבות עליו חתם בעת פתיחת החשבון.

...

באשר לטענת הנתבע לפיה הבנק גרם לו לנזק, מעת שהתקשר בהסדר חוב עם הערבים הנוספים, שכן הנתבע הסתמך על כך שערבותם בתוקף, הרי שדין הטענה להידחות.

מסקנה זו נתמכת בין היתר, בעובדה לפיה הפער בין סכום ההסדר שהוצע לנתבע ולאדם בספטמבר 2022, תקופה בה נחתם ההסדר עם הערבים הנוספים, ובין סכום התביעה דנן, אינו משמעותי.

לנוכח המפורט לעיל, אני מקבלת את התביעה במלואה, ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע את סכום התביעה, בשיעור עליו עמד במועד הגשתה, בסך 40,309.42 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מאותו מועד ועד ליום התשלום המלא בפועל, ובצירוף הוצאות ושכ"ט בסך 5,000 ₪ כולל מע"מ. זכות ערעור כדין.

זוהי תביעת בנק בגין יתרות חובה של לקוח .

נתבע 2 חתם על כתב ערבות לכל חוב של נתבעת 1 כלפי התובע.

התובע מפנה לת"א 1157-10-09 ניו אימג' השקעות ישראל בע"מ ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ואח', ס' 51: "חשוב וחיוני לאפשר לבנקים להגיב במהירות לשינויים בסיכון, במיוחד כאשר עסקינן בשינוי חד ומהותי, ולהגן בדרך זו על עצמם ועל כספי המפקידים מפני המשך וגידול החשיפה לסיכונים שהחמירו. ההגנה על הבנק מפני נטילת סיכונים גדולים מדי ומפני אי יכולת לבלום תהליכים של גידול מהותי בסיכון אינה משרתת רק את האנטרס העצמי של הבנק; היא משרתת גם, ואולי אף בעיקר, את האינטרסים של כל מי שמפקידים את כספם בבנקים, ובדרך זו גם ואף בעיקר את הבטחון והיציבות בכלכלה כולה וכן אינטרסים חברתיים ראשונים במעלה". התובע מפנה לחוזה בין הצדדים, המופיע בבקשה להקצאת מסגרת אשראי עליה חתומה נתבעת 1, סעיף 13 שזו לשונו: "הבנק יהיה רשאי להקטין את מסגרת האשראי שאושרה [...] או לבטלה כליל ולהעמידה לפרעון מידי, זאת בהודעה מוקדמת שתישלח ללקוחות לפחות 14 ימים מראש. אין באמור בכדי לגרוע מזכותו של הבנק להקטין את מסגרת האשראי או לבטלה כליל ולהעמידה לפרעון מידי בהודעה מוקדמת קצרה יותר או ללא הודעה מוקדמת כלל, זאת במקרים שבהם לדעתו של הבנק, על פי הבנתו והערכותיו הבנק עלול להסתכן באי יכולת לגבות את האשראי עקב שינוי לרעה בכושר הפרעון של הלקוחות [...] לרבות באותם מקרים המקנים לבנק זכות להעמיד את חובותינו לפרעון מידי לפי תנאי כתב התנאים הכלליים". בהתאם להפניה שבבקשה להקצאת מסגרת אשראי לתנאים הכלליים מפנה איפוא התובע לסעיף 7 לכתב התנאים הכלליים, אשר כמה מסעיפיו הקטנים היקנו לו לדעתו עילה להעמיד את יתרת חובה של נתבעת 1 כלפיו לפרעון מידי: כך לפי סעיף 7(א)5 להסכם הקובע כי ככל שיוטל עיקול על נכסי הלקוחות והוא לא יוסר בתוך חמשה עשר יום תקום לבנק זכות לידרוש פרעון מידי, ובעניינינו כאמור עיקל מס הכנסה את חשבונה של נתבעת 1.

...

בית המשפט מצא כי לעניין הליך זה, אין מקום לחרוג מהתעריף המינימלי המומלץ, באופן שסכום ההוצאות אשר יפסק לתובעת יעמוד על האמור בכללי לשכת עורכי הדין לעניין התעריף המינימלי.

לפיכך באיזון בין השיקולים נקבע כי הנתבעים ישלמו יחד ולחוד לתובעת הוצאות בסך 17,010 ₪ : {(115,463*0.1) + [(155,820-115,463)*0.04] + (2*689)} * 1.17 = 17,010 הוצאות המשפט תשולמנה תוך 90 יום ממועד פסק הדין, ומיום זה ואילך ישולם הסכום בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק למן יום ההוצאה עד ליום התשלום בפועל.

בנוסף, הנתבעים ישלמו לתובעת יחד ולחוד הוצאות משפט בעין שהוציאה בקשר עם תיק זה לרבות בגין אגרה, המצאות ושכר עדים והכל לפי קבלות שתציג להם התובעת על תשלום בפועל עד 90 יום ממועד פסק הדין ובערכם הנומינלי ליום הוצאתן.

הנתבע 2 הוא בעל מניות ו/או מנהל ו/או בעל עניין אצל הנתבעת 1 וערב כלפי הבנק לכל התחייבויות הנתבעת 1 בהתאם לכתב ערבות שנחתם על ידו ובנוסף הוא לקוח של הבנק.

הנתבעת 1 צברה יתרת חוב ולא עמדה בפרעון החוב למרות דרישות חוזרות ונישנות מצד הבנק לעשות כן. הנתבע 2 חתם כאמור אף הוא על כתב ערבות מתמדת בלתי מוגבלת ביום 30.7.2017.

אומנם, הבנק לא הגיש תביעה כנגד הנתבע מכוח היותו החייב העקרי למשל מכוח דיני הרמת המסך אלא מכוח חתימתו של הנתבע על כתב ערבות מתמדת בלתי מוגבלת לחובות הנתבעת 1 כלפי הבנק ולכן, האמור לעיל, יש בו לשלול את טענת הנתבע שלא היה מעורב בפעילות הנתבעת 1 ו/או הנתבע 2 במסגרת חשבון הבנק שניפתח אצל הבנק על שם הנתבעת 1.

עיון בכתב הערבות המתמדת מעלה כי הערבות אינה תלויה בבטוחות אחרות או ערבויות אחרות , כמפורט להלן ולכן, לא הייתה חובה על התובע לפעול למימוש המישכון: יחד עם זאת, ולמעלה מהצורך, איני סבור שיש ממש בטענת הנתבע כי אי מימוש המישכון ו/או הבטוחה (זכות הנתבעת 1 לקבל תשלומים מחברת חשמל בגין מערכת סולרית) הופקעה על ידי הבנק, ולעמדתי אף לא נגרם לנתבע כל נזק בגין כך. טענה זו של הנתבע נגועה בחוסר תום לב, הנתבע טען כי רישום החברה (הנתבעת 1 ) על שמו היה למראית עין בלבד , רישום פורמלי בלבד, ומי שהיה הבעלים והרוח החיה מאחורי הנתבעת 1 היה הנתבע 2 , אם כך הם פני הדברים מה לנתבע להלין על פעולות שעשה הנתבע 2 בכספי התמורה שהתקבלה מחברת חשמל כפי שהעיד הנתבע 2 (גרינצייג) העד מטעמו של הנתבע על הפעילות שעשה בחשבון הבנק: " ש. עו"ד מאיר טען שעל פי דפי החשבון נכון לכל המועדים שבהם צחי פנה אליך יתרות הזכות בחשבון היו גבוהות, ניכנסו כספים מחברת חשמל וממכבי, ואני משיב התסבוכת שלי החלה מחברה אחרת שהתנהלה בחשבון, חברת רוזנטל בני ביתך, היה בחור שניהל חשבון בבנק, הוא הגיע אלי לבקש הלוואות. נכנסתי לסניף, הגיע רוזנטל, אמר שיש לו שיקים שהוא צריך להפקיד ודני לא מוכן לכבד את החיובים בחשבון על סמך אותם שיקים, שהוא מסתבך טוטלית וכל החברה שלו קורסת. אני מכיר את רוזנטל. לא חששתי לרגע שיש לו קושי כלכלי. אמרתי לו שיתן לי את השיקים, אפילו הכרתי את בעלי השיקים, זה היה 70,000 ₪, העברתי לו 70,000 ₪ . ואז החלה התסבוכת. הפקדתי את השיקים. אחרי 3 ימים השיקים חזרו. רוזנטל החל לגלגל אותי, אמרתי לדני למה הוא מיתנהג אליו ככה ואמר שיש תסבוכת. שאלתי את רוזנטל מה קורה עם ה-70,000 ₪. אמר שהוא איש מכירות וצריך מישהו מסודר שיעזור לו בניהול. הבנק העביר כספים מהחשבון שלי לרוזנטל ללא חתימות. הכספים הללו שהיו בחשבון היו עבור מחוייבויות אחרות". בעדותו זו, הנתבע 2 הודה שהפעילות בחשבון הבנק של הנתבעת לא נבעה רק מפעילותה העסקית של הנתבעת 1 אלא מפעילות זרה לפעילות הנתבעת 1 למשל מעין ניכיון שיקים עבור אותו רוזנטל.

...

יפים לעניין זה הדברים שנקבעו בע"א 7451/96 אביבה אברהם ואח' נגד בנק מסד בע"מ –סניף ראשון לציון: " משמע, תכליתו של החוק היא להגן על המתקשר עם הבנק. אכן ניתן להצביע על קשת רחבה של שיקולים המובילים למסקנה כי המדיניות המשפטית מחייבת הכרה באחריות הבנק גם כלפי ערב. יחסי הכוחות בין הבנק ללקוח או הערב אינם שווים. הבנק הוא גוף גדול ומקצועי האמון על פעולות כנתינת הלוואות כמו גם גיבוין בביטחונות. הערב הבא במגע עם הבנק הוא לעתים אדם, שאינו בקיא בהילכות ערבות ובעיסקאות פיננסיות. לבנק נגישות למידע באשר למצבם הכספי של לקוחותיו וניסיון המאפשר לו להעריך רמות סיכון שונות בכל התקשרות והתקשרות. הערב, להבדיל, חסר את המידע בקשר לסיכון שאותו הוא נוטל על עצמו, במתן הערבות. חוץ מהמידע הנמסר לו על-ידי החייב ואשר לרוב הוא "אופטימי" מטבעו, קשה לערב להעריך את ההשלכות הכספיות העשויות לנבוע כתוצאה מחתימתו כערב.

נוכח האמור לעיל, לא מצאתי לפטור את הנתבע מחובו לבנק אך מאידך, אני סבור שיש להעמיד את ערבותו בגובה החוב שהיה נכון ערב מתן ההלוואה השנייה .

לפיכך, אני קובע שעל הנתבע לשלם את גובה החוב בסך של 129,608 ₪ (פ' עמ' 9 ש' 15) ללא ריבית פיגורים ממועד זה. נוסף על כך, אני מחייב את הנתבע בהוצאות משפט בסך 20,392 ₪ במעוגל , כך שסך החיוב שעל הנתבע לשלם הוא 150,000 ₪ .