תביעת בנק בגין חשבון משותף וחשבון פרטי

על פסק הדין ועל טענות כנגד שתי פעולות משיכה מחשבון משותף עניינו של פסק דין זה הוא תביעה נזיקית כנגד בנק בשל טענות כנגד שתי פעולות שנעשו בחשבון משותף של בני זוג מנוחים.

דא עקא וניהול חשבונות בנק פרטיים לצד ניהול חשבון משותף תומך יותר בהנחה לפיה לו אכן היתנגד המנוח למשיכת סכומי כסף על ידי רעייתו לא היה מעביר מלכתחילה כספים לחשבון המשותף.

...

חלק שלישי – הערות לפני סיום וסוף דבר שתי הערות לפני סיום 4.1.

סוף דבר 5.1.

אשר על כן התביעה נדחית.

חוץ מהחשבון המשותף היה לתובע 2 חשבון נוסף בבנק, המדובר בחשבון של חברה בניהולו, חברת א.ס. אשווי תשתיות (להלן: "חשבון החברה של התובע 2"), וכן היה לו חשבון פרטי.

ב"כ הבנק לכל הרחבת/שינוי חזית, כאשר באופן ספציפי היתנגד להרחבת/שינוי חזית לפיה נפגע שמם הטוב של התובעים מאחר וחשבונם הפך ממוגבל רגיל למוגבל חמור (ראה פרו' עמ' 5 שורות 24 – 25 וראה גם פרו' עמ' 20 למטה, עמ' 21 למעלה, ראה גם עמ' 30 למעלה: "...מה שמנסה חברי לעשות ממצב שאדם טען שעבר ממצב רגיל למוגבל, לשנות את זה לכך שעבר ממוגבל למוגבל חמור. זה שינוי חזית מהותי. ..כל הטענות שחברי מנסה לטעון אין בינם לבי כתב התביעה כלום. מה שהוא עושה זה מקצה שיפורים....אין מקום היום לאפשר לו מקצה שיפורים..". בסעיף 37 לסיכומיו (וגם בסעיף 62, בעמ' 13 למעלה), מציין ב"כ התובעים את הפרסומים הספציפיים בגינם הוא תובע כדלקמן: פירסום לשון הרע ב - B.D.I של התובע מס' 2 בו צוין כי הוא מוגבל חמור.

בסיום דיון ההוכחות גם הצעתי לצדדים הצעת פשרה לסילוק התביעה, אולם בסופו של דבר לא הושגה פשרה ולפיכך הוריתי לבנק להמציא המסמכים שבקש ב"כ התובעים והם: מכתב ששלחה מחלקת טפול שוטף לבנק ישראל בו הודיעה על הסרת ההגבלה הרלבנטית לתיק דנן, הודעת ההגבלה שהוצאה טרם הודעת ההגבלה נשוא הליך זה, וכן מיסמך ממנו עולה מתי הודע לבנק על ביטול העיקול שהוטל על החשבון המשותף, זאת בשל מחלוקת שהתגלעה בין הצדדים במהלך דיו ההוכחות בעיניין מועד זה. בתאריך 02.05.18 הגיש הבנק הודעה לפיה הוא מצרף את המסמכים שהתבקש לגלות.

...

כמפורט לעיל אני סבורה כי הבנק אינו יכול כיום לטעון שביטול ההגבלה בוצע בטעות, והוא אחראי לאותה הגבלה שהוטלה בטעות, ולכן דומה לכאורה שאין כל חשיבות מה דיווח הבנק לבנק ישראל.

העובדה שהתובע 2 לא עשה כן עד היום, אף היא משליכה על המסקנה כי לא נגרם לו כל נזק עקב הפרסום האמור, שאחרת היה דואג להסרתו באופן מידי.

לסיכום בשל כל האמור לעיל דין התביעה להידחות.

אבחן עתה האם עמד הבנק בנטל לקיומה על עילת תביעה נגד יואב, על פי ההודעה לצד שלישי חובת השבת כספים מכוח עשיית עושר ולא במשפט לצורך בחינת חובת ההשבה מכוחה ניתן לחייב את יואב להשיב כספים שהופקדו בחשבונו יש להבחין בין ההעברה בסך של 25,000 ש"ח שבוצעה מחשבון משותף של זכריה ויואב לבין העברת סך כולל של 152,800 ש"ח שבוצעה מחשבונות של לקוחות שונים בבנק מזרחי אל חשבונו הפרטי של יואב בבנק לאומי.

בהתאם להגדרה זו ההעברה בסך 25,000 ש"ח שבוצעה מחשבונם המשותף של זכריה ויואב אל חשבונו הפרטי של יואב אינה יכולה להחשב כנכס שהיתקבל שלא על פי זכות שבדין שכן נוכח גרסת הבנק , וגם גירסתו הפתלתלה של יואב כאמור לפיה יואב היה בעלים משותף בחשבון על פי רשומי הבנק הרי שמדובר בכספים שעברו בין חשבונותיו ולכן אין בסיס לחיובו להשיבם לבנק מזרחי מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט .

...

במובן זה אני קובעת כי הטענות בדבר קיומן של העברות הכספים בסכום הנטען, שהוא גבוה מסכום הפשרה ששילם בנק מזרחי לזכריה לא נסתרו.

לאחר שבחנתי טענה זו מצאתי כי אין לקבלה וזאת בשים לב לראיות הבנק המציגות העברות מחשבונות של לקוחות שונים בבנק מזרחי אל חשבונו של יואב בסכום של 152,800 ש"ח על פני התקופה הרלוונטית לעומת ראיות שהציג יואב מהן ניתן ללמוד כי מחשבונו הועבר לחשבונות הקשורים לליאורה סכום של 166,000 ש"ח בתקופה הרלוונטית .

התוצאה היא שההודעה לצד ג' שהוגשה על ידי בנק מזרחי כנגד יואב נדחית משלא עלה בידי הבנק להוכיח את עילת התביעה על פי ההודעה לצד ג ומששוכנעתי מהראיות שהוצגו בפניי כי לא הייתה התעשרות מצדו של יואב .זאת חרף התמיהות שהתגלו בגרסתו, אלא שאין בתמיהות אלו כדי לבסס כשלעצמן את עילת התביעה של הבנק בנסיבות המקרה שלפניי כפי שפורט במסגרת הדיון לעיל.

בסיכומיו, טוען הבנק, כי ספק אם ניתנה לנתבע רשות להיתגונן בשאלה אם הבנק ידע שחלק מהשיקים בחשבון בגינם בוצעו ניכיונות היו שיקים פרטיים (סעיף 88 לסיכומי הבנק).

בשני מקרים נוספים, בית המשפט אף דחה במלואה את תביעת הבנק לתשלום יתרת החובה בחשבון, בהטילו את האחריות כולה על כתפיו (כב' השופט מ' חשין דנ"א 10512/04 בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ נ' מנהל עיזבון המנוחה חיה אופלגר ז"ל ואח', תק-על 2005 (1) 2271 ; כב' השופטת ר' משל ת"א (מחוזי-תל-אביב-יפו) 1497/99 מהגר ברוך נ' בנק הפועלים בע"מ ואח', מיום 04/04/06, פורסם באתר המשפטי "נבו").

בענין אחרון זה, הטיל בית המשפט (המחוזי) את מלוא האחריות על הבנק, למרות שהלקוח נימנע מלעיין בתדפיסי חשבון הבנק, זאת הן משום שלדברי בית המשפט "הדרך בה אישר הבנק את הפעולות בחשבונות המשותפים היא כה חמורה, ורשלנותם של פקידי הבנק בכל הקשור לניהול החשבונות היא כה בוטה, עד כי אין מקום להטיל על התובע חלק מן האשם ", והן משום ש"גם אם היה התובע מעיין בתדפיסי התנועות בחשבון, סביר כי לא היה יודע שרשל העביר כספים מחשבונותיהם המשותפים לחשבונו הפרטי.

...

בהתחשב בנסיבות הכוללות ובשיקולים עליהם עמדתי לעיל, הגעתי למסקנה שאין לפטור את הנתבע כליל מחבותו, אלא להפחית מחבותו החוזית הנובעת מכתבי הערבות ומהסכמי הפשרה, סכום שיתן ביטוי להפרת חובת הזהירות מצד הבנק.

בהתחשב במכלול הטעמים עליהם עמדתי בהרחבה לעיל, הגעתי למסקנה, שיש לערוך חלוקת אחריות בין הבנק לנתבע, אשר תיתן ביטוי להתרשלותו של הבנק, אשר גרמה להגדלת החוב בחשבון הנערב.

בנוסף, ישלם הנתבע 4 לתובע שכר טרחת עו"ד בסך 45,000 ₪ והוצאות אגרה חלקיות בסך 10,000 ₪.

להלן: רע"א 1026/20), והמבקש להרחיב יעיין שם. בתמצית, ענייננו בבקשה לאישור תובענה כייצוגית שהגישו המבקשים ביום 3.5.2018 נגד המשיב, בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (להלן: הבנק), בגין מספר עילות תביעה, וביניהן הטעה והפרת חובת הגילוי לפי סעיפים 3 ו-5א(ג)(1) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981 (להלן: בקשת האישור).

ברם, גם לאחר מתן צו זה סרב הבנק לבקשות המבקשת לבצע פעולות בחשבון המשותף, וזאת מפאת הגבלות שבצו האפוטרופסות, וכן משום שהמבקשת מיאנה לפעול בהתאם להנחיות הבנק בהקשר זה. לשלמות התמונה יוער, כי ביום 15.10.2018 מסרה המבקשת לבנק החלטה מיום 2.10.2018 שניתנה במסגרת הליך אחר בעיניינה (א"פ 55447-03-18), אשר הורתה על חלוקת הכספים מהחשבון המשותף לשני חשבונות פרטיים – של המבקשת ושל הבעל – בחלקים שוים, ואין חולק כי בסמוך לאחר מועד זה ניתנה למבקשת גישה לכספי החשבון המשותף, על פי חלקה.

...

בנוסף, בית המשפט נדרש גם לאמות המידה הרלוונטיות ביחס לבקשה לצירוף ראיה מפריכה, וקבע כי יישומן במקרה דנן מוביל אף הוא למסקנה כי אין לקבל את הבקשה שלפניו, בין השאר, מכיוון שאין בראיה כדי לסייע לבירור עיקר המחלוקת שבין הצדדים ומחמת השיהוי שבו הוגשה הבקשה.

דין בקשת רשות הערעור להידחות ללא צורך בתשובה.

סוף דבר: דין הבקשה להידחות.