תביעת בני זוג לצווי מניעה ועשה בגין רכישת רכב פגום

את סכום התביעה האישית העמידה המבקשת על סך של 500 ש"ח ואת סכום התביעה הייצוגית העמידה המבקשת על סך של 5,000,000 ש"ח. המבקשת עתרה לצוו מניעה האוסר על המשיבה להמשיך ולהפר את הוראות חוק התיקשורת, וכן למתן צו עשה אשר יחייב את המשיבה לשנות את אופן הפירסום כך שיתאים להוראות חוק התיקשורת והדין.

עוד נטען בעיניין כי בדבר הפרסומת שנשלח על ידי המשיבה נפלו פגמים צורניים כך שלא כלל את האפשרות להסיר את עצמה מרשימת התפוצה של המשיבה בדרך בה שוגר אליה המסרון.

בנוסף, ביום 15.12.2013, רכשו המבקשת ובן זוגה רכב מסוג מיצובישי אאוטלנדר, וגם במעמד רכישה זו חתם בן זוגה של המבקשת על טופס הזמנה, הכולל בין היתר את אישורו של המזמין לאפשר ליונדאי לעשות שימוש בפרטי ההיתקשרות שלו (נספח ב' לתשובה).

קיים יסוד סביר להניח, כי עניינם של כלל חברי הקבוצה יוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב סעיפים 8(א)(3) ו-8 (א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות) המשיבה טענה כי העובדה שהמבקשת ובא כוח הקבוצה הם בני זוג, פוגעת בתום ליבם.

...

עם זאת, משהגיעו הצדדים להסדר פשרה אני סבורה כי אין בדבר כדי לשלול את הסדר הפשרה מטעם זה בלבד.

לאור כל האמור לעיל עד כה, אני קובעת כי בהליך שלפניי, מתקיימים כל התנאים לאישור התובענה הייצוגית.

לאור כל האמור, לא ניתן לקבוע, בשלה זה, האם ההסדר ראוי.

בתאריך 21.2.2019 ניתן פסק דין בהעדר הגנה, לפיו חויבו המבקשים לסלק את ידם מהמקרקעין נשוא התביעה, המצויים בתחום המוניציפלי של מועצה אזורית מרום הגליל, גוש 13918, חלקה 14, וכן ניתן, בין היתר, צו מניעה קבוע האוסר על המבקשים לעשות כל שימוש במקרקעין וצו הריסה ועקירה לכל אשר ניבנה במקרקעין.

פסק הדין נימסר לידיו של מר זוהר, אביו של המבקש ובן זוגה של המבקשת, אשר סרב לחתום על אישור המסירה (נספח 4 לתגובת המשיבה).

ראשית, יש לבחון האם נפל פגם בהמצאת כתב התביעה וההזמנה לדין.

המבקשת 1, אמו של המבקש 2, טענה כי רכשה זכויות בחלקים בלתי מסוימים מהמקרקעין הידועים כגוש 13918 חלקה 14 המצויים בתחום המוניציפלי של מועצה אזורית מרום הגליל ואשר שטחה הכולל הוא 55,679 מ"ר (להלן: "המקרקעין").

מהתמונות שהוגשו על ידי המשיבה עולה, כי בבדיקה שהתקיימה בנובמבר 2019 נמצא במקום רכב ללא גלגלים ונותרו הבזנטים, מיכלי המים, מטלטלין ופסולת.

...

מכל האמור לעיל עולה, כי בענייננו, טענות המבקשים לעניין סיכויי הגנה נטענו בעלמא באופן כללי ונעדרות כל בסיס, אפילו לא בדוחק.

בנסיבות העניין ולאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי נסיבות הבקשה דנן אינן מסוג המקרים בהם ניתן להיעתר לבקשה תוך חיוב המבקשים בהוצאות או אף בהפקדת חלק או מלוא סכום התביעה כתנאי לביטול פסק הדין.

לאור כל האמור, מצאתי לדחות את שתי הבקשות כמפורט בפתיח.

התובעת הגישה תביעה לצוו מניעה קבוע וסעד כספי בסך של 293,000 ₪, שעניינה שימוש ייחודי בלעדי והשתלטות של הנתבעים על רכוש משותף בבית משותף מורכב, הידוע כגוש 10428 חלקה 227, המצוי ברחוב החשמונאים 11 - 15, בקרית מוצקין (להלן "הבית המשותף").

אציין, כי הנתבעים פירטו באריכות הליכים משפטיים קודמים שנוהלו כנגד מר אלנקווה, שלכאורה היה בן זוג ו/או בן מישפחה של התובעת ופעל מטעמה, הגם שהנ"ל אינו חלק מההליך בפני.

לעניין החניה, הדגישו הנתבעים כי אין בבעלות התובעת רכב, היא לא עשתה מעולם שימוש בחניה הצמודה לדירתה, ואף לא פנתה לנתבעים בבקשה שלא לעשות שימוש בחניה שבבעלותה.

הנתבעים טענו, כי התביעה הוגשה כאמצעי לחץ עליהם, משום שסרבו לרכוש את דירת התובעת במחיר מופקע וכי היתנהלות התובעת (אשר בגינה הוגשה תביעה שכנגד) היא זדונית, מכוונת לגרום להם נזקים כספיים וחסרת תום לב. בד בבד עם הגשת כתב ההגנה הגישה החברה תביעה שכנגד, בעילות של לשון הרע ונזיקין.

במסגרת התביעה שכנגד חזרה החברה, למעשה, על טענותיה בכתב ההגנה, וטענה כי היתנהלות התובעת הסבה לה נזקים בסכום של 174,594 ₪ - סך של 80,000 ₪ בגין פגיעה בשם טוב תדמית ועיסוק, לאור פרסומים שליליים בפורומים שונים, החזר הוצאות חוו"ד מומחה בתחום אקוסטיקה (6,669 ₪) ותיקונים למניעת רעש (37,925 ₪), אשר נעשו במטרה למנוע את הרעש לתובעת, וסך של 50,000 ₪ נוספים בגין פגיעה בפעילות עסקית ועוגמת נפש.

התובעת השיבה לתגובה והבהירה, כי לא היה מקום להגיש תצהיר, שהרי אין מחלוקת כי המשיבים קיבלו את הדרישות לגילוי, עיון ומתן תשובות לשאלון ואף השיבו להן, וכי אם בכלל, מדובר בפגם טכני בלבד.

...

אני דוחה את דרישתה של התובעת בעניין זה. מנגד, לאור הסכמת הנתבעת, רשאית התובעת לפנות למחלקת הארנונה בעירייה ולקבל את כל המידע הנחוץ לה. סעיפים 1.14.2 - 1.14.3 - היתרי בניה ובפרט היתר בניה לפתח המוזכר בסעיף 21.5 לכתב התביעה.

אני מקבל את עמדתה של התובעת בעניין זה (בסייג).

לא ברור פשר דרישה גורפת זו והיא נדחית.

בית משפט לעינייני מישפחה בירושלים 20 דצמבר 2021 ת"ע 23729-08-20 ב. נ' האפוטרופוס הכללי במחוז ירושלים ואח' בפני כב' השופט פליקס גורודצקי תובע/מבקש ב. ע"י ב"כ עוה"ד סימה א. ברוכים נתבעות/מיתנגדות 1. א. .2 ב. .3 ש. ע"י ב"כ עוה"ד אשר קדוש בעיניין המנוחה *** פסק דין

נפל פגם בתצהיר ההסתלקות עליו חתמה אם המנוחה, מאחר שלא ניתנו לה הסברים בעיניין מהותו והשלכותיו המשפטיות ואין הוא יכול לשמש כתמיכה לבקשה למתן צו ירושה.

המנוחה הישתתפה בסך של כ-30,000 ₪ לצורך רכישת רכב מסוג *** עבור המבקש, העבירה כסף לחשבון הבנק שלו וכו'.

לפיכך, כשם שאיננו מצווים לבחון קיומה של כוונת שתוף או כוונת הורשה בין בני זוג נשואים עת נדרשים אנו להוציא תחת ידינו צו ירושה, אין לעשות כן ביחס לבן או בת הזוג הידועים בציבור, ובילבד שמתקיימים שלושת התנאים הקבועים בסעיף 55 לחוק הירושה" באופן דומה קבע כב' השופט רן ארנון בת"ע 62923-08-19 פלוני נ' האפוטרופוס הכללי מחוז חיפה והצפון ואח' (30.8.2021) [פורסם בנבו] כי: "הלכה פסוקה היא, כי לצורך ההכרעה בשאלה האם בן הזוג הנותר בחיים בא בגדריו של סעיף 55 לחוק, יש להוכיח עמידה בשלושת התנאים המצטברים דלעיל, ולא נידרשת הוכחתה של כוונת הורשה או כוונת שתוף של בן הזוג המוריש ביחס לבן הזוג הנותר בחיים" במילים אחרות, לצורך ההכרעה בשאלת זכות הירושה של בן הזוג הנותר בחיים, בהתאם לס' 55 לחוק הירושה, אין להדרש לבחינת השתוף הכלכלי או לכוונת שתוף של בני הזוג ויש לבחון את התנאים שנקבעו בס' 55 לחוק הירושה, דהיינו: קיום יחסי מישפחה; משק בית משותף; איש מהצדדים אינו נשוי לאדם אחר.

יכולות להיות סיבות שונות לכך שבני זוג לא נישאו, היטיב לתאר זאת פרופ' **** פרידמן במאמריו: "קיימות סיבות שונות לכך שבני זוג אינם נישאים. עיתים הסיבה כלכלית, כגון הפסקת תשלום פנסיה לאלמנה עם הינשאה, עיתים הסיבה היא מניעה חוקית להנשא, כגון כהן או גרושה... החשיבות העיקרית להכרה במוסד הידועה בציבור הוא בצורך להעניק טובות הנאה של בן הזוג לידועה בציבור...". ראו: פרופ' **** פרידמן "הידועה בציבור בדין הישראלי" עיוני משפט ג 459 (1973).

הדבר נכון ביתר שאת, מקום בו גם לטענת המתנגדות המנוחה הייתה "המפרנסת העיקרית" ראו: ס' 3 לכתב ההיתנגדות והיא זו שהכתיבה את ההתנהלות הכלכלית בין בני הזוג, במסגרתה היא הייתה "הגורם המממן הדומינאנטי". הדבר נלמד מן העובדה לפיה המנוחה רכשה למבקש רכב ראו: נספח 6 לתיק המוצגים של המבקש, פרוט' עמ' 14 ש' 20-21 ומימנה עבורו את פוליסת הביטוח ראו: נספח 7 לתיק המוצגים של המבקש וכן את הנסיעות של בני הזוג לחו"ל ראו: נספח 8 לתיק המוצגים של המבקש.

...

לאור האמור אני קובע כי התקיים התנאי של "ניהול משק בית משותף" הדרוש להכרת בני הזוג כידועים בציבור.

כפועל יוצא, אני קובע כי בני הזוג היו ידועים בציבור לצורך ס' 55 לחוק הירושה.

המשמעות המעשית של קביעה זו הינה כי אני דוחה את ההתנגדות ומקבל את הבקשה לצו ירושה, שהוגשה ע"י המבקש.

מהוצאות המימון", אך מעולם לא עשה כן. 2)) הוצאות וסכומים "שהנתבע נותר חייב לי" עבור ההוצאות הבאות: 7 ) התובעת פירטה בתצהירה (ת/ יעוץ משפטי מעו"ד ט"נ; ביטוח תאונות אישיות לנתבע; מימון רכב לנתבע; מימון רכישת חתולים, ציוד נילווה וביטוח רפואי לחתולים; מימון רכישת כלב מסוג "גולדן ריטריבר"; רכישת נעלים ותשלום בגין 10 ,((2) פגישת רופא עבור אמו של הנתבע.

נפקותם של הפגמים בכריתת החוזה, היא זכאותו של הצד הנפגע לבטל את החוזה, ולכאורה לזכות בהשבת הסכומים ששילם בהתאם לחוזה שבוטל כדין (בהתאם לסעיף 21 לחוק החוזים).

זה המקום לציין שלאחר ובעקבות תלונת הנתבע במישטרה, הגיש הנתבע ביום 3.9.15 בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת נגד התובעת (להלן – "הבקשה לצוו הגנה") בעקבות עימות בין הצדדים ב].

( ותצהיר לביטול הצוו, שצורפו לתצהיר הנתבע (נס' א'-ב' לנ/ התובעת מתבססת על אמירותיו של הנתבע, למשל בעימות: "מבחינת הגדרה בני זוג זה לא"; ולמשל בהודעתו: "לא היינו זוג אבל היתה יותר אינטימיות לא במובן של יחסי מין, אף פעם לא היו לנו יחסי

( בית משפט זה טען הנתבע ש"אני ראיתי אותנו כבני זוג" (תמליל דיון 17.10.18 , להלן – תמ'-א', ע' 3, ש' לטענת התובעת, היא פעלה כשם שפעלה והגישה תביעתה לבימ"ש השלום ממניעים זרים ובלתי ברורים, ולא ירדתי לסוף דעתה.

קשה שלא להתרשם עוד שההחזרים המבוקשים על ידי התובעת הם ברובם המכריע עבור תשלומים או רכישות שאדם סביר בנסיבות העניין הקונקרטיות של בני הזוג ובנעליו של הנתבע, לא היה מעלה על דעתו שהם בני-השבה או יהפכו כאלה בעתיד: ש: נכון? את רוצה גם החזר.

לחזוק גירסתה צירפה את תצהיר ידידה מר א', שציין בתצהירו (ת/ 5) ש"ידוע לו" שהנתבע ביקש מהתובעת לרכוש עבורו את הג'יפ. לשם כך ביקשה התובעת מ-א' שישמש ערב להלוואת המימון, והוא הסכים לעשות הקושי הראשון בגירסת התובעת עולה מגירסתו של א' בתצהירו לפיה "ומנגד ]הנתבע[ התחייב להחזיר

מנורת חימום לחתולים 2)) אינם 15 ) בתצהירה עותרת התובעת להשבת 7,000 ₪ בגין רכישה זו לכאורה.

...

על בסיס אמירה זו, ותוך שבית המשפט לקח בחשבון את כל האמור לעיל וביקש לאזנו באופן הראוי ביותר, ועל אף שהתובעת לא הוכיחה תביעתה ועילתה נגד הנתבע, ומטעמי צדק והגינות, ישלם הנתבע לתובעת סך של 20,000 ₪ (כולל מע"מ).

אף לא הוצגה כל ראיה בהקשר זה. לפיכך דין ראש תביעה זו להידחות.

סוף דבר על בסיס כל האמור וצוין נקבע כדלקמן: 172 דלעיל, ואני מחייבת את הנתבע לשלם 9 – התביעה מתקבלת מהטעמים הנקובים בסעיפים לידי התובעת סך של 20,000 ₪ מטעמים של הגינות וצדק.