התובעת הגישה תביעה לצוו מניעה קבוע וסעד כספי בסך של 293,000 ₪, שעניינה שימוש ייחודי בלעדי והשתלטות של הנתבעים על רכוש משותף בבית משותף מורכב, הידוע כגוש 10428 חלקה 227, המצוי ברחוב החשמונאים 11 - 15, בקרית מוצקין (להלן "הבית המשותף").
אציין, כי הנתבעים פירטו באריכות הליכים משפטיים קודמים שנוהלו כנגד מר אלנקווה, שלכאורה היה בן זוג ו/או בן מישפחה של התובעת ופעל מטעמה, הגם שהנ"ל אינו חלק מההליך בפני.
לעניין החניה, הדגישו הנתבעים כי אין בבעלות התובעת רכב, היא לא עשתה מעולם שימוש בחניה הצמודה לדירתה, ואף לא פנתה לנתבעים בבקשה שלא לעשות שימוש בחניה שבבעלותה.
הנתבעים טענו, כי התביעה הוגשה כאמצעי לחץ עליהם, משום שסרבו לרכוש את דירת התובעת במחיר מופקע וכי היתנהלות התובעת (אשר בגינה הוגשה תביעה שכנגד) היא זדונית, מכוונת לגרום להם נזקים כספיים וחסרת תום לב.
בד בבד עם הגשת כתב ההגנה הגישה החברה תביעה שכנגד, בעילות של לשון הרע ונזיקין.
במסגרת התביעה שכנגד חזרה החברה, למעשה, על טענותיה בכתב ההגנה, וטענה כי היתנהלות התובעת הסבה לה נזקים בסכום של 174,594 ₪ - סך של 80,000 ₪ בגין פגיעה בשם טוב תדמית ועיסוק, לאור פרסומים שליליים בפורומים שונים, החזר הוצאות חוו"ד מומחה בתחום אקוסטיקה (6,669 ₪) ותיקונים למניעת רעש (37,925 ₪), אשר נעשו במטרה למנוע את הרעש לתובעת, וסך של 50,000 ₪ נוספים בגין פגיעה בפעילות עסקית ועוגמת נפש.
התובעת השיבה לתגובה והבהירה, כי לא היה מקום להגיש תצהיר, שהרי אין מחלוקת כי המשיבים קיבלו את הדרישות לגילוי, עיון ומתן תשובות לשאלון ואף השיבו להן, וכי אם בכלל, מדובר בפגם טכני בלבד.
...
אני דוחה את דרישתה של התובעת בעניין זה. מנגד, לאור הסכמת הנתבעת, רשאית התובעת לפנות למחלקת הארנונה בעירייה ולקבל את כל המידע הנחוץ לה.
סעיפים 1.14.2 - 1.14.3 - היתרי בניה ובפרט היתר בניה לפתח המוזכר בסעיף 21.5 לכתב התביעה.
אני מקבל את עמדתה של התובעת בעניין זה (בסייג).
לא ברור פשר דרישה גורפת זו והיא נדחית.