הנתבע ביקש מהתובעת שתסדיר את תשלום מלוא הסכום בגין שכר טירחה מראש, ושלח אליה באמצעות ווטספ נוסח הסכם שכר טירחה שצורף לכתב התביעה (להלן: "הסכם שכר הטירחה").
התובעת טוענת כי היא זכאית להחזר מלוא הסכום ששילמה לנתבע, בנכוי סכום בסך 1,000 ₪, וזאת בשל העובדה שהיא ביטלה כדין את הסכם שכר הטירחה, כאשר העבודה שביצע הנתבע התמצתה בהישתתפות בפגישה אחת בלבד, מבלי שהושלם ההליך ומבלי שבוצעו כל הפעולות עליהן הוסכם.
כך נפסק בהלכה היסודית שנקבעה בע"א 136/92 ביניש-עדיאל – עורכי דין נ' דניה סיבוס חברה לבניין בע"מ, פ"ד מז(5) 114, 124 (1993):
"בהתקשרות שבין עורך-דין ללקוח, ככל שמדובר בשכרו של עורך-הדין, אם לא הוסכם במפורש אחרת, יש לקרוא תנאי מכללא, ולפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך הדין ולחדול מלהזקק לשירותיו בכל עת, אפילו טרם הושלמה העסקה שבקשר אליה נתבקשו שירותיו של עורך הדין, ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השרות שכבר ניתן. בכך יש כדי ליצור את האיזון הראוי שבין זכות הלקוח לייצוג תוך שמירה על יחסי אמון מלאים בינו לבין פרקליטו, לבין זכותו הלגיטימית של עורך הדין לקבל שכר בגין טירחתו".
אין בהסכם שכר הטירחה שניסח הנתבע תנאי הנוגע לסיום הקשר, והנתבעת היתה רשאית להפסיק את הייצוג.
...
בסופו של דבר, לא סוכם בין הצדדים על החזר כספי, והתובעת הגישה את תביעתה.
נמצאנו למדים אפוא, שגם על-פי שיטתו של הנתבע, עבור מכלול הפעולות הנותרות והנוגעות להוצאת ההסכם בעניינה של התובעת אל הפועל, שכר הטרחה הראוי עומד על 5,000 ₪ ועוד מע"מ. כל זאת, נוסף על השלמת המשא ומתן עם בעלה של התובעת ובא כוחו ומתן הערות להסכם עד לגיבוש נוסח סופי, כאשר גם פעולות אלה לא הושלמו בשל הפסקת המשא ומתן ולאחר מכן הפסקת הייצוג.
על בסיס הראיות והעדויות שהובאו בפניי אני קובעת כי מתוך הסכום ששולם על-ידי התובעת על הנתבע להשיב לה סכום בסך 7,000 ₪ ועוד מע"מ.
בשולי הדברים יצוין במסגרת התביעה דרשה התובעת החזר סכום בסך 13,040 ₪, וציינה כי הנתבע זכאי לשיטתה לתשלום בסך 1,000 ₪ בגין השתתפות בפגישת המשא ומתן.
סוף דבר
על יסוד כל האמור לעיל הגעתי למסקנה שדין התביעה להתקבל בחלקה.
