התובעת, ככל תלמידי ישראל הייתה מבוטחת אצל כלל בבטוח תאונות אישיות ובמישור זה הגיעה התובעת להסדר שקבל תוקף של פס"ד חלקי ביום 4.6.09.
מכאן שהתמיהה, הקושיא והעדר ההסבר מצד התביעה אך לא לתובעת (שכן חברו להן שתי נסיבות הפועלות לטובתה גילה הצעיר מאד ביום התאונה וסבלה הממושך והלא פשוט) מדוע הוריה: תחילה אמה ואח"כ אביה, לא עשו את הפעולה הפשוטה והמתבקשת של צלום מקום הארוע, הקפאת מצב המרצפת או המרצפות שהיו גבוהות מפני הקרקע באופן הגורם לחיוב הנתבעים או מי מהם בנזקי התובעת.
אין בכוונתי לייחס לתובעת אמירת אי אמת לביהמ"ש, אלא נוכח העובדה הבלתי ניתנת לערעור של גילה הצעיר של התובעת ביום התאונה, שומה היה על העולם הבוגר, קרי הוריה, לתעד את מצב המיגרש באופן שנדע כי תוצאותיה הקשות של התאונה הינן תוצאה ישירה או למצער מסתברת, של נפילה עקב התקלות במרצפת בולטת.
...
אכן מקובלת עלי היתנהלות התובעת שהמתינה עד לבגרותה ע"מ שהמצב הרפואי שלה, ובעיקר תוצאות התאונה יתקבעו ורק אח"כ הגישה תביעתה.
על כן ראש נזק דינו להדחות וכך אני מורה.
העולה מן המקובץ לעיל כי דין התביעה להדחות וזאת חרף התוצאה הקשה של הארוע שכן לפנינו נזק ואין לפנינו מזיק משום שאין ברשותנו ראיות מוצקות מהן נסיבות התאונה לאשורן הכל כמפורט לעיל.
כפועל יוצא מהתוצאה אליה הגעתי אני מחייב את התובעת לשלם לכ"א מעוה"ד דורון, ברוורמן, אנגלרד וירון שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ בלווית מע"מ כחוק.