התובע הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי, וזה הכיר בכך שהוא נפגע בתאונת עבודה.
בעיניינו של התובע מדובר בתגובה קיצונית מאד ורבת שנים אשר שינתה, למעשה, את אישיותו, את חיי היומיום שלו ואת מהלך חייו.
יותר מתקבל על הדעת, כי מראות התאונה ומראה גופתה של הולכת הרגל המוטלת לפניו מתה, וההכרה שהוא זה אשר קיפח את חייה, ביחד עם האצבע המאשימה שנשלחה לעברו, הם אלה שעומדים ביסוד הפגיעה הנפשית שניפגע בה התובע, אשר הגיעה לכדי נכות של ממש.
הפסד השתכרות בעבר:
כפי שצוין, לאחר אירוע התאונה המשיך התובע את עבודתו באגד, ואולם הוא חדל לעבוד כנהג והחל לבצע תפקידים מינהליים.
...
אין בידי לקבל את טענת ב"כ הנתבעת בשל מספר טעמים:
ראשית, משום שהתובע נבדק על ידי ועדה רפואית ונקבעה לו נכות של 20% לצמיתות בתחום הנפשי.
אני מחליט לפסוק לתובע בראש נזק זה, על דרך האומדן, פיצוי כספי בסכום של 25,000 ש"ח כערכם היום.
בנסיבות אלה, אני מחליט לדחות את תביעתו של התובע בראש נזק זה.
סוף דבר:
החלטתי לפסוק לתובע את הסכומים הבאים:
בגין נזק לא ממוני-כאמור בסעיף 10 לפסק הדין.
בהתאם לחוות דעתו מיום 2.11.00 של האקטואר, שי ספיר, הסכום אשר שולם לתובע ועוד עתיד להשתלם לו, עמד באותו מועד על סך של 530,314 ש"ח. בעת ביצוע הנכוי, על הצדדים לשערך סכום זה. במידה ולאחר שהצדדים יערכו את החישובים הדרושים, בהתאם להנחיותי בפסק הדין, יסתבר כי סכום הפצוי אותו פסקתי גבוה מהסכום אותו יש לנכות, תשלם הנתבעת לתובע את ההפרש, כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.
במידה והסכום אותו פסקתי "נבלע" בתשלומי המוסד לביטוח לאומי-התביעה נדחית.
