האם פסק הדין שניתן לטובת ראובן נגד שמעון בבית המשפט לתביעות קטנות חוסם את דרכה של חברת הביטוח של ראובן מלהגיש תביעת שבוב נגד חברת הביטוח של שמעון?
זוהי השאלה המשפטית שמעורר תיק זה. אסקור להלן את העובדות הרלבנטיות וכן את טענות הצדדים.
התובעת טענה ששילמה את התגמולים למבוטחה מכוח פוליסת ביטוח מקיף לרכב ובגין ניזקי רכוש לרכב מסוג טויוטה קורולה (להלן – רכב הטויוטה או רכב התובעת), בעקבות תאונה שהתרחשה ביום 8.7.16 בכביש ערוני בישוב באקה אל גרביה, בין רכב הטויוטה ובין רכב מסוג פורד המבוטח על ידי הנתבעת (להלן – רכב הפורד או רכב הנתבעים).
אכן, עיקרון חברתי זה נסוג כשמדובר בתביעות שבוב בין חברות ביטוח, וכשמדובר בהעברת כספים מחברה מבטחת אחת לחברה מבטחת שנייה, אך בשים לב למקורותיו של עיקרון התיחלוף – דיני היושר הכוללים את עיקרון תום הלב – הרי שבמקרה שלפניי היה מקום שחברת הביטוח של מר ראשד עתאמנה, הנתבעת בהליך שלפניי, תתייצב בת"ק 13506-03-17 ותסייע לנתבע שם בהגנתו, בפרט לנוכח העובדה כי התברר בדיעבד כי אין מחלוקת שלנהג ברכב הנתבעים היה כסוי בטוחי.
האחריות לתאונה
הנהג ברכב התובעת (מסוג טויוטה) העיד בעדותו הראשית (ע' 2, ש' 3): "נסעתי בכביש ערוני ופתאום מישהו ניכנס בי מצד ימין. ירדנו מהרכבים, הנהג התחיל לקלל. אמרתי לו שלא צריך לקלל ולהתעצבן שיש ביטוחים". בחקירתו הנגדית הסביר כי רכב הנתבעים יצא מחניה לא מוסדרת שהייתה לצד מאפיה, ופגע עם חלקו השמאלי הקידמי לאורך צד ימין של רכבו בזמן שזה נסע בכביש (ע' 2, ש' 25 – ע' 3, ש' 8).
...
על כן, אני דוחה את הטענה המקדמית של הנתבעת.
על כן, אני קובע כי הנהג ברכב הנתבעים אחראי לתאונה.
סיכומו של דבר
התביעה מתקבלת במלואה.