תביעת ביטוח צד שלישי בגין תאונת שרשרת

בגין תאונת דרכים מיום 15.9.2021 הוגשו 3 תביעות: תאד"מ 35251-07-22 איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' ליהי אלמוג ואח'.

אלירן טען כי בשל תאונת שרשרת הוא נפגע הן על ידי הטויוטה והן על ידי הקיה.

בתאד"מ 9838-07-22 תובעת ליברה – מבטחת רכב הקיה (שבו נהגה ליהי) את הפניקס – מבטחת היונדאי, רכבו של אלירן וכאמור, הוגשה באותו תיק הודעת צד ג'.

...

כמו כן לא מצאתי מעיון בתיק קמא, כי בית משפט התבקש לעכב ההליך שלפניו עד להכרעה בתביעות האחרות התלויות ועומדות ו/או התבקש לזמן לעדות עד ולא נעתר למבוקש.

לפיכך, לאחר שמיעת העדויות הגיע בית משפט קמא למסקנה המסתברת בעיניו בנוגע לקרות התאונה ופסק את דינו בהתאם.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

רכב התובעת היה מעורב בתאונת שרשרת ונפגע מאחור על ידי רכב הנתבע.

רכב התובעת נפגע מאחור מרכב בו נהג הנתבע, אשר לא היה לו ביטוח צד ג'.

בגין התאונה הוגשה תביעה בגין הנזק הישיר בסך של 100,521 ₪ ונזקים נלווים.

...

כאמור לעיל, אין בידי לקבל את טענת התובע כי אחראי רק לנזק לחלק האחורי, ולכן מאחר שצירוף הנזקים הוביל לאובדן כללי, אחראי הוא לכל הנזק.

מסקנה זו אף תומכת במסקנה לעיל בדבר אופן התרחשות התאונה, למרות הזהירות שיש לנקוט בהסקת מסקנות על אופן התרחשות התאונה מטיב ומידת הנזקים.

סוף דבר לאור האמור לעיל אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 101,758 ₪ הוא הסכום בגין הנזק לרכב ושכר טרחת השמאי.

השאלה הדרושה הכרעה בתיק זה הנה: האם הסכם פשרה שבין מבוטח למזיק כובל את ידי המבטחת לפנות בתביעת שבוב כנגד המזיק, בגין נזקים ששילמה למבוטח מעבר לסכום הפצוי שקבל מהמזיק? רקע וטענות הצדדים עסקינן בתביעת שבוב לפצוי בגין נזקים שנגרמו עקב תאונת שרשרת שארעה ביום 17.8.13 בשדרות הרצל באשדוד .

בת"א (שלום ת"א) 68680/03 הפניקס חב' לביטוח בע"מ נ' רימנוב (2004) פורסם במאגרים, התוויתה כב' השופטת אברהמי את האספקלריה בה יש לבחון מצב דברים שכזה וכך אמרה: "אם הסכם הפשרה מהוה הסדר כולל ויש בו משום מיצוי העילה וויתור על זכותו של המבוטח או חליפיו לחזור אל הנתבעים בענין התאונה, יהיה המבטח מנוע מלהגיש תביעה כנגד המזיק (רע"א 7817/99 אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' קופת חולים מכבי, פ"ד נז (3) 49, 64). סעדו של המבטח במקרה כזה, יהיה בדרישת פיצוי מהמבוטח (בין מכח סעיף 62(ג) לחוק חוזה הביטוח בפרשנות מרחיבה, ובין על בסיס שונה, ור' ע"א 32/82 גרייפמן נ' חתמי לוידס, פ"ד לט (4) 660, 663)". מבחינת לשון ההסכם ניכר, כי קיימת בו סתירה אינהרנטית, שכן מחד גיסא ההסכם מתייחס למוקד הנזק האחורי ושכר טירחת שמאי יחסי, ומאידך גיסא הוא כולל מילים המבטאות סיומה הסופי של כל המחלוקת ביחס לתאונה דנן.

...

לטענת הנתבע המבוטח חתם על הסכם פשרה סופי ומחלט טרם הפעלת הפוליסה על ידו ולכן התובעת מנועה מלהגיש תביעת שיבוב כנגד הנתבע ו/או מבטחתו בגין תגמולי ביטוח ששילמה למבוטח, לאחר חתימתו על הסכם הפשרה, ולכן דין התביעה להידחות.

יוצא אפוא, כי בעת שחתם המבוטח על הסכם הפשרה עם שומרה, מבטחת הנתבע, הרי שבכך תמה כל המחלוקת בינו לבין הנתבע ומבטחתו ולאחר חתימה על הסכם זה הוא מנוע מלטעון כלפיהם טענות נוספות.

בסופו של דבר הן מבחינת מועד עריכת ההסכם ביחס למועד ביצוע התשלום למבוטח על ידי המבטחת, והן מבחינת תוכנו של ההסכם המוסק מתוך לשונו ואומד דעת הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לדחות את התביעה כנגד הנתבע.

לאור כל המקובץ לעיל התביעה נדחית תוך חיוב התובעת בהוצאות הנתבע בסך של 2,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

העובדות הצריכות לעניין מדובר בתאונת שרשרת בה היו מעורבים 3 כלי רכב: רכב התובע, רכב נתבע 1 מסוג סוזוקי שמספרו 89-971-84 , רכב נתבע 2 מסוג יונדאי שמספרו 54-714-36.

לציין כי נתבע 2 גם לא היה מבוטח בביטוח צד ג. לנוכח העדרותו שלא כדין של התובע, ניתן פסק דין בו נדחתה התביעה ונפסקו הוצאות בסך של 400 ₪ לכל אחד מהנתבעים 1 ו- 3.

...

מכל מקום האירוע מביא למסקנה כי נתבעים 1 ו- 2 לא נקטו זהירות סבירה, התרשלו באופן נהיגתם ועשו או נמנעו מלעשות מעשים אשר נהג סביר היה נוקט בנסיבות העניין.

פסק דינו של בית המשפט מושתת ונקבע על פי השאלה – האם הצליח התובע להוכיח תביעתו מעבר למאזן ההסתברויות, הרי שההחלטה שתינתן על ידי בית המשפט תהיה לצדו, ואולם באם לא הצליח התובע לעמוד בחובת ההוכחה שהוטלה עליו, הרי שתביעתו עתידה להידחות, ייתכן שהלכה למעשה גרסתו של התובע למערכת ההתרחשויות היא המתארת את המציאות בצורה האמיתית והקרובה ביותר, אך בעניין זה, כבולות ידיו של בית המשפט, ועליו להכריע בהסתמך על העובדות שהוכחו בפניו ולהתעלם מכל מה שלא הוכח, גם אם נטען בכתבי בי-הדין או בדיון.

לנוכח דבריו של התובע, שהם הדברים שנאמרו בהזדמנות הראשונה ובסמיכות לתאונה, אני מקבלת את גרסת התובע לפיה, הוא נפגע פעמיים.

לנוכח כך שאין אפשרות לקבע אחוזי כל פגיעה אני קובעת כי נתבעים 1 ו-3 אחראים, ביחד ולחוד, ל – 50% מנזק התובע, ונתבע 2 ל – 50% מנזק התובע.

בית משפט השלום בכפר-סבא תא"מ 30934-09-16 איילון חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' אלכסנדר ואח' תיק חצוני: לפני כבוד השופט אביב שרון בענין: איילון חברה לביטוח בע"מ תובעת נ ג ד 1. אלכסנדר אניסימוב 2. ביטוח חקלאי – אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נתבעים 3. אלכסנדר ליטבק ז"ל 4. כלל חברה לביטוח בע"מ נתבעים ותובעים שכנגד נ ג ד יקיר נגר נתבע שכנגד נוסף נ ג ד 1. אלכסנדר ליטבק ז"ל 2. כלל חברה לביטוח בע"מ צדדים שלישיים פסק דין

לפניי תביעה, תביעה שכנגד והודעה לצד ג', בגין ניזקי רכוש שארעו כתוצאה מתאונת דרכים ("תאונת שרשרת") שארעה ביום 20.6.14 בשעה 11:00 בכביש 40 (באר-שבע-להבים).

הונחו לפניי גירסאותיהם של הנהגים המעורבים שנמסרו לחברות הביטוח וכן, שמעתי עדותם של נהג היונדאי ונהג הברלינגו (כאמור, נהג הטויוטה נפטר, ללא קשר לתאונה ועל כן לא נשמעה עדותו).

...

התביעה העיקרית כנגד נתבעים 3 ו-4 אני מחייב את נתבעים 3 ו-4, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת, בתוך 30 יום, את הסכומים הבאים – 20% ממוקד נזק 2 מוקד קדמי שמאלי (עמ' 3-2 לחוות דעת השמאי) – 3,224 ₪.

התביעה שכנגד כנגד איילון חברה לביטוח בע"מ ויקיר נגר (נהג היונדאי) אני מחייב את הנתבעים שכנגד, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים שכנגד, בתוך 30 יום, את הסכומים הבאים – 80% מגובה הנזק שנגרם לטויוטה – 7,351 ₪.

התביעה כנגד הצדדים השלישיים – נדחית, ללא צו להוצאות.