תביעת ביטוח נסיעות: אי עמידה בתנאי הפוליסה

לסיכומם של דברים, טענה הנתבעת כי במקרה דנן, אין זכאות לקבלת כסוי בטוחי על פי הפוליסה, עקב אי עמידה בתנאי הפוליסה.

לכתב התביעה צורפה תיכתובת מייל, המעלה כי נוסח הפוליסה המלא נשלח לתובעים מיד בסמוך לרכישת הפוליסה ועובר לנסיעתם ובסיפא להודעה, אף הומלץ, בכתב מודגש- לעיין עיון מפורט בפוליסת הביטוח, המהוה חוזה לכל דבר ועניין.

...

במקרה דנן, הגעתי למסקנה כי הנתבעת לא פעלה כאמור ועל כן לא מילאה חובתה לגילוי ולווידוא.

בגין התנהלותם זו, אני קובעת כי יש להשית על התובעים אשם תורם בשיעור 30%.

סוף דבר: אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך נוסף של 1,772 ₪ (המדובר בסכום לאחר ניכוי השתתפות עצמית וניכוי אשם תורם כפי שנפסק).

לטענת הצד השלישי, דין התובענה כנגדה להדחות, משום שהנתבע 1 אינו עומד בתנאי הפוליסה שהוצאה על ידי הצד השלישי, באשר ארוע התאונה אירע שלא במסגרת עסוקו של המבוטח בפוליסת הסחר אלא בנסיעה פרטית בנגוד לתנאי הפוליסה.

...

בהערת אגב יצוין, כי גם טענתה להעדר כיסוי ביטוחי בשל הפרת תנאי מתנאי הפוליסה, אינה מסקנה אולטימטיבית וחד משמעית הנתמכת עוד בדין, כפי שהיה מקובל עד לאחרונה, שהרי במסגרת ההלכה התקדימית של בית המשפט העליון, שנפסקה ברע"א 9849/17 אבי פיקאלי נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ ואח' [פורסמה ביום 4.6.19], נהיגה בניגוד לתנאי הפוליסה מהווה החמרת הסיכון הביטוחי המוביל להסדר הפיצוי היחסי הקבוע בסעיף 18 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א -1981 (להלן: "החוק"), אלא אם כן הוכיחה המבטחת את אחד משני החריגים הקבועים בסעיף 18(ג) לחוק.

סוף דבר לאור האמור לעיל, מצאתי לקבל את ההודעה לצד השלישי, ולקבוע כי זו חבה בתגמולי ביטוח, כלפי הנתבע 1, כמבוטחה של הצד השלישי, בשל קרות מקרה הביטוח ומכוח פוליסת הביטוח.

וכך אני מורה.

הנתבעת לא הכחישה את העובדה כי התובע אכן החזיק בפוליסות הביטוח האמורות במועד קרות הארוע הבטוחי, אך טענה לדחיית התביעה, הן בשל אי עמידה בתנאי הפוליסה והן בשל טענה להונאת ביטוח.

יצוין גם, כי חרף הטענה בדבר מצבה של אישתו בגינו לא לקחה אותו לבית החולים והותירה אותו לנסוע לבדו כשהוא סובל מכוויותיו, התובע טען כי את התמונות המתעדות אותו בבית החולים צילמה אישתו לאחר שנחבש (עמ' 10 לפרוטוקול, שורה 25), ובעוד שהתמונות מלמדות כי הן צולמו לפני החבישה, היינו בסמוך לקבלת התובע בבית החולים בטרם קיבל טפול.

...

טענת גב' איצקוביץ', שלא נסתרה, כי תביעות אלו היוו 25% מכלל כל התביעות שהתקבלו אצל הנתבעת בגין נזקי כוויות באותה תקופה, מחזקת את המסקנה כי תביעת התובע לקבלת תגמולי ביטוח הייתה תביעת מרמה.

לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 50,000 ₪.

הנתבעת סירבה לשלם לתובע את תגמולי הביטוח ודחתה את תביעתו, בטענה כי נסיעת לא היתה למטרות סחר, ולאור כך הוגשה התביעה.

הנטל הראייתי על חברת הביטוח, כדוגמת הנתבעת, המבקשת לפטור עצמה מתשלום תגמולי הביטוח על פי סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח ואי עמידה בתנאי הפוליסה, תוך הצגת מצב כוזב (ובעניינינו אי עמידה בתנאי פוליסת הסחר באשר לנסיעה שלא למטרות פרטיות) הנו נטל כבד, וזאת הן בשל מאפייני הטענה – הנוגעת למירמה, והן בשל התוצאות של הטענה.

...

כך, לדוגמא, הציע התובע בחקירתו להציג את הסכמי הסחר של הרכב, שנמכר בסופו של דבר, לו היו מתבקשים.

מצאתי כי יש לקבל את התביעה במלואה.

לסיכום: הנתבעת תשלם לתובע את מלוא סכום התביעה בסך 89,100 ₪, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה החל מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל, בצירוף אגרה ראשונה ושניה כפי ששולמה, שכ"ט בסך 20,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

מנגד, לטענת המבטחת, דין התובענה כנגדה להדחות, שכן שהנתבע אינו עומד בתנאי הפוליסה באשר ארוע התאונה היתרחש שלא במסגרת עסוקו של הנתבע בפוליסת הסחר אלא בנסיעה פרטית בנגוד לתנאי הפוליסה.

לפיכך, אי עמידה בתנאי מהותי בפוליסה מאיינת את הכסוי הבטוחי.

...

למעשה, מארג הראיות, כפי שהובא בפניי, מתיישב עם המסקנה ביחס להגיונם של הדברים כי מדובר בנסיעה פרטית ולא בנסיעה למטרת סחר.

הנתבע ישלם לתובעת סך של 11,703 ש"ח, בצירוף אגרת בית משפט כפי ששולמה וכפי שתשולם (מחצית שניה), הוצאות העדה כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בסך 2,200 ₪.

הודעת צד ג' נדחית.